מדינת ישראל סוערת בשבועות האחרונים בעקבות גל עליות המחירים, בהיקף ובאופן שנדמה שלא חווינו מזה שנים. כמובן שהממשלה אינה יכולה להתעלם מכך, ויזמה מספר צעדים שהוצגו על ידי ראש הממשלה, שר האוצר ושרת הכלכלה. במסגרת צעדי הממשלה דובר על קיום "ועדת ריכוזיות" שתדון בשיפור המצב הקיים כיום בשוק המזון בישראל. חשוב לומר: אין צורך בדו"ח נוסף בנושא שנחקר ונבדק בהרבה הזדמנויות קודמות. נדרש פשוט ליישם את מה שכבר נדון והוחלט לפני שנים.
כולנו צרכנים ולקוחות, ואנחנו יודעים שישראל היא מדינה יקרה. שיעור כוח הקנייה במזון של אזרח ישראלי נמוך בכ-31 אחוז מאזרחי המדינות המפותחות (ה-OECD) ובכ-51 אחוז פחות כאשר סופרים רק את מדינות האיחוד האירופי. כלומר – תמורת אותו סכום כסף, אזרח ישראלי יכול לקנות משמעותית פחות מאותו מזון, לעומת אזרחי מדינות האיחוד האירופי ויתר המדינות המפותחות. אחד הדברים המרכזיים שגורמים להנצחתו של המצב הקיים הוא הריכוזיות הגדולה הקיימת מזה שנים רבות בשוק המזון הישראלי. נכון לשנת 2020, עשרת ספקי המזון הגדולים בארץ החזיקו בנתח שוק של כ-54 אחוז, כאשר ב-27 מתוך 40 קטגוריות בתחום המזון – נתח השוק של שלושת הספקים הגדולים עולה על 80 אחוז. גם כוחם העצום של היבואנים הגדולים, בעיקר בתחום המזון ומוצרי הצריכה, ידוע ומוכר לכל.
רבים זוכרים כי המחאה החברתית בשנת 2011, שהוציאה מאות אלפי ישראלים לרחובות, הולידה את ועדת טרכטנברג. זה הזמן להזכיר כי פרט לוועדה הזו, פעלה בשנת 2012 גם הועדה לבחינת רמת התחרותיות והמחירים בשוק מוצרי המזון והצריכה. הוועדה, בראשות שרון קדמי (ומכאן כינויה – ועדת קדמי), שהיה בשעתו מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר (כיום משרד הכלכלה), ערכה שורה ארוכה של דיונים, והופיעו בפניה כל השחקנים המרכזיים, לרבות התעשיינים, היבואנים, היצואנים, נציגי ארגונים צרכניים ויתר הגורמים הרלוונטיים בתחום מוצרי המזון והצריכה.
בסיום עבודתה המקיפה הסיקה הוועדה כי בישראל קיימת ריכוזיות ברמה גבוהה בשוק המזון לצד קשרים בעייתיים המתקיימים בין ספקים לקמעונאים. לכן המליצה הוועדה לממשלה, בין היתר, להגביל את הריכוזיות של הקמעונאים הגדולים, להגביר את שקיפות המחירים לצרכן, לעודד עסקים קטנים בתחום ולאסור על גיבוש הסדרים שאינם תחרותיים ביחסי הספקים עם הקמעונאים. מסקנות הוועדה התקבלו במחיאות כפיים סוערות: "הסתיימו שבע השנים השמנות של תעשיית המזון בישראל", "הדו"ח הוא הישג גדול של המחאה" – תגובות כאלה ודומות להן נשמעו מכל עבר. זמן קצר אחריה פעלה גם "ועדת לנג", להגברת התחרות והסרת והחסמים בתחום ייבוא המזון, ממנה נולדה "רפורמת הקורנפלקס", אשר יצרה מסלול מהיר לייבוא מוצרי מזון לא רגישים. תכלית הרפורמה הייתה לייצר הקלה על יבוא המזון ובאמצעות כך לעודד תחרות בתחום. היום, כאשר אנחנו כעשור לאחר הגשת המלצות הוועדה, מאכזב לראות כי לא מספיק השתנה – וכולנו מרגישים זאת בקופה של הסופר, לא רק בימים של אינפלציה גואה, אלא גם בשגרה.
אזרחי ישראל צריכים פתרון מיידי. המחירים שוב עולים, ואין לנו זמן להמתין לתוצאות דו"ח בדיקה נוסף. מצב שוק המזון ומוצרי הצריכה לא השתנה באופן דרסטי מאז הוגשו מסקנות ועדת קדמי ונחקק חוק המזון. אין צורך להרכיב ועדה של כל המי ומי בתחום, לבצע עבודת מטה מעמיקה הכוללת סקירות מאקרו וניתוחים אקונומטריים, להגדיר שוב את שוק המזון ורמת הריכוזיות בו, ולעמוד בלחצים שיופעלו מצד כל השחקנים בשוק המזון בדרך לעיגון המסקנות בהחלטת ממשלה – כל זאת על מנת לייצר דו"ח נוסף שיישומו יתחיל בעוד כשנה (במקרה הטוב) – וייכנס מיד חזרה למגירה כאשר יציבות הקואליציה תתערער. כך שלבסוף סביר להניח שרובו לא ייושם והכל יתחיל מאפס בממשלה הבאה, שגם היא כמובן תרצה להמציא את הגלגל מחדש.
אדוני שר האוצר, הכל כבר נדון והוכרע – כל מה שנותר הוא ליישם. ועדת טרכטנברג וועדת קדמי כבר חקרו ובדקו את הנושא, הגיעו למסקנות והציעו פתרונות ודרכי התקדמות אפשריות במטרה להגביר את התחרותיות. צריך פשוט ליישם את מה שכבר הוחלט וטרם יושם. ואז, כולנו נוכל לשלם פחות. גברתי שרת הכלכלה, את האמונה על רשות התחרות והרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן. עלייך לדרוש מהן לעשות שימוש בכלים שניתנו להם במסגרת חוק התחרות הכלכלית וחוק המזון, בהם הן לא עושות שימוש מספק, על-פי דו"ח מבקר המדינה בנושא משנת 2021, ולפעול באופן אקטיבי לשם הגנה על התחרות ועל האינטרסים של הצרכן הישראלי.
