הפער בין הגינוי שהשמיע אתמול שר החוץ לפיד למתקפה הרוסית על אוקראינה ובין ההצהרה הניטרלית לחלוטין של ראש הממשלה בנט, חשף חרך צר בין הגישות בצמרת הישראלית מול המלחמה באירופה. הצורך לאזן בין האינטרסים הביטחוניים של ישראל ובין העמדה הערכית שלה מובנים לכל המעורבים, אך לאורך השבוע אפשר היה לשים לב להבדלי הניואנסים בין בנט ללפיד בחדרי הדיונים.
ככל שזה תלוי בבנט, הוא היה מעדיף שישראל תשמור על פרופיל נמוך עד לא קיים בנושא. עיני העולם לא נשואות לעמדה הישראלית, שנמצאת בעמדה בעייתית במיוחד בין פוטין לביידן. מבחינות רבות גבולנו עם סוריה הוא גם גבול עם רוסיה. האמריקנים מבינים את הרגישות, ובינתיים לא לוחצים על ירושלים להסלים את ההתבטאויות או לנקוט בעיצומים. גם לדאגה לשלומם של האזרחים הישראלים וליהודים באוקראינה יש משקל, ודאי כשחילוצם יהיה תלוי ברצונם הטוב של הרוסים.
לפיד, מנגד, ער יותר לחשיבות העמדה המוסרית והעקרונית של ישראל, הן כבת ברית של ארה"ב והמערב, והן כמי שצריכה להתייצב בצד הנכון של ההיסטוריה, דווקא על רקע הניסיון היהודי מול שתיקת העולם. ההודעה הישראלית שגובשה ערב התקיפה הייתה מתונה ולא כללה את המילה רוסיה, בהתאם לקו שעליו החליטו בנט ולפיד בהתייעצות עם גנץ וליברמן (שהוזמן בגלל היכרותו המעמיקה עם הזירה הרוסית).
הפלישה הרוסית הנרחבת לאוקראינה טרפה את ההערכות המוקדמות בישראל. האמריקנים, התברר, דייקו בכל תרחישי האימה שלהם. בירושלים עקבו אחרי שרשרת התגובות בעולם והבינו שנדרש עדכון עמדה. בנט ולפיד שוחחו בטלפון והחליפו טיוטות עד שהתקבל נוסח מוסכם: שר החוץ יגנה את המתקפה נקודתית ולא את רוסיה כמדינה, כאשר את עיקר הנפח בהצהרה יקבלו הנושאים ההומניטריים.
לפיד הסתבך בהערכה מיותרת בראיון לוואלה לפני שלשה שבועות, לפיה הוא "אינו רואה עימות אלים בקרוב ולא חושב שתפרוץ מלחמת עולם". אבל מבחינה מקצועית, משרד החוץ, בהוראתו, נערך בכל הרצינות לקראתה. ואולי בהכנות הללו טמון הסבר לחלק מהבדלי הגישות: בעוד שר החוץ התמסר לניהול מקרוב של הנציגות הישראלית באוקראינה, ראש הממשלה התמקד בשיחות הגרעין בווינה. דווקא הדיווחים על הסכם מתקרב עם איראן, לצד הפקרת אוקראינה ונטישת אפגניסטן, מלמדים את ישראל שלא תוכל להישען על הבטחות אמריקניות כדי לשמור על ביטחונה, ולכן לא תוכל לפגוע במרחב התמרון הביטחוני למען מס שפתיים מדיני.
ההערכה בירושלים ערב המלחמה הייתה שהסכם גרעין חדש ייחתם בווינה תוך כעשרה ימים. למרות המתיחות בחזית אוקראינה, בשיחות הגרעין האמריקנים והרוסים פועלים בתיאום הדוק כדי לחתום על הסכם עם טהרן. ייתכן שהחרפת המשבר באוקראינה תעכב את החתימה, אבל בירושלים נזהרים שלא לצפות ליותר מזה, ודאי לא לתרחיש של ביטול ההסכם. תפנית כזו עשויה להיות הדבר החיובי היחיד שייצא מהמלחמה.
פיצול האישיות בין העבודה הנמרצת בממשלה ובין חידלון הקואליציה בכנסת השתקף היטב בתום עוד ישיבה מדינית ארוכה במשרד רה"מ. ראש הממשלה והשרים הבכירים דנו על המדיניות הישראלית בלי להחליף מילה על המשבר הפוליטי שמתחולל באותה שעה בכנסת, כשהקואליציה שלהם נאלצה לנטוש את המליאה ולהשאיר אותה ריקה לניצחונות מוראליים של האופוזיציה. אחרי שגורמי המקצוע יצאו מהחדר, גנץ נשאר לדון עם בנט במשבר הקטן, אבל הטורדני לא פחות מבחינתו. בפעם הקודמת שישב עם בנט והכריז על מרד הצבעות של מפלגתו, גילה שבכיר בקואליציה תדרך נגדו במקביל. הוא מסומן כמעט באופן אוטומטי כאחראי לערעור הקואליציה. החמיצות, ההיעלבויות והפזילה החוצה הופכים אותו לחשוד המיידי, אם כי הפעם על לא עוול בכפו.
נניח רגע לוויכוח העקרוני על תוספת הרמטכ"ל לפנסיות של משרתי הקבע. מבחינה פוליטית הצדק עם גנץ: הממשלה החליטה כבר לפני חצי שנה על הסדרת הפנסיות, אבל בעבודה ובמרצ מתעלמים מהמשמעת הקואליציונית ומאיימים לא לתמוך בחוק. יו"ר כחול לבן הכריז באופן אקטיבי על הפסקת שיתוף הפעולה עם החקיקה הממשלתית, רק כתגובה להפרה הפסיבית של כנף שמאל. בנט ולפיד מבינים שגנץ צודק, אבל כועסים על הדרך והעיתוי; "שיחליט אם הוא שותף בכיר או וליד טהא", תדרכו נגדו בצמרת הקואליציה. ואולי זו בדיוק הנקודה: גנץ מרגיש שמספר 2 ברע"ם, על איומיו וחרמיו, מקבל יחס מתחשב יותר מזה שזוכה לו שר הביטחון וראש המפלגה השנייה בגודלה בממשלה.
לשיטתו, עיתוי המשבר אינו ניסיון לסחוט באווירת סוף המושב, אלא קשור לתשובה שעליו להגיש לבג"ץ בנושא עד יום שני הקרוב. אך גם בלי חרב בג"ץ, יש לו בטן מלאה בשורה ארוכה של נושאים שהובטחו לו בהסכמים הקואליציוניים או בהחלטות ממשלה ולא קודמו; ממתווה השירות שהוא מנסה לקדם ונתקע, ועד ל־50 תקנים במנהל האזרחי. בני גנץ רושם כל הפרה ודחייה, גדולה או קטנה, ונשבר לו.
כשהוא דיבר בכנס מקור ראשון על גורמים ״פוסט־ציוניים״ שמתנגדים לתוספות השכר לקצינים, אוזן רגישה בסביבת ראש הממשלה זיהתה קריצה לקהל ימני. כשהליכוד משך את ההצעה להקים ועדת חקירה בפרשת הממד החמישי, זו כבר נחשבה ראיית ברזל לקיומו של ערוץ חשאי בין גנץ לנתניהו. אין שום היתכנות פוליטית למהלך שבו גנץ יחבור לליכוד, אבל שני הצדדים מרוויחים מהפלרטוט המופגן. לנתניהו שווה לחסוך לגנץ מבוכה כדי לאפשר לו להיעדר מהמליאה ולהרוויח מבוכה חלופית בקואליציה. גנץ מצידו מנסה לאותת שיש לו אופציות, אבל יודע שאין להן לגיטימציה בקרב חבריו למפלגה ובוחריו, וגם שום אלטרנטיבה אמיתית.
מי שאולי שכחו שגם להם אין אלטרנטיבה אלה ניצן הורביץ ומרב מיכאלי. אחרי דור באופוזיציה, ראשי העבודה ומרצ חולשים על משרדים ביצועיים חשובים, אבל נראה שבשמאל שכחו מה זה להיות בשלטון. שום ממשלה אחרת לא ממתינה להם מעבר לפינה, אך חברי הכנסת שלהם כמו מתגעגעים לצעקות מהספסלים האחוריים. יכולת הספיגה שלהם בשם המשמעת הקואליציונית דלה במיוחד, ועד כה מתוגמלת בפרסים במקום בסנקציות.
הזוכה הבולטת של השבוע היא חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי שהביכה את הקואליציה והצביעה נגד חוק הגיוס בלי להתריע מראש, וצ׳ופרה במינוי לקונסולית הכללית של ישראל בשנחאי. לפיד התגאה במינוי של אישה ערבייה ראשונה לתפקיד דיפלומטי בכיר, אבל לא מכחיש שעם קצת פחות מרדנות ייתכן שהמשרה הייתה של מישהו אחר. ואם אלו דמי השתיקה לח"כית סוררת אפשר רק לדמיין מה הוצע לאלי אבידר, אחרי שהחליט להפוך משר בלי תיק לח"כ בלי מחויבות. בהנהלת הקואליציה רואים בו רימון ללא נצרה. את הממשלה הוא לא יפיל, אבל יהפוך את חייה לסיוט. הדברים שהטיח בבנט במסיבת העיתונאים שערך כדי לבשר על שובו לכנסת היו חריפים לא פחות מהטקסטים האופוזיציוניים.
לפיד מבין שכל סדק כזה מקטין את סיכויי הממשלה לשרוד עד מועד הרוטציה בקיץ 23'. כל ח"כ סורר כזה זוכה אצלו לטיפול הרגעה אישי. גם אבידר כבר סודר וצ'ופר בשעתו, ואלמלא פרשת המגרסה, אלעזר שטרן כבר היה מוביל את הסוכנות היהודית בזמן שאבידר היה שוקע בלשכת שר המודיעין. בלי אותו ראיון אומלל, אולי גם המשבר הגדול עם גנץ היה נחסך: בממשלה יש מי שמשוכנע שמאחורי מאבק הפנסיות של גנץ מסתתר גם מאבקון על הג'וב הבא של עומר ינקלביץ. שר הביטחון כעס על החלטת לפיד לשגר את רות קלדרון כמועמדת לראשות הסוכנות, תפקיד שגם מקורבתו עומר ינקלביץ מתמודדת עליו (ללא סיכוי ממשי). כדי לפצות אותה, הוא מבקש למנות את שרת התפוצות לשעבר לתפקיד יו"ר קרן היסוד (בסביבת גנץ מאשרים שהוא פועל למנותה, אבל מכחישים קשר למשבר הנוכחי). עד שזה יקרה, המגרסה של שטרן תמשיך לטרטר.
