השבוע יפתח דף חדש ביחסים בין ישראל לטורקיה כאשר נשיא המדינה, יצחק הרצוג, יטוס לביקור מיוחד במדינה. הביקור מתוכנן כביקור היסטורי, שיפתח דף חדש ביחסים בין המדינות שבמהלך העשור האחרון חווה עליות ומורדות רבות. בשנים האחרונות, ממשלת טורקיה בראשות ארדואן ניצלו כל הזדמנות להתנגח בישראל. זה היה חלק מאסטרטגיה טורקית רחבת היקף להיתפס כ'מגינת המוסלמים' ובכך לחזק את מעמדם בקרב המדינות המוסלמיות והערביות. לכן פעלו רבות בגזרת הר-הבית, לכן המשיכו להיות פטרון הפלסטינים כאשר מדינות רבות במרחב, לרבות מצרים, הפנו להם עורף. עד היום, אנשי חמאס עדיין מקבלים אכסניה מכובדת על-ידי אנקרה. מאז השבעת הממשלה, היחסים בין המדינות חווים התחממות מסוימת – ברכות להשבעת הממשלה החדשה, שיחות טלפון, התעניינות הדדית, ביקור של מנכ"ל משרד החוץ הישראלי בטורקיה, והשבוע אחד מרגעי השיא: ביקורו של נשיא המדינה בטורקיה.
מדיניות החוץ הנוכחית של הממשלה, שונה משל קודמתה. כבר עם הקמת הממשלה חידש שר החוץ וראש הממשלה החליפי, יאיר לפיד, את היחסים הדיפלומטיים עם שבדיה, שהתקררו לאחר הודעת שבדיה ב-2014 על הרצון של ראש ממשלתה להכיר במדינה פלסטינית, ולאחר מכן קריאת שבדיה לחקירת ישראל על הרג בלתי חוקי של פלסטינים, ותמיכת שבדיה בהחלטת אונסק"ו כי ישראל היא כוח כובש בירושלים. החזרת היחסים על מסלולם, לא לוותה בהסבר מפורט לא לציבור וגם לא לכנסת על עמדתה של שבדיה בנושאים הללו. האם לא ראוי לפרט על המדיניות והאסטרטגיה הישראלית?
במהלך השנים האחרונות יחסם של לפיד ובנט לטורקיה היה חריף ביותר. הארכיון בטוויטר עמוס באמירות קשות על ארדואן ומדיניותו. כך למשל אמר לפיד כי ישראל צריכה לנתק את מגע עם משטר ארדואן והוסיף: "לא הפוגה זמנית, אלא הורדה של דרג היחסים באופן קבוע". לכך הוסיף כי על ישראל להכיר בשואת הארמנים ולהעניק סיוע גלוי לכורדים. כמו כן דרש להפעיל לחץ על ארה"ב להוציא את טורקיה מכוח נאט"ו, דבר מעניין ביותר נוכח המלחמה הנוכחית בין רוסיה לאוקראינה שנעה בין היתר סביב רצונה של אוקראינה להצטרף לכוח נאט"ו. אחרי הסכם הפיוס שחתם נתניהו בדחיפת אובמה, אמר לפיד כי : "הסכם הפיוס שחתם איתם נתניהו היה טעות. עם אנטישמים כמו ארדואן לא מתפייסים. הגיע הזמן שהממשלה תגיד את מה שברור כבר הרבה זמן – ארדואן הוא חלק מציר הטרור האיסלאמי".
בשנים האחרונות הביקורת על ממשלות נתניהו ומדיניות החוץ שלה עברו לא פעם דרך טורקיה. הדוגמאות האלה הן אחדות מתוך רבות. בעיקרן הייתה הביקורת אמצעי להדגיש את הפטריוטיות של חברי האופוזיציה מול מה שהם ראו כרפיסות של ממשלת נתניהו. אך לא רק בהיבט של מדיניות חוץ: המונח 'ארדואן' הפך לדמון רב עוצמה בקרב לפיד ואחרים, ובצדק, הרי מדובר בלא פחות מדיקטטור שמעלליו במדינתו ארוכות ורבות. לפיד וגנץ למשל, השוו במהלך קמפיין הבחירות בין נתניהו לאותו ארדואן, כעת בעודם ממשיכים להחרים את נתניהו, הם מחדשים את הקשר בין ישראל לארדואן.
ניתן לשאול מה הייתה טיבה של ביקורת זו? האם היא הייתה אמת, או שפשוט טורקיה הייתה קרדום לחפור בו ושדרכו צבר לפיד נקודות בציבור. לטורקיה יש אינטרסים רבים עם ישראל. מאז הסכמי אברהם והמהפך במזרח-התיכון, התחממו היחסים עם המצרים, וכן היחסים עם הירדנים עלו על המסילה מחדש. הטורקים לא רוצים להיות מחוץ לתמונה של הסדר החדש המתגבש במרחב. לטורקים יש אינטרסים רבים גם בגזרת הגז הישראלי – אחד ממחוללי התמורה החזקים של השנים האחרונות שהצליח להביא הישגים מדיניים רבים לישראל. אפשר כמובן להוסיף גם אינטרסים נוספים כמו היבטים צבאיים-ביטחוניים, וגישה לטכנולוגיות של חברות ישראליות בצורה קלה יותר, ועוד דברים נוספים שחלקם נסתרים מעינינו. אך יש גם סיכונים ובעיות שדורשות הסבר. ישראל, נוכח המשבר מול טורקיה, טיפחה קשרים עם יוון וקפריסין. יש להוסיף על כך את המעורבות של טורקיה בענייני הפנים של ישראל, דרך המעורבות בענייני הר-הבית, ועד אירוח אנשי חמאס.
מפת האינטרסים רוויה. הדברים שישראל יכולה לקבל מחידוש הקשר עם ארדואן הם רבים, וישפיעו על כל האופן שבו המרחב מתעצב. ראוי שהקברניטים הישראלים יציגו לאזרחיהם את שיקולים אלו ויסבירו את התמורה שהתחוללה בתפיסתם.
