כותבי טורים שונים מתמידים במתקפה כוללת ובוטה על מדינת ישראל. לשיטתם היא נולדה בחטא ומתקיימת תוך כדי עוולה אחת מוחלטת. השתלטנות של הרוע, לפי גישה זאת, מייתרת את הצורך לאבחן בין רעים "יותר" לרעים "פחות" כפי שמחלה ממארת אינה יכולה להיחשב בשום חלק מתוכה כמועילה. גישה זאת סובלת מחולשות בסיסיות ונזקה רב; היא מחמיצה בעקביות עובדות היסטוריות מובהקות והופכת אותן לעוד גרסה אפשרית אך עלובה של דברי הימים. היא מתעלמת לחלוטין מהקשר בין עם ישראל למולדתוֹ ומהזכות וההכרח לביטוי לאומי בר קיימא אשר יבטא קשר זה.
אבל נזקה האמיתי של גישה זאת הוא בהחמצת האפשרות המעשית לשפר את התנהלותנו הלאומית בארצנו. שהרי אִם לכאורה המכלול הוא אבוד ורע אז מה הטעם במאמץ לטפל בפרטים? למשל מה הטעם לשאוף להחלפת שלטוֹן כושל בישראל אִם ממילא כל ממשלה שתבוא תמשיך לבטא את הרע המוחלט? מה ההצדקה לדרוש מהליכוד להתנער מחברים שלוֹ שירדו מהפסים בהתנהגות ובהתבטאות אִם ממילא כולנו עוכרי מוסר ודעת אכזריים?
ההגנה על פוליטיקאים סוררים או ראש ממשלה בעייתי, לא נעשית אפוא מפני שהם ראויים לקבלה, אלא מפני שכולנו ממילא אכזריים ורעים ואין זה כלל משנה מי מעִמנו ייבחר להמשיך ולהוביל את הרוע המלא. או שהולכים "על כל הקופה" או שאין טעם לספור את העודף ביציאה. מדינת ישראל היא אפוא לכאורה היצור האכזר והמושחת ביותר בעולם, ואִם כך, אז מה זה בכלל משנה אִם נגנה ונאבק בעוולה זאת או אחרת.
ושלא תהיה טעות. אני מסתייג לחלוטין משליטה על אחרים. אני חושב שלעתים קרובות מדי אנחנו נוהגים בלא רגישות וגורמים לסבל ממשי לתושבים הפלסטינים ביהודה ושומרון. אבל אני סובר את הדברים האלה מתוך ידיעה, אמונה ותקווה שמדינת ישראל היא דבר חיוני ויקר, שעל קיומו והתפתחותו הפלאיים אני מודה בכל יום. דווקא משום התובנה הזאת ברור לי שיש להיאבק על צדק וחמלה הכרחיים הן ביחסים הפנימיים שלנו והן ביחסינו עִם הפלסטינים, שכנינו ושותפינו לחיים. מדינה יהודית ודמוקרטית אחת בקרב מדינות רבות מוסלמיות וערביות היא דבר צודק והכרחי ודווקא משום כך יש לפעול ולדרוש ממנה התנהגות ראויה. אכן יש הבדל בין אישים ומפלגות בארץ ולא כולם ממילא הם חטא גדול אחד. אכן יש מעשים הכרחיים למען ביטחוננו ולא כל התגוננות היא הרוע בהתגלמותו. ואכן אנו ניצבים בפני שנאה קשה שהרבה ממנה כלל לא נובע מנוכחותנו ביהודה ובשומרון.
העמדת ישראל כרוע מוחלט גם מחשיכה את העיניים. מי שחושב שכולנו פסולים אינו מסוגל לראות מה קורה סביבנו. לא טבח של מאות אלפי אנשים בסוריה ולא התפרקותן של מדינות ערביות מפני סכסוכים פנימיים ולא משטר אכזרי וכושל בעזה. מי צריך להתייחס לכל הפרטים "הזניחים" האלה כשאנו כאן מופקדים לתקוף את "הכול" ולעשות סדר עולמי חדש ומלא בחיינו. הגישה הטוענת לריקבוֹן יסודי ומוחלט בקרבנו, עלולה גם כמובן להפוך לתירוץ דווקא להמשיך את הכישלונות המובהקים שלנו, היכן שהם אכן מצויים. גם האדם הבודד אינו יכול לפעול לתיקון חולשותיו הקשות אִם מודיעים לו ללא הרף שמצבו הכולל אבוד. אפילו בעיות בריאות רציניות זוכות להתייחסות עניינית רק כשיש הכרה בגוף ובנפש נורמליים וחיוניים. ישנם מעשים לאומיים פסולים שלנו שחובה עלינו לתקן ובכל רגע ורגע לנסות ולמצוא פתרונות ושיפורים חיוניים. אבל כשמכריזים בכל הזדמנות את השטות שלפיה אנו הדבר המיותר והתלוש ביותר בעולם אז מדוע שננסה בכלל לתקן משהו או לבחור אנשים טובים יותר להנהיגנו?
