לא אספר לכם מהן השיטות הייחודיות של הפעילות עצמה. אני רק יכול לומר שקיבלתי את ההנחיות ממש כמו במסדר של הבונים החופשיים בא עלינו לטובה חודש אדר ב', ואין בחור ישיבה בעולם, בהווה או בעבר, שלא נזכר בעצמו לוקח חלק בקמפיין הגיוס הקולקטיבי עבור הת"ת. ת"ת בישיבות הן לא ראשי תיבות של תלמוד תורה כמו שמקובל בדרך כלל, אלא של תומכי תורה. תומכי תורה הוא בעצם גוף חסד עצמאי שפועל בתוך הישיבה ועבור תלמידיה בלבד, ומנהלים אותו בדרך כלל כמה בחורים צ'יקברים מהוועדים הגבוהים בישיבה. הת"ת דואג לרווחתם של תלמידי הישיבה הנזקקים ולעיתים מסוימות גם לאלה שלא. אז אני רוצה לספר לכם קצת על פעילות הקודש של הת"ת כדי שתקבלו מושג או שניים על המפעל הבאמת מרגש הזה.
לפני הכול חייבים לדעת שהת"ת פועל בדיסקרטיות מוחלטת. זה אומר שאף אחד מתלמידי הישיבה לא באמת יודע מיהם הבחורים שמנהלים את הת"ת מתחת לפני השטח, אלה שמכונים בעגה הישיבתית ת"תניקים. כל שכן וכל שכן, שלאף אחד מתלמידי הישיבה אין מושג קלוש מי מחבריו נתמך על ידי הת"ת. זוהי בעצם אבן היסוד והכוח העיקרי שמניע את הגוף הזה. מטרת העל שלו, מעבר לגמילות חסדים טהורה, היא לגרום לשוויון חברתי בין תלמידי הישיבה. אז אומנם אף פעם אי אפשר לגרום לשוויון מוחלט, אבל אפשר לנסות להוסיף מעט טוב. הדוגמה הנפוצה ביותר, זו שנותנים תמיד כשמספרים על הפעילות של הת"ת, היא מימון טיפולי יישור שיניים לאלה שהוריהם לא יכולים לעמוד בעלויות הגבוהות של טיפולים אורתודנטיים. זאת מתוך הנחה שבחור עם שיניים עקומות עשוי להרגיש נחות חברתית או להסתבך בשידוכים. בנוסף, הת"ת היה מחלק דמי כיס למי שלא קיבל מהוריו מסיבות שונות. הרי מי שהיה בחור ישיבה יודע שכל בחור ישיבה באשר הוא זקוק לדמי כיס. ולא משנה מה הוא יעשה בדמי הכיס האלו, מצד הת"תניקים הבחור יכול היה לקנות מדי יום בדמי הכיס שקיבל לאפה שווארמה, אבל אם הלאפה הזו תגרום לאותו אחד להרגיש נוח יותר מבחינה חברתית – המטרה הושגה. אספר לכם משהו אפילו יותר קיצוני ושנוי במחלוקת. הת"ת היה יכול לדאוג לאספקה מלאה של חפיסות סיגריות עבור בחורים נזקקים מעשנים, מתוך הבנה מרגשת שעישון הרבה פעמים הוא סטטוס חברתי שקשור לגיל וללחץ סביבתי, והעמדה של הת"ת הוא לא שיפוטית ולא בריאותית, העמדה של הת"ת היא חברתית. מדהים, לא?
הת"ת היה מלביש חתנים שבאו ממשפחות ברוכות ילדים מכף רגל ועד ראש. חתן היה מקבל: מגבעת, משקפיים, שתי חליפות (יום חול, שבת), כמה חולצות לבנות, הלבשה תחתונה, שתיים־שלוש עניבות, חגורה איכותית, משקפיים ועוד. הדוגמאות שנתתי כאן הן המפורסמות, אבל באמת יש עוד רבות. מזעריות וגרנדיוזיות, יותר או פחות.
מה שאותי תמיד הכי הרשים בהתנהלות של הת"ת הוא מה שציינתי למעלה בחצי משפט: החשאיות המוחלטת. הרי כדי שחסד יהיה שלם ומובהק הוא צריך להיות בסתר. לת"תניקים היו דרכים מגוונות ויצירתיות מאוד לשמור על החשאיות הזו. המקבלים לא היו יודעים שהם מקבלים, זהות הנותנים לרוב הייתה משתנה מתקופה לתקופה ונשמרת בסוד, ואיך אני יודע את כל זה? בגלל שלתקופה אחת קצרה מחיי הישיבה שלי מוניתי להיות ת"תניק. לא אספר לכם מי מינה אותי ולמה, אני גם לא אספר לכם למה עזבתי את התפקיד ומי החליף אותי, וכמובן־כמובן שלא אספר לכם מהן השיטות הייחודיות של הפעילות עצמה. אני רק יכול לומר שהייתי ת"תניק ושקיבלתי את ההנחיות ממש כמו במסדר של הבונים החופשיים. נשבעתי אמונים למפעל הת"ת והתחייבתי לשמור ביני לבין עצמי את כל הנתונים והסיפורים שאיחשף אליהם – גם אם מישהו יחטוף אותי וינסה להוציא ממני בעינויים איך בדיוק מצליחים להעביר דמי כיס לבחור ההוא מוועד שני, זה שאבא שלו נכנס לחוב עצום בגלל החתונה של אחותו – אני לא מספר ויהי מה. זו הייתה תקופה קשוחה ומרגשת, משמחת ועצובה.
בתקופה הזו כל מנעד הרגשות שימש אצלי בערבוביה. נחשפתי בזמן קצר מאוד לחיים שלמים שרוחשים מתחת לפני הנראות החברתית. גיליתי שמה שהעיניים רואות הוא לרוב כל כך מתעתע, ולכל בחור יש את הסוד שלו ואת הסיפור המשפחתי שלו ואת החולשה הפנימית שלו. ראיתי במו עיניי איך עניבה חדשה יכולה לשנות מקצה לקצה מצב רוח של מישהו, איך בחור שקיבל סט מצעים חדש עושה אחר כך שטייגען מדהים בבית המדרש והקשר הוא ישיר וברור רק למי שמכיר את התמונה המלאה. עכשיו, אתם בטח שואלים את עצמכם את השאלה המתבקשת, מאיפה הכסף? בטור הבא אי"ה.
