עד היום היה ולדימיר פוטין הערה בשולי ההיסטוריה. אף לא אחת ממלחמותיו בצ'צניה, בגיאורגיה ואפילו בסוריה לא הייתה זוכה ליותר משורה או שתיים בדפי ההיסטוריה של המאה ה־21. אבל לא עוד. בחמישי לפנות בוקר התעוררו אוקראינה ואירופה כולה לעולם חדש.
אחרי תקופה ארוכה של תמרונים דיפלומטיים ומשחקים פוליטיים שבר פוטין את כל המוסכמות שהתקבעו מאז מלחמת העולם השנייה ובצעד חסר תקדים תקף מדינה שכנה ללא כל התגרות. הוא גם נשא נאום עתיר סתירות הקובע שאוקראינה אינה מדינה אמיתית, אלא מדינת חסות של המערב היושבת על שטח רוסי ואין לה זכות קיום.
בניסיון להצדיק את מה שאין לו הצדקה הכריז פוטין שיערוך באוקראינה "פירוק מנשק ודה־נאציפיקציה" בטיעון המוזר שהמדינה זוממת לבנות נשק גרעיני שיאיים על רוסיה.
המשמעות של פירוק הנשק היא הפצצה שיטתית של התשתית הצבאית של אוקראינה במטרה להפוך אותה לבלתי ניתנת להגנה. טיעון הדה־נאציפיקציה מופרך אך משרת היטב את הנרטיב של פוטין. גלום בו איום בלתי מוסווה שמשמעו רדיפה אישית אחר ראשי המדינה, מהנשיא זלנסקי ועד אחרון הקצינים.
מי שחשב שתמונות של טנקים שועטים על אדמת אירופה וקולות האזעקה הם חלק ממציאות שהייתה ולא תשוב – התבדה. ההנחה שכיבוש אוקראינה הוא משימה מופרכת התגלתה כשגויה. הצבא הרוסי נכנס בשלושה ראשים מדרום, ממזרח ומצפון, לא רק במטרה להשתלט על חבל דונבאס אלא כדי להגיע עד הבירה קייב ומעבר לה.
ארה"ב ונאט"ו הבטיחו לעמוד לצד אוקראינה, אך האוקראינים יצטרכו להתמודד עם הרוסים בעצמם. על מנהיג העולם החופשי לתת לאוקראינה את כל הכלים האפשריים להילחם על קיומה בלי שהמלחמה תגלוש מעבר לגבולותיה – ודאי לא למדינות שכנות החברות בנאט"ו. אלמלא נוכחות כוחות הברית במדינות השכנות, לא מן הנמנע שגם פולין, רומניה והמדינות הבלטיות היו עכשיו על הכוונות של פוטין.
במאבק על הסדר העולמי החדש יש למנהיג העולם החופשי תפקיד מפתח. מן הצד משקיפים מנהיג סין ועמו שורה ארוכה של מנהיגים אוטוריטריים ודיקטטורים כדי לראות ידו של מי תהיה על העליונה. על נשיא ארה"ב, נאט"ו והאיחוד האירופי מוטל כעת התפקיד ההיסטורי להבטיח שהדמוקרטיה, החירות וזכויות האדם ינצחו.
