גם בעידן הדיגיטלי קורה מדי פעם שאנו, תושבי ישראל הקטנה, נתקלים באיחור בטרנדים הגדולים שסוחפים את העולם. פעם זה היה אלביס פרסלי והביטלס, היום אלו תהפוכות עולם הסטרימינג.
בשלב הזה, לרוב־רובם של קוראי העיתון הזה כבר בוודאי יש נטפליקס בבית, ואולי אפילו עוד שירות אחד או שניים ישראלי כמו יס או סלקום, או בינלאומי כמו אפל טי־וי או אמזון פריים. אבל מבט חטוף לתפריטים העמוסים שמציעים השירותים הללו מעיד על כמה המצב שלנו רחוק משל תושבי מדינות מערביות אחרות בעולם – וכמה הוא עומד להתדרדר בשנים הקרובות.
בשנה וחצי האחרונות מתרחש באמריקה מפץ שירותי צפייה שכמעט לא שמעו עליו במחוזותינו. אם בעבר היו שלושה־ארבעה שירותים שהתחרו ביניהם על קופת הצופים כולה באמצעות שאיבת כל בדל תוכן פופולרי, הרי שהיום כולם הבינו שזה לא הולך לקרות. לא רק נטפליקס, גם אמזון ואפל מתחרות על הצופים באמריקה: HBO Max פופולרית מתמיד, דיסני+ מפיצה תכנים איכותיים בקצב מסחרר; גל שלם של שירותים כמו פיקוק של NBC, "פרמאונט+" של CBS, הולו וטובי שוטפים את היבשת, והרשימה רק הולכת ומתארכת.
כל אלה לא משדרים סדרות ישנות בלבד וסרטים מפעם; הם מציעים תכנים חדשים, בעיקר סדרות שתופסות כותרות וזוכות לשבחים, שהאמריקנים יכלו לצפות בהן רק אם ישלמו בין 6 ל־13 דולר לחודש על עוד שירות צפייה ואז עוד אחד. ב"פילדלפיה זורחת" הקורעת יוכלו לצפות רק המנויים ל־FXX (של פוקס); מ"משפחת ג'מסטון" המצוינת (והמזעזעת) ייהנו המנויים ל־HBO בלבד; ואיש מלבד מי שמשלם על אפל טי־וי לא יוכל ליהנות מהעונה הראשונה של "תוכנית הבוקר", ולהתבאס בהמשך כשהאיכות שלה צונחת כמו רוסי מעל שמי חרקיב. איש, כמובן, חוץ ממי שפונה למחוזות האפלים והלא־בדיוק־חוקיים של צפייה פיראטית ברשת.
אכן, בשנה האחרונה נרשמה עלייה חדה בשימוש באתרי צפייה ישירה ובהורדות (טורנטים) בארה"ב ובאירופה. מתברר שלאנשים אין 80 דולר בחודש להוציא על כל שירותי הצפייה השונים, אבל הם בכל זאת רוצים להיות מעורים בשיח סביב מכונת הקפה בעבודה או בתור להמתנה להתנדבות ללגיון הבינלאומי האוקראיני.
וזה קצת מצחיק. שהרי שירותי הצפייה הישירה היו אמורים למנוע את הבעיה הזו בדיוק: לפני הולו ונטפליקס ודומיהם, עולם הטלוויזיה היה בנוי על ערוצי כבלים שונים, שכל אחד מהם דרש תשלום בנפרד. אז, כמו היום, הצופים נקלעו לאותה צרה, פרט למי שמצא דרך לגנוב כבלים בתכסיסים לא מוסריים כאלו ואחרים.
הבעיה הגדולה היא שנראה שהתהליך הזה עוד לא חותר לסיום: מפעם לפעם מתפרסמת ידיעה על עוד שירות צפייה ישירה שנפתח, ועוד סדרה חדשה ומבטיחה שבה יוכלו לצפות רק מי שמשלמים 12.95 נוספים על שירות תוכן שכרגע מציע חמישה סרטים וחתול. בינתיים, אגב, עוד לא התפתחו בשוק האמריקני כלי העזר דוגמת אלה שעשו קצת סדר בעולם הכבלים: הבאנדלים, שהציעו כמה ערוצים במחיר מיוחד וחסכו לכולם הרבה כאב ראש.
בישראל נטפליקס הוא עדיין המלך המוצהר של שירותי הסטרימינג הבינלאומיים, אך פעמוני האזהרה כבר מצלצלים ברקע. שירותים שונים שמו עין על התכנים שמרוכזים בנטפליקס ובכמה ערוצים ישראליים. הם מבינים את הפוטנציאל העצום שטמון בכניסה לארץ, וככל הנראה יעשו את זה במוקדם או במאוחר. הראשונה כבר בדרך: דיסני+, ששעתה סוף־סוף מגיעה, מזדחלת אלי בית־לחם להיוולד.
לתגובות, המלצות, משחקים (ומתכונים לאוזני המן במילוי בורשט) שגרו לנו מייל: digital.makor@gmail.com
