שׁוֹמְרֵי שָׁלוֹם

בִּשְׁתַּיִם־שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם־שְׁתַּיִם
מַעֲצָמָה אֶל תּוֹךְ שְׁכֶנְתָּהּ פָּשְׁטָה עִם
שַׁחַר – וְתֵרְצָה, עַל סַף שֶׁל יוֹם,
שֶׁזֶּהוּ כּוֹחַ לִשְׁמִירַת שָׁלוֹם.

כָּכָה מְמַתְּגִים! זֶה מַעֲצִים.
זֶה עוֹד יַמְשִׁיךְ: שָׁלוֹם שֶׁל אַמִּיצִים,
וְתַהֲלִיךְ שָׁלוֹם, וּמַחֲנֵה
הַשָּׁלוֹם, וְשׁוֹחֲרֵי, יוֹנֵי,
וְדוֹר פּוֹלֵשׁ שׁוֹלֵף שָׁלוֹם, וְאָז
קָרְבְּנוֹת שָׁלוֹם. מִתּוּג זֶה אָס.

וְשָׁם, כְּמוֹ פֹּה, זֶה חִישׁ מַהֵר מַסְלִים.
רַק עָבְרוּ יוֹמַיִם – וְטִילִים.

שׁוֹפֵט שָׁוֶה שַׁמְרָן

יֵשׁ הַרְבֵּה הַשְׁקָפוֹת; מִסְפָּרָן לֹא מֻפְחָת.
שַׁמְרָנוּת הִיא אַחַת מֵרַבּוֹת, רַק אַחַת.
הַשְׁקָפָה הִיא עִנְיָן שֶׁל גִּישָׁה, שֶׁל לִמּוּד –
שַׁמְרָנוּת הִיא דֵּעָה בְּלִי יֻמְרָה לִשְׁלֵמוּת.
אֲבָל יֵשׁ מְלָאכוֹת אֲשֶׁר זֶה עִקָּרָן;
הַשְּׁפִיטָה, בַּמַּהוּת, הִיא עִנְיָן לְשַׁמְרָן.

יֵשׁ הַרְבֵּה מְלָאכוֹת. הַשּׁוֹפֵט – מְלַאכְתּוֹ
לְהָגֵן עַל הַחֹק, וּלְרוּחוֹ לֹא לַחְטֹא.
אִם כּוֹפֵת הַשּׁוֹפֵט אֶת הַחֹק וְלוֹפֵת
אֶת נַפְשׁוֹ כִּרְצוֹנוֹ – הוּא אֵינֶנּוּ שׁוֹפֵט
כָּרָאוּי לַמִּקְצוֹעַ הַזֶּה וְלִשְׁמוֹ;
כִּי שׁוֹפֵט הוּא שַׁמְרָן. מְלַאכְתּוֹ הִיא לִשְׁמֹר.

יֵשׁ הַרְבֵּה תַּפְקִידִים, יֵשׁ הַרְבֵּה מְלָאכוֹת;
מְלַאכְתּוֹ שֶׁל שׁוֹפֵט הִיא לִשְׁמֹר עַל הַחֹק.
יֵשׁ אָמְנָם גַּם שׁוֹפְטִים שֶׁפֵּרְשׁוּ וְשָׁנוּ,
שֶׁהַחֹק הוּא לָהֶם רַק מִשְׂחַק פַּרְשָׁנוּת.
הֵם שׁוֹמְרִים לָהֶם מָה? שֶׁמֶן טוֹב וְשֵׁם רָם;
אַךְ שׁוֹפֵט הַשּׁוֹמֵר אֶת הַחֹק הוּא שַׁמְרָן.

שׁוֹמֵר אָחִיו

אָחִי הַמָּסָרְתִּי פִּתְאוֹם מַטִּיף מוּסָר:
"שָׁמַרְתָּ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת אַחֲרֵי בָּשָׂר?"
וְהוּא מֵנִיף מַקֵּל
וְהוּא מַצְלִיף כְּשׁוֹט:
"אַתָּה מִדַּי מֵקֵל,
אָחִי". תְּמוּנוֹת קָשׁוֹת.

רַק תְּמוֹל עַל מְתִינוּת טִרְחֵן, עַל הֲכָלָה,
וּפֶתַע הוּא רוֹגֵן: "דָּתִי, תֹּאכַל חָלָק!"
פְּקֻדּוֹת הוּא לִי תּוֹפֵר,
חֻמְרוֹת חָתָם סוֹפֵר.
חוֹפֵר עַד הַתַּחְתִּית:
"הָרַבָּנוּת הִיא מַמְלַכְתִּית!"

קוֹפֵץ בְּלֵיל־שִׁשִּׁי לְמַכָּרָה מִטִּינְדֵּר
וְהַפְתָּעוֹת שׁוֹלֶה לִי מִבֵּיצַת הַקִּינְדֶּר:
"תַּקְשִׁיב לִי, דָּתִי־בְּלַאי",
הוּא מְסַנֵּן זָעוּף,
"תַּקְשִׁיב עַכְשָׁו אֵלַי:
קוֹל בְּאִשָּׁה נִאוּף!"

אָמַרְתִּי לוֹ: אָחִי, דָּת כְּבַקָּשָׁתְךָ
אַתָּה נוֹהֵג; יָפֶה. אֲבָל בִּשְׁעַת רִתְחָה,
בַּהֲנִיפְךָ כְּשׁוֹט
הַאֲשָׁמוֹת קָשׁוֹת,
יֵשׁ עִנְיָן שֶׁקֹּדֶם
אֶת עַצְמְךָ תִּקְשֹׁט.