"אין היום צ'רצ'יל שיעמוד מול פוטין", קונן אחד הפרשנים. התקשורת הישראלית "המאוזנת" מיהרה להתייצב נגד רוסיה ובעד ארה"ב, אבל פוטין אינו היטלר שהעולם זקוק לצ'רצ'יל שיבלום אותו. הדעות לגבי משבר אוקראינה נעות בין רצונו של פוטין למנוע את צירוף אוקראינה לנאט"ו, שהיא במהותה ברית אנטי־רוסית, ובין שאיפתו לחזור ולשלוט על מדינות הגוש הסובייטי לשעבר. ארה"ב לעולם לא תסכים שמקסיקו תצורף לברית אנטי־אמריקנית, במסגרת "דוקטרינת מונרו" השוללת כל התערבות זרה ביבשות אמריקה. אם נזכור זאת נגלה שההתנגדות הרוסית לניסיון לצירוף אוקראינה לנאט"ו מוארת באור רציונלי יותר, ובהחלט ייתכן שפוטין מנצל את המהלך המערבי המתגרה והלא חכם כדי להשתלט על מה שבעיניו לפחות הוא "נחלת אבות".
זהו דיון בינלאומי מעניין אבל לא קשור אלינו. ישראל חייבת לשמור על האינטרסים של ישראל, מפני שאנחנו לא רוסים ולא אוקראינים; עלינו לשמור על ניטרליות מרבית ולא להתערב. אם בכל זאת ניאלץ לבחור צד, רוסיה חשובה לנו יותר, כי זו מעצמה שאינה אויב, ושכיום נמצאת לידנו בשכנות מורכבת בסוריה. עד היום השכילה ישראל לתמרן ולא לגנות את רוסיה על סיפוח חצי האי קרים ב־2014, משתי סיבות טובות: שמירת היחסים הטובים עם המעצמה, וכן בגלל הדמיון ליו"ש. קרים, באופן היסטורי, אכן הייתה רוסית.
הדילמה הישראלית האמיתית היא בין רוסיה לאמריקה, ובניגוד לעבר הקומוניסטי, רוסיה אינה אויב – ומה שהיה פעם "העולם החופשי" אינו בדיוק ידיד. כסף מערבי מכל מיני קרנות ועמותות ל"זכויות אדם", מהסוג שחותר תחת עצם קיומה של ישראל, חותר באותן שיטות תחת המחוזות הפרו־רוסיים באוקראינה. סגן הנשיא ג'ו ביידן, בשלהי ממשל אובמה, גרם לאוקראינה להצביע בעד ההחלטה באו"ם נגד מדיניות ההתנחלויות של ישראל, ודווקא רוסיה איימה בווטו וסיכלה הצבעה אנטי־ישראלית נוספת. אירופה מממנת את ההשתלטות הערבית על הארץ ביו"ש ובדרום, את ההגנה המשפטית על מחבלים ואת הלוחמה המשפטית האנטי־ציונית. כל ארגוני השטנה נגדנו, שכולם תוצרת "העולם החופשי", חושפים את דיוקנה של אירופה, מבצעת שואת היהודים, כגוף צבוע ועוין המנסה לסייע לחיסול ישראל, והפעם בעקיפין דרך צד שלישי.
אכן יש יחסים מיוחדים בין ישראל לארה"ב, אך אלו מעולם לא מנעו פגיעה בישראל בשל אינטרסים. החל מאמברגו נשק בעיצומה של מלחמת העצמאות, הלחץ לסגת מסיני לאחר מלחמת קדש, הפניית הגב ערב מלחמת ששת הימים כשמצרים סגרה את מצרי טיראן, חנק הנשק הציני בתחילת מלחמת יום כיפור כדי לרכך את ישראל מדינית, הניסיונות לגמד את ישראל לגבולות 67', והאובססיה המשיחית של כל הממשלים האחרונים להקמת מדינה פלסטינית.
בתקופה הקומוניסטית ובימי מסך הברזל אכן הייתה תלות ישראלית מוחלטת בארה"ב, צבאית וכלכלית. אבל כיום יש כבר שוק בינלאומי המאפשר להשיג מטוסים מעוד מקורות, ולישראל יש כסף. פוטין היה מאושר למכור מטוסים לישראל, והדבר היה שם אותנו במצב מצוין שבו עצם הידיעה הזו עשויה למנוע אמברגו אמריקני או סנקציות אחרות.
בעצם הימים הללו שקועים אירופה וממשל ביידן בשיחות בוגדניות עם איראן, בדרך להסכם שיזרוק את ישראל לכלבים, יזרים כסף חיוני למערכת הטרור האיראני החובקת אותה, יעניק לטהרן יכולת לייצר נשק ולממן מיליציות שיבססו אותה כמעצמה, ויאפשר לה לפתח פצצת אטום. הצטרפות ישראלית לגינויים ולעיצומים נגד רוסיה תשיג את הרע מכל העולמות: גם הסכם מסוכן עם איראן וגם פגיעה בחופש הפעולה נגדה בסוריה. עמידה עצמאית של ישראל תעורר אולי קצת כבוד כלפיה במערב גם בנושאים אחרים. מהבחינה הזו, אירועי אוקראינה הם הזדמנות.
