האירועים באוקראינה מחזירים את המלחמה לסדר היום של הפוליטיקה הבינלאומית לאחר שזו נעלמה ממנה לאורך עשורים רבים. מי כאן זוכר אימתי התנהלה מלחמה כוללת בין שתי ישויות מדינתיות הכוללת אלמנטים קלאסיים של כיבוש, טנקים, ארטילריה ומטוסים? העשורים האחרונים של הפוליטיקה הבינלאומית עמדו בסימן רתיעה ממלחמות בין-מדינתיות, בעיקר מאז שהתמוטטה ברית המועצות בשלהי שנות השמונים של המאה הקודמת, אז הומר הסדר הבינלאומי האידיאולוגי בסדר יום כלכלי ובצימוד עם תופעת הגלובליזציה. מלחמות הפכו לעניין החותר במהותו תחת הרעיון של כלכלה משגשגת, הגדלת העושר ושיפור רמת החיים של אוכלוסיית העולם.
במובנים רבים, היה זה ניצחון המערב הקפיטליסטי. אך כפי שמתברר, הוא לא בישר על "קיצה של ההיסטוריה" – זו המזוהה עם אידיאולוגיה, רעיונות, אינטרסים ועם מה שברוח ולא רק בחומר. הפוליטיקה הכלכלית-תועלתנית לא ממש הצליחה להכריע את פוליטיקת הזהויות. סימנים מעידים לכך סיפק דווקא המזרח התיכון וספציפית הביצה הקטנה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אירועי "שומר החומות" של מאי 2021 – הקטטה בין ישראל לחמאס שהתפתחה גם לאלימות בערים המעורבות – היו האינדיקציה היותר מובהקות לתקרת הזכוכית של הרעיון הכלכלי, או לפחות לניסיונות לאתגר אותו מצד גורמים מקומיים. לאלה נוספו במחצית השנה שחלפה מאז האירוע גם מכלול של תופעות נוספות כמו התגברות הפשיעה במגזר הערבי, פריקת העול בנגב, האנרכיה של החמושים ברשות הפלסטינית ואפילו התגברות הטרור ביהודה ושומרון לצד עלייה באלימות מצד מיעוט בהתיישבות, שהם כולם ביטויים של הסדר הישן המונח על אדנים מסורתיים, אידיאולוגיים וזהותיים הדוחים את הסדר החדש המבוסס על יסודות כלכליים, מודרניים ופרגמטיים.
עתה, חוזרת פוליטיקת הזהויות הוותיקה. ולא רק בשכונה האזורית ולא רק בזו המקומית, אלא במרחב הגלובלי, שם כאילו חזרה ההיסטוריה לאחור בדמות קטטות בין מעצמתיות, מאבקי אגו לאומיים ושימוש בפרקטיקות שכמעט נעלמו, כמו מלחמות קונבנציונליות. אוקראינה היא אם כן הפלטפורמה עליה מתקיים המפגש בין "אנשי העושר" של הפוליטיקה הכלכלית המזוהים עם שימור הסדר הקיים לבין "אנשי הכבוד" של פוליטיקת הזהות המזוהים עם ערעור הסדר הנוכחי. המפגש הזה משנה לחלוטין את כללי המשחק הקודמים, שכן הוא מחזיר לקדמת הבימה יסודות של קונפליקטים ומתחים מבוססי תפיסות לאומיות (נוסח רוסים מול אוקראינים) וזהותיות (נוסח מערב מול מזרח) ותרבותיות (קולקטיביסטים מול אינדיווידואליסטים). מהזווית המקומית, אלו התפתחויות לא טובות עבור ישראל.
בשני העשורים האחרונים מינפה ישראל את העשייה הכלכלית וההצלחה הטכנולוגית הן לתכלית של שותפות אסטרטגית עם עשירי המזרח התיכון אבל גם כדי למתן את הקונפליקטים עמהם היא מתמודדת. תוצאת הלוואי החיובית של העניין הייתה תהליך גדילה וצמיחה שהביא לא רק לרווחה ברמה הכוללת והאישית, אם כי גם החליש מאד את מאסת השרירים הלאומיים שנבנתה כאן לן הקמת המדינה ועמה את הנכונות להיקלע לעימותים מן הדור הישן שעלולים להעיב על איכות החיים, השקט היחסי ועל היכולת להמשיך בתרבות הצריכה ובאורח חיים הדוניסטי שהביאה הפוליטיקה הכלכלית. הסימנים המעידים אשר באירוע המשמעותי שמתחולל על אדמת אוקראינה מקבלים תוקף מחודש, אודות השתנות הסדר המאפיין את העשורים האחרונים, הם בבחינת צלצול מקדים של פעמוני אזהרה לישראל על הצורך להתחיל פנימה בעבודה של שינוי. זאת משום שחזרת פוליטיקת הזהות במשמעות האזורית והמקומית עלולה לבוא לידי ביטוי בסדיקת היציבות האסטרטגית ממנה נהנתה ישראל ובכניסה מחדש לעולם של קונפליקטים במגוון זירות שעד עתה היו רדומות באופן יחסי.
הזירה האיראנית שצועדת באדיבות המערב להסכם גרעין חלש היא אחת מהן. נוספת היא זו הפלסטינית. חזרת "השאלה הפלסטינית" למרכז הבימה מתקרבת בצל תרחיש להסתלקות אבו מאזן, וגם ברצועה אנו רחוקים מ"הסדרה" הרמטית מול חמאס. גם מצפון עלולה להיפתח הרעה בהקשר של חיזבאללה ואולי גם סוריה של אסד שהולכת וממצבת את עצמה לאחר שנים של מלחמת אזרחים שאפשרה לישראל חופש פעולה בתחומה. כל אלה עלולים לבשר על אפשרות של "הפיכת התקליט" קרי – שינוי קו המגמה האסטרטגי של ישראל במציאות שבה הממשלה הנוכחית, אם לשפוט אותה לפי הראיונות שסיפק לפני כחודש ראש הממשלה, ממשיכה לצעוד אסטרטגית לפי הפרדיגמה של קודמתה ותולה עדיין את יהבה בכלכלה ובטכנולוגיה כרעיון אסטרטגי מסדר. העובדה העוד יותר חמורה היא שגם החברה הישראלית אינה ערוכה ברמת המוכנות והבשלות שלה לשינוי מסדר גודל כזה, שיאלץ אותה להסתגל לתרחישים של עימותים צבאיים מהסוג שכולנו שכחנו כבר את קיומם ולגייס את עצמה כקולקטיב להתמודד עם ניסיונות של "אנשי הכבוד" לאתגר את הסדר הקיים.
מהבחינה זו, כמו בסיפור המקראי הידוע על יוסף ופרעה, תפקידה של מנהיגות הוא גם לצפות את פני הנולד וגם להכין את צאן מרעיתה לשנים הרזות – ויפה שעה אחת קודם.
