כלי התקשורת הישראלים הדהדו אתמול את דבריו של שגריר אוקראינה בישראל, יבגן קורניצ'וק, שהאשים את ישראל בכך שהיא איננה מסייעת לאזרחי ארצו שביקשו למצוא בישראל מקלט בטוח עד יעבור זעם בארצם.
קורניצ'וב גייס לטובת ההסברה את השואה ואמר "אנו מאמינים שכולכם זוכרים את מלחמת העולם השנייה, כשאוקראינים סייעו להצלת יהודים" הוא ציין שכ-4,000 אוקראינים הוכרו כחסידי אומות עולם.
שרת הפנים איילת שקד העמידה את השגריר על טעותו, ובראיון לערוץ 13 הסבירה שהנתונים שברשותה על כניסת אוקראינים לארץ הם שונים ממה שהציג קורניצ'וק.
אבל אם כבר נופלים באוקראינה להשוואה לשואה ומנגנים על המצפון היהודי וההיסטוריה כדי לבקש רחמים – ראוי היה לקיים בדיקת עובדות לדברים גם בראיה היסטורית. התדמית של אוקראינה כמגנת יהודים בשואה ברמה הלאומית היא כעין הכחשת היסטוריה.
הלב עם העם האוקראיני. הילדים בבתי היתומים בחרקיב, שהופגזו אתמול, אינם אשמים בפשעי הדור הקודם. ראוי בהחלט שהעולם החופשי, כולל ישראל, יסייע לאזרחים שנתונים תחת טרור הפגזות. ובכל זאת, אל לנו לשכוח את ההיסטוריה המעיקה של עמנו באוקראינה.
פרעות ת"ח ות"ט, פוגרומים שבהם נטבחו קהילות שלמות וסיוע אקטיבי ונמרץ מצד המקומיים לנאצים ברצח יהודים בשואה – כל אלה הן חוליות מדממות בהיסטוריה של העם היהודי באוקראינה.
מדפי יד ושם ומכונים נוספים לחקר השואה עמוסים בעדויות של שורדי שואה המתארים איך האוקראינים היו אכזריים עוד יותר מהגרמנים, ואת חדוות הביצוע שלהם ברצח היהודים היה קשה להסתיר.
אז כן. חשוב לסייע לאוקראינים. אבל אם השגריר רוצה לדבר אל לב העם היהודי – שימנע מסיפורים על הצלת יהודים. המציאות לא לטובתו בשדה הזה.
