בקיץ 2021 הטאליבן כבש מחדש את אפגניסטאן ונוצר משבר גדול, שכלל פליטים אפגנים רבים שברחו ממדינתם. לפי האו"ם היקף הפליטים שנבע מאירוע זה הגיע לחצי מיליון פליטים. היו ניסיונות, בעיקר של יהודים נדבנים מהעולם להציל צוות רוכבות אופנועים אפגניות כאשר מדינת ישראל תהיה מקלט זמני בהמשך דרכן ליעדן הסופי. לצערי, ממשלת ישראל לא מצאה לנכון לאפשר את המבצע.
בעיניי זו לא בעיה מדינית, אלא בעיה יהודית. הרצון של מדינת ישראל להיות מקום מקלט לא רק לכל יהודי (כמובן משימתה המרכזית שלשמה קמה המדינה) אלא גם ללא-יהודים שבורחים ממדינתם עקב מלחמה או חשש אמיתי לחייהם, נובע מהיותה של ישראל מדינה יהודית. יש טענה בחוגים מסוימים שפתיחת השער ללא יהודים "מעמידה בסכנה את החזון הציוני", ואני אטען בדיוק ההיפך – מימוש הרעיון היהודי שווה ערך ליכולת של המדינה לעזור גם לפליטים לא יהודים כשהם בסכנת נפשות עקב מלחמות, כמו הרוכבות האפגניות והפליטים אוקראינים.
הכי קל ללכת 80 שנה אחורה בהיסטוריה ולזכור שיהודים רבים ביקשו להינצל מהנאצים, ולא הצליחו להגיע לחוף מבטחים כאשר רוב מדינות העולם סגרו את שעריהן. זה כמובן נכון ועל זה מדינת ישראל יכולה וצריכה להראות תיקון ודוגמא לעולם. הרי הדת היהודית היא לא אמת פילוסופית, אלא נמצאת על תקן אומה בתוך היסטוריה, שממנה אנו לומדים, ואם צריך זועקים. כאשר אנחנו אומרים "לעולם לא עוד" אין הכוונה לעולם לא עוד רק ליהודים.
אבל הרעיון בסיסי ועמוק יותר.
יש מדרש שהרחיב על הצו הראשון שקיבל אברהם, העברי הראשון, לעזוב את ביתו ותרבות אביו ולהגר אל ארץ לא נודעת. המדרש מסביר שהמסע של אברהם משול למי שבאמצע מסעו רואה ארמון, והארמון עולה באש. הנוסע תוהה לעצמו, האם אין לארמון בעל בית? ומשיב בעל הבית מבעד לחלון – "לארמון יש בעל בית". ממשיך המדרש ומספר שכך אברהם אבינו שאל "האם יש בעל הבית לעולם" ומשיב הקדוש ברוך הוא – "יש בעל בית, והוא בעל הבית של העולם". (בראשית רבה ל"ג).
הרב יונתן זקס ז"ל מסביר שבאמת, זהו מדרש אניגמטי. כיצד קשור ארמון העולה באש למסעו של אברהם לארץ ישראל? ואם העולם בוער משריפה למה ריבון העולמים לא מכבה אותה? מסביר הרב זקס שאמנם יש בעל בית לכל העולם, אבל עולמו עולה באש, ובעצם תפקידו של אברהם אבינו להיות שותף לכיבוי השריפה. ועל אברהם, האב טיפוס והאבא של העם היהודי, נאמר "ונברכו בך כל משפחות האדמה". כיהודים יש לנו מחויבות, כיחידים, ולטענתי גם כמדינה, להתייחס לשריפות שבארמון, וכמה דימוי זה רלוונטי בעת שאוקראינה עולה באש.
מבלי להיכנס להיבטים של פרטי המדיניות והפעלתה, אין לי שום ספק שלא רק שהושטת יד לפליטים היהודים איננה מסכנת את החזון היהודי, הרי שהיא היא המימוש של החזון הגדול למדינה המשמשת אור לגויים. אור לגויים לא יכול לבוא לידי מימוש ע"י עזרה ליהודים בלבד, זה הרי ברור ומובן מאליו. הערך המוסף הוא עזרה שאולי לא מחויבת מתוך יחסים בינלאומיים או ערכי המערב, אלא מתוך עומק האמונה היהודית שמכוחה עלינו להתייחס לכל אדם בכבוד וכמי שנברא בצלם אלוקים.
נסיים בסיפור שסיפר הרב יוסף דוב סולובייצ'יק, מגדולי הרבנים של המאה העשרים בארה"ב על סבו הגדול, רבי חיים מבריסק, ראש ישיבת אם הישיבות, וולוז'ין, ורב העיר בריסק, אותו שאלו מהו בעצם תפקיד הרב. הרב חיים מבריסק ענה ללא היסוס: "לתקן את העוולות של העזובים והבודדים, להגן על כבוד העניים ולהציל את המדוכאים מידיו של המדכאים". אם אנו רוצים מדינה העונה על ההגדרה הזאת, עלינו להושיט יד גם לאזרחי העולם שאינם יהודים ומצויים בצרה.
הכותב הוא מייסד המכון לחקר היהדות והציונות.
