תשמעו סיפור קטן שקרה לי, אני מקווה שאני אצליח לספר אותו כמו שצריך. לפני כמה שבועות הלכתי לטיפול אצל שיננית, אייי איזה דבר אינטנסיבי זה שיננית! פעם כתבתי טור שלם על החוויה המטורפת הזאת, אתם בטח לא זוכרים את הטור הזה, אבל אני זוכר, אתם יודעים למה אני זוכר, כי איגוד השינניות פרסם את הטור הזה בעיתון החודשי שלו! חחחחחח תודו שלא ידעתם שיש עיתון של איגוד השינניות!
בקיצור השיננית טיפלה בי ושייפה אותי, ובסוף הטיפול היא אמרה לי, אתה צריך לקבוע תור לרופא, אני רואה כאן התחלה של כמה חורים, ואני ממש נבהלתי, כי אני ממש ממש מקפיד על צחצוח השיניים שלי! ועל חוט דנטלי, ומי פה, והכול. איך יכול להיות שיש לי חורים. וואי איך התבאסתי. אז קבעתי מהר מהר תור לבדיקת רופא בקופת החולים שלי בתל אביב, ומדי פעם התקשרתי למוקד כדי לשאול אם יש להם תור מוקדם יותר בשבילי, כי אני בלחץ מהחורים האלה שהשיננית ראתה.
ובאמת לפני כמה ימים מצאו לי תור לבדיקה במרפאת שיניים בקצה תל אביב, אז הגעתי למרפאה כמה דקות לפני השעה של התור, והעברתי את הכרטיס שלי במכונה הזאת המצחיקה, וקיבלתי פתק קטן, והתיישבתי, וחיכיתי שיקראו לי להיכנס לרופא. ובזמן שחיכיתי, שמעתי אישה אחת מתווכחת עם המזכירות במרפאה, בקולי קולות, כמו בקלישאות. היא עמדה מולן וצעקה, אני קבעתי תור אבל! קבעתי תור להיום! והמזכירות אמרו לה, גברת! לא ייתכן שקבעת תור לאורתודנט ביום חמישי, כי אין לנו אורתודנט כאן ביום חמישי! והגברת התעצבנה וצעקה, אבל אני קיבלתי מכם מיילים! אני קיבלתי מיילים על התור של היום! והמזכירה התעצבנה ואמרה, מה את צועקת עליי, מה את צועקת עליי. זה היה לא נעים. ובגלל שזה היה לא נעים, אני כמובן הרמתי את הראש מהפלאפון, והסתכלתי על הגברת שצועקת, ולידי ישבה נערה צעירה, וגם היא הסתכלה עליה, ומולנו ישב בחור דתי וביישן, וגם הוא הסתכל על האישה שצעקה.
ואחרי כמה שניות, אחת המזכירות אמרה לאישה, גברת, בואי רגע, מה התעודת זהות בבקשה, מה השם שלך בבקשה, והאישה אמרה לה את השם שלה, וכששמעתי את השם של האישה, פתחתי גוגל בפלאפון, וחיפשתי אותה, כמו איזה אפס, אני לא יודע למה עשיתי את זה, ואני לא גאה בזה שעשיתי את זה, אבל זה מה שקרה. והנערה שישבה לידי, קלטה אותי מחפש את השם הזה בגוגל, כי הפלאפון שלי היה כזה נמוך, ובגלל שהשם שלה באמת הביא כמה תוצאות מעניינות, ואני הרמתי את הראש ושוב הסתכלתי על האישה, והקשבתי לשיחה שלה עם המזכירה, והמזכירה הסבירה לה שהיא כנראה הזמינה מקום במרפאת שיניים אחרת, בכלל לא בתל אביב, אבל זה לא נורא, בואי נקבע תור חדש, והאישה התבאסה, ונאנחה, ואמרה, אוי, ואוף, ואיזה מטומטמת אני, ואני הקשבתי לה, וכזה חייכתי לעצמי, כי זה היה חמוד, וקצת מגוחך, אבל שתיהן סיימו את השיחה בצורה כזאת נעימה ולא תוקפנית. וזה מה שחשוב.
ורגע לפני שהאישה קמה והסתובבה, החלטתי להוריד את הראש למטה, ולא להסתכל עליה, כדי שהיא לא תתבאס, כדי שהיא לא תרגיש שכולם נועצים בה מבטים, כדי להיות מענטש. אבל שתי שניות אחרי שהאישה הסתובבה, היא ניגשה לנערה שישבה לצידי, ואמרה לה, בואי מתוקה, ואני! פתאום! קלטתי! שהנערה! הזאת! היא! הבת! שלה! פתאום קלטתי שלא חיפשתי את השם של האמא בגוגל, אלא את השם של הנערה הזו! פתאום קלטתי שהנערה הצעירה הזאת, ראתה אותי מסתכל על אמא שלה, ומגחך על אמא שלה, ומחפש את השם שלה בגוגל. פתאום קלטתי שכל הניסיון שלי "להיראות כמו מענטש" לא היה שווה כלום, כי האמת היא שהייתי בדיוק ההפך ממענטש. הייתי בן אדם מגעיל, שצחק על אמא שלה, שניסה לגלות על "האישה שצועקת" עוד פרטים בגוגל. איייי כל הדבר הזה קרה בשבריר שניה. הנערה קמה והצטרפה לאמא שלה, ושתיהן יצאו מהחדר, ולפני שהן יצאו הנערה הסתובבה אליי, והביטה בי כזה, במבט עצוב, ואני ראיתי במבט שלה שהרסתי לה את היום.
הרופא בדק אותי, וצילם אותי, ואמר לי שאין לי שום חור, ושהכול נראה בסדר גמור, ושהשיננית הזאת סתם הלחיצה, השיניים שלי במצב מצוין, ומגיע לי כל הכבוד, ואני הבטתי בו במבט אטום. לא הצלחתי אפילו לחייך. כל הדרך הביתה שקעתי במחשבות שחורות. יש בעולם הזה אנשים טובים. טובים באמת. עם לב טוב, ועין טובה, ונשמה טובה. אבל יש בעולם הזה גם אנשים אחרים, שמנסים להיראות כמו אנשים טובים. הם מנסים להיראות כאילו שיש לב טוב, ועין טובה, ונשמה טובה, אבל האמת היא שהם סתם מעפנים. זאת האמת. נכון, הלבבות נמשכים אחרי המעשים. נכון, עדיף לנסות להיות אדם טוב ורגיש, מאשר להיות איש אגואיסט ומגעיל שלא אכפת לו מכלום. הכול נכון, ובכל זאת, הרגע החמוץ ההוא, עם הנערה המתוקה ההיא, במרפאת השיניים, הזכיר לי שיש רגעים בחיים שבהם "להתחפש" ו"לעשות כאילו" זה פשוט לא מספיק. אם הייתי עושה "כאילו" שאני מצחצח שיניים כל יום, השיניים שלי היו מלאות בחורים. אם הייתי באמת מכבד את האישה הזו שאיבדה עשתונות במרפאה, הבת שלה לא הייתה נפגעת ממני. בן אדם טוב מתנהג בצורה רגישה וחומלת, גם כשהוא היחיד שרואה את עצמו. וזאת כל התורה כולה. שכוייח.
