"איך קורה שנער בן 14 (מוחמד שחאדה שמו) נהרג מירי של חיילינו באל חאדר היום? למה?", שאלה פעילת השמאל, חגית עופרן, ללא תשובה. מדובר בתקרית בה לוחמי צה"ל ירו לעבר שלושה מיידי בקבוקי תבערה על כלי רכב ישראלים. אחד מהם, שחאדה, נורה למוות על ידי כוח צה"ל.
עופרן הפנתה אצבע מאשימה לצה"ל, לישראל, וח"כ מוסי רז ממרצ השיב על שאלתה וקבע כי "כך נראה כיבוש; מעגל של בקבוקי תבערה והרג".
איך זה קורה באמת? כיצד נער בן 14 לוקח בקבוק תבערה ומנסה לשרוף יהודים שנוסעים ברכבם? כיצד נוצרת מציאות כזו? מדוע כל כך הרבה ילדים ונערים פלסטינים מגייסים את עצמם לפעולות טרור נגד יהודים?
לשמאל יש תשובה פשוטה – ישראל אשמה. אנחנו גורמים להם להיאבק בנו. מה נשאר לנער בן 14? לצפות בסרטוני יוטיוב או ליידות בקבוק תבערה לעבר כלי רכב ישראלים? אין לו ברירה.
האמת שקשה מאוד לצפות מנער פלסטיני שלא יתגייס למאבק לאומני אלים נגד היהודים. הוא מקבל אותות ומסרים לא פוסקים שזהו ייעודו בחיים. הסיפור להלן הוא של אותם נערים שחווים שטיפת מוח מצד החברה הפלסטינית עד כדי איבוד צלם אנוש.
לפני כמה ימים השתחרר בחור פלסטיני צעיר, מוחמד שוויקי שמו, תושב מזרח ירושלים, אחרי 20 שנה בכלא הישראלי. יחס החברה הפלסטינית למר שוויקי הוא כאל גיבור האומה. פוליטיקאים ואנשי דת עולים אליו לרגל, חפלות התקיימו לכבודו וראיונות עימו נערכו בכלי התקשורת הערביים. "מה החלומות שלך, מה אתה חושב לעשות אחרי שהשתחררת?", שאלה אותו מראיינת עם עיניים דומעות כמו היה אנדי דופריין שברח מכלא "שושנק" מחומות של תקווה.
אבל "אנדי דופריין" שלנו, מר אחמד שוויקי, היה חבר בקבוצת נערים סדיסטית ממזרח ירושלים, שביצעה פשעים אכזריים כמו היו ב"התפוז המכני", עד כדי רצח יהודים באשר הם יהודים. כל חברה שמעלה על נס אדם כמו אחמד שוויקי היא חברה חולה שאיבדה את מצפונה.
בשנת 2001 אחמד שוויקי, נער בן 13 ו-11 חודשים שלמד בבית ספר באבו טור, הצטרף לחוליה של נערים וילדים מבית ספרו בשם "הפנתר השחור" שהחליטו לרצוח יהודים. בית ספרם (!) הפך לבסיס האימונים שלהם, כולל הכנת בקבוקי התבערה והציוד. אחרי כמה חודשים של אימונים, הנערים, בגילי 16-13, החליטו לצאת למבצע חיסול יהודים הראשון. לבסוף, הצליחו במשימתם.
מצוידים בכובעי גרב שחורים וכפפות, סכינים וגז מדמיע יצאה החבורה, והנער שוויקי איתם, למסע רצח בטיילת ארמון הנציב, והתחבאו מאחורי העצים. שם זיהו זוג ישראלי שטייל להנאתו. שוויקי וחבריו החלו לרדוף אחרי הזוג שהתפצלו כל אחד לכיוון אחר. הבחורה, מורן עמית בת 25, קיבוצניקית מקיבוץ כפר הנשיא וסטודנטית למשפטים, נלכדה על ידיהם כשמעדה במנוסתה. שוויקי וחבריו רצחו אותה בדקירות סכין.
זה לא היה האירוע היחידי בו ניסו לרצוח יהודים. בפעם אחרת שניסו היה תפקידו של הנער שוויקי לשרוק. אם עובר ערבי בטיילת עליו לשרוק פעם אחת ולא יגעו בו. אך במקרה שעובר יהודי עליו לשרוק פעמיים, שידעו את מי לרצוח.
שוויקי נכשל בתפקידו. שני חבריו שחיכו למוצא פיו, ראו בחור צעיר שעובר בטיילת אך לא שמעו שריקה. הם החליטו לבדוק בעצמם וריססו אותו בגז מדמיע. הלה התחיל לבקש רחמים בערבית לאחר שווידאו שיש לו תעודת זהות ערבית, שיחררוהו וחיכו לקורבן היהודי. והוא הגיע. יהודי בן 64 שרץ בטיילת. החבורה ריססה אותו בגז מדמיע, דרשה ממנו כסף, וכשאמר שאין לו דקרו אותו בכל חלקי גופו. לא ברור איך, אבל אותו יהודי מבוגר שרד את הפיגוע.
בפעם אחרת החליטה חבורת הנערים להצית בניין יהודי ברחוב נעמי בירושלים. שוויקי קנה שני בקבוקי בנזין והחביא אותם במקום שהפך להיות בסיס הפעולה שלהם – בית הספר בו למדו. וכך יצאה החבורה וזרקה בקבוקי תבערה בתקווה שהבית, בו גרים יהודים, יישרף על יושביו. הם נכשלו בפעולה הזו. אירוע נוסף בו השתתף שוויקי היה כאשר הוא וחבריו גנבו בלוני גז במטרה לפוצץ בית, וקנו חבל שישמש פתיל. הם הצליחו לפוצץ את הבלונים ולשרוף את חצר הבית אך לא גרמו לנפגעים בנפש.
לא רק יהודים ביקשה החבורה לרצוח, אלא גם ערבים שעזרו ליהודים כמו פאדל משכונת ג'בל מוכבר, שאת ביתו ניסו לשרוף ללא הצלחה.
בסוף שנת 2001 רצתה חבורת הנערים לשרוף את בית קפה "גזיבו" בטיילת ארמון הנציב. הם החביאו בקבוקי תעברה אותם זרקו לתוך המסעדה. משלא הצליחו במשימתם, חזרו למקום, פרצו לבית הקפה, שפכו את הבנזין על הרהיטים, הספות והקירות. משימתם הצליחה מעבר למשוער – המסעדה נשרפה כליל. בפעולה אחרת, שריפת חדר של שומר בארמון הנציב, זיהה שוויקי יהודי שמתקרב למקום. החוליה היכתה אותו במוטות ברזל ואגרופים עד שאיבד את הכרתו, אז שדדו את כספו. בהמשך דרכם ניסו הנערים הפלסטינים להמשיך לרצוח יהודים אך לא הצליחו.
אז מה היה לנו כאן? ילדים ובני נוער שפעם אחר פעם ניסו לרצוח יהודים עד שהצליחו. הם תכננו לפרטי פרטים את מעשי הרצח, ההצתות, המכות ומקרי השוד. חבורת ילדים אלימה וסדיסטית שהטילה חיתתה על ירושלים.
"המערערים פעלו כחוליית טרור משומנת ומיומנת, וניצלו את העובדה שהינם בעלי תעודות זהות ישראליות המתגוררים בלב ירושלים, על מנת להטיל חיתתם על תושבי ירושלים היהודים", כתבו שופטי בית המשפט העליון בתגובה לערעור שהגישו הנערים. "המערערים תכננו וביצעו פיגועים רבים, החל מהשלכת בקבוקי תבערה על בניין בו מתגוררות משפחות יהודיות, עבור דרך הטמנה והצתה של בלוני גז במטרה לפוצץ את אותו בניין על יושביו, וכלה במעשי תקיפה ושוד ודקירות סכין רצחניות של עוברי אורח תמימים בטיילת, לאחר שנחה דעתם של התוקפים כי מדובר ביהודים. פעילות נפשעת זו של המערערים נמשכה מספר חודשים, והייתה תוצאה של היערכות והתארגנות מדוקדקת במהלכה הצטיידו חברי החוליה בנשק ובאמצעים אחרים שנדרשו להם לביצוע זממם, ואף התאמנו לפני כל פיגוע על מנת לשפר את הביצוע ואת סיכויי ההצלחה".
מחבקים את הרוצח
נשאלת השאלה מה גורם לילדים כאלה להפוך למפלצות של ממש? לראות בכל יהודי מטרה לרצח ולשרוף בתי יהודים על יושביהם? כנראה שזה מתחיל כשהפלסטינים הופכים את הנערים הללו לגיבורי האומה הערבית.
כאמור, אחמד שוויקי, אותו נער אלים ואנטישמי שבכל מקום אחר בעולם היה מתבייש על מעשיו המפלצתיים והנפשעים, הוא גיבור פלסטיני.
"איש הדת", מר עכרמה צברי, עלה אליו לרגל. צברי, הוא המופתי של ירושלים לשעבר, איש דת משפיע מאוד בחברה הערבית בישראל ובעולם. הוא כיתת את רגליו כדי לתת כבוד לאיש שכל פועלו הוא שהחדיר סכין לליבה של צעירה יהודייה בת 25. הרשות הפלסטינית ונכבדיה עלו אליו לרגל וכבר הגישו לו תעודת כבוד. תעודה הוקרה זו על שום מה? על פועלו למען האומה הפלסטינית.
בכלל, כל חבורת הפושעים הזו שרוב חבריה, אותם נערים בני טיפש-עשרה, יושבים במאסרי עולם, זוכים לכבוד מלכים בחברה הערבית. טורנירי ספורט נערכים לכבודם וקמפיינים על אכזריות הישראלים שעוצרים לשנים ארוכות "נערים" ו"ילדים קטנים" נפתחו למענם.
בישראל זוכרים בחלחלה את רצח נהג המונית דרק רוט ז"ל על ידי שני נערים ישראלים בני 14. שמות הרוצחים הללו יזכרו לנצח לדיראון עולם. אין דבר מעוות יותר מבני נוער שהופכים לחיות טרף. אך בחברה הפלסטינית חיות טרף זוכות לכל הכבוד שבעולם. אחמד שוויקי, נער רוצח עם דם על הידיים, הוא "מפלצת נכונה" וראויה לכל הכבוד שבעולם, בעיני הפלסטינים ומנהיגיהם. במקום להתעלם מקיומו, להתבייש בו ובפועלו, הוא נישא על כפיים. כך מייצרים דורות על גבי דורות של שטופי מוח.
כשכל אותה חוליית טרור הופכת לגיבורי תרבות, ולאנשי כבוד מצד ההנהגה והאליטה הפלסטינית, לנוער הפלסטיני לא נותרת ברירה אלא להיות חלק מהאלימות הזו.
אז כשחגית עופרן שואלת "איך קורה שנער בן 14 נהרג מירי של חיילינו?", צריך לשאול את מנהיגי החברה הפלסטינית, מחנכיה, מוריה, עיתונאיה וכל מי שידו במעל ובשטיפת המוח האנטישמית והלאומנית, עד מתי תרעילו את נעריכם וילדיכם? עד מתי חיות טרף כמו אחמד שוויקי יהיו גיבורי החברה הפלסטינית?
