אני לא יודעת אם השנה יבקשו מאיתנו לכבוד אדר להחליף עם כותבי טורים אחרים, אבל אני רוצה להקדים ולהחליף ולו לשבת אחת את הרב סתיו ולעשות סקירה תרבותית על השיר הנפלא, החשוב והנהדר של אנה זק: "לך לישון". נכון־נכון, באמת שגם אני לא מבינה מדוע יש צורך בקליפ פרובוקטיבי בשביל להעביר מסר נשי חזק. זה כאב לי כבר אצל ביונסה אחותי הצעירה, בקליפהּ: "מי מנהל את העולם – מתולתלות" (אגב הפתרון שלי לקליפים לאחרונה הוא ספוטיפיי, אפשר לשמוע מוזיקה בלי להמר על התוכן הוויזואלי של הבמאי). כמו כן, בואו נעזוב את זה שאני לא בטוחה שאנה זק היא הדמות שאני הכי רוצה שתעורר השראה בבנותיי, ולא בגלל התוכן שלה אלא יותר כי אני מתבלבלת ואומרת עלמה זק. לזכותה, אגב, וכן מעוררת השראה, היא ההתמודדות היפה שלה עם השיתוק על שם בל שעיוות את פניה, שנאמר: "הווי דן כל אושיה ללייק זכות" (מסכת סלב, שם, שם).
ונחזור לשירה. אנחנו גדלנו על שירה גדולה ויפה. שבקריאה חוזרת כמובן ניתן ללמוד הלכה למעשה את מה שהיום מלמדים בכל מקום: חמשת הסימנים שאת בזוגיות אלימה. אני מתחלחלת כשאני נזכרת שוב ושוב איך בחדרי ב"ברוריה" הייתי חובקת את הדיסקמן, מגבירה למקסימום ובוכה עם יהודית רביץ בשיר "וידוי". מה לא בסדר איתי שהתמסרתי לטקסט: "גם למוות אתה קיללתני לא פעם וכתפיי הקרות רעדו משמחה" סליחה? מדוע איש לא הרים לי את אוזניות הספוג מהאוזניים ואמר – הכוונה בעצם הייתה: "ונתתי לך כתף קרה והלכתי לחפש בחור טוב שלא יקלל אותי, גם כשחיסלתי לו את המים החמים". באיזה קטע נלמדו השורות הבאות בבית הספר: "הן ידעתי שאין לי אוהב מלבדך, וידעתי: המוות יבוא מידיך, ואני מחכה ומצפה לזיוו. הוא יבוא פתאומי, כגרזן על עץ יער". והאם יש לגיבורה אפשרות אחרת? ממש לא, היא משלימה עם גורלה ובוחרת בו שוב ושוב: "כן היה זה לא טוב, היה רע לתפארת". אבל "אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת". ברור שאני מעדיפה לגדל את בנותיי על טקסט שמסביר שאם אתה מתכוון לשחק איתי משחקים – לך לישון.
ומשם במעבר חד לשיר שרציתי להיכנס איתו לחופה: "זמר שלוש התשובות". שהיום מכונה על ידי, זמר שלוש הסתומות. מבחינתי עכשיו להעלות לשיעור זום כל ילדה וילד, נערה ונער. שם השיעור: מערכות יחסים רעילות, קווים לדמותן. הוא אומר לה – אם תישארי איתי תסבלי, לא יהיה לך כלום (היוש, אלימות כלכלית) – היא בעניין. ואז מגיע הבית המשפיל: "אז אמר מה יהיה אם אבגוד ואותך אעזוב מיותרת, בלילות ארוכים לחכות עד שובי מזרועות האחרת?" והיא עונה: "אם צריך לחכות אחכה, כך אמרה ופניה באור (לא פחות! באור!!!) אם צריך לא לבכות לא אבכה, העיקר שאדע כי תחזור". בשלב הזה אני מוכנה להתערב, אין אישה שקוראת את הטקסט ולא ממהרת לתפוס מטאטא כמיקרופון ולשיר בקולה של רבקה זוהר. האם אנחנו שפויות? אלתרמן!!! לך לישון!!!
נכון, שרנו וזימרנו פעם בלי להתעמק בטקסט, מי ידע ש"ולס להגנת הצומח" הוא קריאה נגד הטרדות בצבא, עוד מסתובבים בינינו אידיוטים/יות שמעלים תמונות של הבנות שלהן ומצטטים: "ואהבתי את שתיהן א־לי, זו שלי הייתה וזו שלי", שיר על בחור שמנהל שתי מערכות יחסים במקביל. ואין כמו להיט ההטרדות: "אהבת פועלי הבניין" הרווי כפל משמעות ואווירה מחפיצה (נעמי שמר, את שוברת את ליבי), "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת" ועוד ועוד. ולכן אני שמחה עם המסר: בוא תראה מה פספסת, אני הולכת עם החברות שלי עכשיו ואתה לא מכניס אותי לסרטים שלך. והכי אני אוהבת את הסוף. בניגוד לאתי אנקרי ושירה המעולה והכאילו אסרטיבי: "לך תתרגל איתה", שבסוף בסוף בסוף, היא שואלת "מה, אתה הולך?" ומשאירה אותנו מתוסכלות, שבעצם גם היא, כמו בזמר שלוש התשובות, באמת מחכה לו. ב"לך לישון" בסוף של הסוף של הסוף, כשהוא לא מבין כשהיא אומרת לו 400 פעם ביי, אז ממשיך ושואל: "אז מה, אין סיכוי את אומרת?" היא לא מתבלבלת והיא חוזרת ואומרת: "לך, לך לישון". בשמיעה הראשונה כמעט נעמדתי ומחאתי כפיים.
יש הרבה ביקורת על השירים והמסרים של היום, ולא מעט קולגות כאן בעיתון רוצים להקיא מהמודעות העצמית ומהפוליטיקלי קורקט. אני מוחאת כפיים. צריך עוד מבול של שירים כאלו, למחוק את הנזק שהשירה הקודמת יצרה.
