לפני כחודש וחצי התפרסם בעיתון כלכלי בחוברת מיוחדת, דירוג 50 המנכ"לים והמנכ"ליות המוערכים ביותר על הגופים המנהלים השקעות בישראל. התוצאה: 49 גברים ורק אישה אחת לרפואה, הגב' סמדר ברבר-צדיק, מנכ"לית הבנק הבינלאומי, המככבת בבדידות מזהירה. חבל שלא צילמו את כל ה-50 בתמונה אחת, תזכורת לאותה תמונה מפורסמת שבה נראית מרקל בחברת עשרות מנהיגי עולם כשהיא האישה היחידה.
המעריכים התבקשו להתייחס לארבעה פרמטרים שלכל אחד מהם ניתן משקל שווה של 25%: ביצועים, אמינות, שקיפות, והתחשבות במחזיקי עניין דוגמת בעלי מניות מיעוט ונושים.
עצם הבחירה בפרמטרים האלה מציינת התקרבות לתפיסת העולם של קפיטליזם קשוב ואנושי שמודד לא רק פרמטרים ביצועיים כמותיים, אלא גם אלמנטים איכותיים.
התוצאה שהתקבלה בפרויקט זעזעה לא מעט אנשים ונשים. אבל לפני שמזדעזעים צריך לזכור שהסקר התייחס למנכ"לים של 125 החברות הנכללות במדד ת"א 125 ומספר המנכ"ליות בקבוצה זו עומד על 3 בלבד, כך שגם לו נכללו כולן בקבוצת ה-50, מדובר בשיעור זעום.
יש לכאורה, סיבות טובות לכל מי שחפץ בשילוב נשים בהנהגת חברות עסקיות, להתייאש.
לפני שאביע את דעתי, הערת אזהרה. הדברים שייכתבו כאן הם בגדר הכללה, כמובן, שסובלת בהגדרה מפגמים אבל אני מאוד משוכנע באמיתותם.
לפני שמתייאשים, צריך לשים לב לכך שנשים תופסות יותר ויותר מקום בהנהגת מדינות, בפרלמנטים לרבות הכנסת שלנו, במדע, לרבות ברפואה, ובמידה מסוימת גם בהייטק.
בזירה העסקית, חלקן של הנשים גדול מאוד כסמנכ"ליות בתחומי מטה ובראשם יועצות משפטיות, מנהלות כספים ומנהלות משאבי אנוש, אך, כאמור, לא כמנכ"ליות, לא כעומדות בקדקוד של המבנה הארגוני. חלקן בדירקטוריונים של החברות הציבוריות נמצא בעלייה-זחילה למעלה אך לא במידה מספקת. זהו הרקע להקמת "מועדון 35 פלוס" ביוזמת ענת גואטה, יו"ר רשות ניירות ערך, המנסה לייצר מצב בדרך וולונטרית ולא חקיקתית, שבו חלקן של הנשים יגיע ליותר מ-35% ממספר חברי הדירקטוריון בחברות ציבוריות. זוהי המגמה הגוברת בעולם המערבי.
מבלי שיחשבו לי את זה כהכללה, אני מאוד מאמין ביכולתן של נשים לנהל חברות עסקיות טוב יותר מאשר גברים. המצב הנוכחי הוא, כמו בהרבה תחומים אחרים, תוצר של חברה פטריארכלית שהולכת ונמוגה, שריד של תרבות פרימיטיבית.
די להתבונן במנהיגות של מדינות כמו פינלנד, ניו זילנד וטאיוואן ודרך ההתמודדות המרשימה שלהן עם הקורונה לעומת מנהיגים דוגמת טראמפ, אורבן ההונגרי, ובולסנארו הברזילאי.
ואם נחזור לזירה העסקית, הרי שמשבר הקורונה יכול בהחלט לשמש מאיץ בדרכן של נשים להנהגה של חברות עסקיות. משבר הקורונה שבר הרבה מאוד תפיסות עולם שהורגלנו בהן, מיתוסים התנפצו, השגרה העסקית הפכה לשגרת הפתעות, עולם התעסוקה השתנה, העדפות העובדים עברו טלטלה, פסקי הזמן שקיבלנו בסגרים היו טריגר למחשבות על משמעות חיינו.
בהקשר של המנהיגות העסקית, המשבר חשף את הצורך במנהיגות מסוג חדש. לא עוד מנהיגות היררכית נוקשה, לעיתים על גבול היררכיה צבאית, אלא מנהיגות גמישה ורכה הרבה יותר שכן ברגע שאלמנט ההפתעה והשינויים התכופים הוא שהופך לשגרה, הרי שיש לכך משמעות גם לגבי המבנה הארגוני. במקום מבנה היררכי וריכוזי יש כיום צורך גובר במבנה ארגוני ביזורי שבו ניתנת רמה גבוהה של אוטונומיה לדרגי השטח, אלה שבאים במגע עם הלקוחות.
במבנה הארגוני הקלאסי ההיררכי והנוקשה, בראש הארגון עומד המנכ"ל, מתחתיו ההנהלה הבכירה המורכבת מסמנכ"לים, מתחתיה – הנהלת הביניים, ומתחת לה ההנהלה הזוטרה, ולבסוף העובדים. היכולת של ארגון עסקי להגיב לשינויים התכופים החלים עקב הקורונה וגם בלעדיה היא מוגבלת, מסורבלת, וארוכה. אם נהפוך את הפירמידה הניהולית הזו על ראשה, נקבל בתחתית הפירמידה (ולא בקודקודה) את המנכ"ל, מעליו את ההנהלה הבכירה, וכך הלאה עד שעובדים שיימצאו בקודקוד של הפירמידה שנפגש באופן ישיר ומיידי עם מה שקורה בשטח, עם הלקוחות, התלבטויותיהם והעדפותיהם המשתנות.
מבנה ארגוני זה, שאני משוכנע שיתפוס תאוצה בשנים הקרובות, הרבה יותר מתאים לניהול נשי. נשים, הרבה יותר מגברים, ושוב בהכללה כמובן, מוכנות לרסן או לוותר על האגו, הן הרבה יותר שירותיות, מצרך מאוד מבוקש בימים אלה, יכולת ההכלה שלהן הרבה יותר גבוהה מגברים, יכולת ההקשבה שלהן הרבה יותר גבוהה, האינטליגנציה הרגשית שלהן, שוב תכונה מאוד מבוקשת בימים של קורונה ושל אי ודאות, והאמפתיה שהן מגלות מפותחת הרבה יותר מזו שאצל גברים. במצב זה מתבקש כי מי שיגיע לעמדת הנהגה בחברות עסקיות תהיינה נשים ו/או גברים שישכילו לעשות את השינוי הנדרש.
לכן, אין מקום לייאוש, יש מקום לתקווה. ברור שמדובר בתהליך שייקח זמן, אבל תוך 15 עד 20 שנה, כאשר ייערך סקר דומה, אני מאמין שנמצא יותר מ-50% נשים בקבוצת ה-50 המוערכים/המוערכות כמנכ"ליות. אז, יגיע התור של הגברים להתלונן על קיפוח.
האם זה מספיק? האם זה מספק? לא. התקדמנו בנושא אבל יש עוד דרך לעבור ויש גם מהמורות. אחת מהן היא מיעוט הנשים שמצויות בזירת שוק ההון, פרי באושים של חינוך בכלל ושל העדר חינוך פיננסי בכלל, וזה בולט בעיקר בנושא ניהול השקעות. במכללת מיטב לשוק ההון, בקורסים הייעודיים להשתלבות מקצועית בשוק ההון, ביחס בין הגברים לבין הנשים שלמדו במסגרת זו היה כ-80% מול 20% וזהו ביטוי למציאות שנוצרה בשוק ההון גם בחיים האמיתיים.
