באחד המערכונים המצחיקים אי פעם על הכדורגל הישראלי, צועק רמי המאמן (הישראלים) על כוכב קבוצת הנוער שלו ׳עמינדּב׳ באלה המילים: ״תגיד לי אתה לא מתבייש? הערבי עושה לך פורפרה! ועוד ביום ירושלים! דווקא היום בחרת לעשות לי שעטנז?!״
בעבר הגדיר את עצמו טביב ע״י גורמים במועדון כערבי. "אם נדבר עובדות, בבית"ר ירושלים לא רק ששיחק שחקן ערבי, גם יש בעלים ערבי" נאמר בזמנו. אם כך – בהחלט, הערבי עשה פורפרה. ועוד ביום ירושלים!
מה בעצם קרה כאן ואיך בית״ר נהייתה לפתע קבוצתו של לא אחר מנשיא ארה״ב? סליחה, נשיא מיאמי.
כדי להבין את הספין (הנוכחי) צריך לחזור בדיוק שבע שנים לאחור. אותו הכתב שחשף את הסיפור הנוכחי "חשף" גם את סיפור הבמבי (bamby- מלשון buy me buy you) ברכישת/מכירת הפועל ת״א בין מוני הראל לאלי טביב – עסקת מכירת 50% מבעלות על הקבוצה בין שני הבעלים הפעילים על בסיס הצעת מכר בין שותף לרעהו.
וכך כתב נדב צנציפר ב"ידיעות אחרונות", (16.5.11): "טביב צפוי להשיב היום בחיוב להצעתו של מוני הראל ולמכור לו את חלקו בבעלות". בכתבה גם צוטט מקורב לבעלים: "טביב החליט ב-99% שהוא לא ממשיך בהפועל". לכתבה צורף תצלום כותרת מהעיתון המבשרת שהראל הציע לטביב שבעה מיליון שקל עבור חלקו בבעלות. כלומר – טביב מפזר שאינו מעוניין לרכוש את הפועל משותפו מוני הראל ושהוא מבקש דה פקטו, דרך התקשורת כמובן, שישים סכום מבוקש, הסוחר ממיאמי יקבל את המיליונים וישאיר את הקבוצה בידיו של הראל.
בעיתון "הארץ" היו נחרצים עוד יותר. הפניה בשער המדור: "אלי טביב הסכים למכור את חלקו בהפועל תל-אביב למוני הראל תמורת שישה מיליון שקל ונימק: עייפתי". בכתבה, מאת משה הרוש, הובאו ציטוטים מפי טביב המכוונים להראל, כפי שנאמרו למקורביו: "שיביא את הסכום שהציע וניפרד לשלום, אין לי כוחות יותר, עייפתי". כיתוב התמונה לא הותיר אף הוא מקום לספק: "אלי טביב, בקרוב הבעלים לשעבר של הפועל תל-אביב".
לא מכר ולא נעליים – עשה ספין מדהים, יוצא מן הכלל, שנלמד ועוד יילמד במשך שנים בבתי הספר לספינים תקשורתיים, עת מרח הטביב את מוני ולמעשה לקח לו (במזומן כמובן) את הקבוצה בעסקה גאונית. הראל שם סכום של כמה מיליונים שהיה משוכנע שטביב לא ישלם, אך טביב ׳העייף׳ שילם גם שילם וקנה את הראל החוצה – ולמעשה השתלט על קבוצת הפועל ת״א, שבזמנו שיחקה בליגת העל וביום שישי האחרון שיחקה נגד נצרת עלית במסגרת ליגה נמוכה.
כשמבינים את השימוש ההוא בתקשורת, אפשר להבין גם את השימוש הנוכחי בתקשורת, אגב, אפילו דרך אותו עיתונאי (נדב צנציפר) שבאופן מפתיע, שוב, קנה את הלוקש.
התבוננות קלילה בתקנון ההתאחדות / המנהלת מראה שאין כל אפשרות לבצע את הצעד הנוכחי ולקרוא לקבוצה על שם אדם חי, (דונלד טראמפ עדיין חי תודה לא-ל) אבל יודעים מה – נניח שכן, מה עם לבדוק עם לשכת הנשיא (שאני בספק אם תהיה בעניין) ואולי לבדוק עם האוהדים. אוווו – האוהדים. טוב שלא שאל, פשוט כי כאן מסתתר הבלוף.
לראשונה מזה שנים, אוהדי בית״ר החלו להתארגן. בכנות, מדובר באחת מקבוצות האוהדים/קהל הכי לא מאורגנות בעולם (לצערי כמובן) שצריכה שיקרו דברים מאוד קשים וחמורים כדי לייצר אחדות. אחרי שנת כדורגל יוצאת דופן ושיפור, שאי אפשר לקחת מטביב, בשנה החולפת, ובכלל בארבע השנים הקודמות – הגיעו מים עד נפש מצד אוהדי בית״ר שלטענתם נמאס להם מכך שבעלי הקבוצה לא סופר אותם או כל גורם מקצועי אחר. השיא הגיע לאחר שלכאורה, בעקבות נקמנות או כל סיבה לא ספורטיבית אחרת, הוחלט לייבש את כוכב הקבוצה (לא עמינדב) עידן ורד בגמר הגביע, מה שבסבירות מסוימת הביא לאבדן התואר הנכסף.
מבחינת ארגוני האוהדים – שילוב של ניהול שכונתי לכאורה והתוצאות המאכזבות – הביאו להתארגנות של אלפי אנשים ברשתות החברתיות ואף להפגנה שמתוכננת בקרוב מול ביתו של טביב, על מנת שימסור או ימכור את הקבוצה. למי? לא ברור, העיקר שתופקע מידיו. טביב, שכבר היה בסרט הזה בעבר חייב היה לייצר ספין חדש – והוא עשה זאת הוליווד סטייל, עם ספין גאוני ביותר שהסיט את האש עד לבית הלבן.
אז באמת ברכות על ספין תקשורתי, לא פחות מגאוני, אבל הפעם הזאת, אחרי שהג׳ט לג יסתיים, תבוא ההתפכחות, ואני חושש שהיא תהיה פחות משמחת עבור טביב כי לכל יום ירושלים, יש מוצאי יום ירושלים.
אי אפשר לבטל את מה שטביב עשה לטובת בית״ר ירושלים ובהחלט אי אפשר לבטל את פעילותו המבורכת של נשיא ארה״ב לטובת ישראל בכלל ולטובת ירושלים.
אבל מכאן ועד לקרוא לקבוצתנו האהובה "בית״ר טראמפ ירושלים" יש פער עצום. יש כמה אנשים בהיסטוריה של מדינת ישראל שעשו מעט יותר עבור בניינה של העיר ושל הקבוצה, בוא נתחיל עם לחלוק כבוד להם ואחר כך נחשוב כיצד להעניק את הכבוד הראוי (באמת) לנשיא מיאמי, אהה סליחה, לנשיא ארצות הברית.
