פרסום ראשון של חדשות 12 אתמול (ג') המחיש שוב כמה נוח להיות עבריין מין בישראל: במהדורה המרכזית חשף גיא פלג שברשות לשיקום האסיר תופרים עבור משה איבגי סל שיקום הכולל כרטיס יציאה מהכלא. כרגע, איבגי ריצה רק חמישה מתוך 11 החודשים שנגזרו עליו – שגם זה עונש מקל, בהתחשב בכך שאיבגי הורשע בפגיעה בשלוש נשים שונות, במעשה מגונה ובהטרדה מינית.
לרוב, מערכות החוק בישראל לא מציעות הגנה מספקת לקורבנות לאלימות מינית. שוב ושוב תוקפים מקבלים עונשים מקלים ושוב ושוב הם זוכים לשחרורים מוקדמים. השופטים, הסוהרים והמשקמים רואים לנגד עיניהם את העבריין ושואפים להחזירו למוטב. אולם הנפגעות, שעברו מסכת ייסורים עד הרגע בו האדם שפגע בהן מתחיל לשלם מחיר על מעשיו, נשכחות מאחור.
על פי הפרסום, תוכנית השיקום של איבגי תימשך חצי שנה ותכלול טיפול פסיכולוגי, התנדבות וסעיף חריג נוסף: איבגי יתחייב שלא להתייחס בפומבי למתלוננות או לעבירות במשך אותה תקופה. אולי גם אלו שדוחפים לשחרורו יודעים עמוק בליבם שזה רק עניין של זמן עד שהוא ישתמש בכוחו הציבורי כדי לטהר את שמו, מעשה שיפגע שוב בנשים אותן הטריד ויציג אותן כשקרניות. זו עובדה שדורשת מכל כלי התקשורת לפשפש בסולם הערכים עליו הם נשענים בהחלטה מי מקבל זמן מסך.
התגובה היחידה שהובאה לפרסום הייתה של עורכת דינו של אבגי, שכמובן הייתה סמוכה ובטוחה שוועדת השחרורים תראה את התהליך השיקומי המדהים שעבר. צרמה מאוד היעדרות תגובת הנפגעות. ההחלטה לא להביא את קולן של הנפגעות תמוהה ביותר והשאירה את כל הבמה לצד הפוגע.
עוד בלטה בהיעדרותה היא מעט ביקורת על המערכת. בחדשות 12 יודעים להביע דעה כשרוצים, וכאן הושלח הס סביב מהלך שעוד ניתן להשפיע עליו. אמנם יש חשיבות רבה לעצם הבאת הדברים – הפרסום מאפשר לנפגעות לנסות ולעצור את המהלך ובעצם היותו נותן מעט רוח גבית – אך בנושא כל כך כואב ובמציאות כל כך לא מאוזנת, אפשר היה גם לשחרר מעט את ארשת האובייקטיביות העיתונאית.
