מכתב יוצא דופן שיגר השבוע יו"ר מפלגת הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' לחברי סיעת רע"ם המוסלמית, מכתב המשלב בקשה ואיום דק. וכך כתב סמוטריץ', בין השאר: "חוק הגיור, שאתם מתעתדים להצביע בעדו היום לדרישת הקואליציה, נוגע לעניינים הפנימיים, החשובים והרגישים ביותר ליהדות, ויהיו לו השלכות נרחבות וארוכות טווח על האסלאם בישראל… מטרתו של החוק להקל מאוד על הליכי הגיור, והוא עלול להביא להקלה על ייהוד המוני של אזרחים רבים בישראל.
"יש היום כמה רבנים המייחסים ערך גדול ליהוד המוסלמים בישראל. הם רואים בייהוד מוסלמים מימוש הנבואות והאידיאל האלוקי הקורא לעמים כולם להכיר בעליונות היהדות, וחלקם אף רואים בכך פתרון לסכסוך היהודי־ערבי המתנהל בארץ זו עשרות שנים. החוק יאפשר לכל רב עיר, עיירה וכפר להקים בתי דין לגיור ולגייר לפי דעתו האישית, ולא ירחק היום שהרבנים הרוצים לגייר מוסלמים יקימו כיתות גיור… בכל מקום שבו הם יוכלו לשכנע את ערביי ישראל להפוך ליהודים".
ואומנם, המכתב השיג את מטרתו. חברי הכנסת של רע"ם השתכנעו לסגת מהתמיכה ברפורמת הגיור של שר הדתות מתן כהנא. הם התייחסו ברצינות לטיעון שהתערבות פוליטית של הח"כים המוסלמים בענייניה הפנימיים של הדת היהודית תגבה מחיר גם מהדת המוסלמית. חברי המפלגה האסלאמית, השמרנית והדתית, לא רק רוחשים כבוד בסיסי למסורת ולדת, הם גם מגלים הבנה עמוקה של משמעות המונח "כבוד" בהקשר הדתי. סמוטריץ' מבין זאת היטב, יודע ללחוץ על כפתורי "הכבוד" של החברה השמרנית האסלאמית, ואינו נרתע מהפגנת כוח מול מי שלצערנו, לא פעם מבינים רק כוח. הוא מבין את שפתם, והם מבינים את שפתו, והעובדה שהוא דובר את שפתם מעוררת בקרבם כבוד כלפיו.
הבסיס המשותף לשפה הזו הוא הגישה השמרנית שמאפיינת את שתי המפלגות. בנוגע לטיפולי המרה, למשל, רב המשותף בין אבי מעוז לווליד טאהא; תפיסת המבנה המשפחתי בקרב הציונות הדתית קרובה יותר לזו של מאזן גנאים מאשר לזו של מרב מיכאלי. לו היו בתי חולים ערבים שהיו אוסרים על הכנסת בשר חזיר לתחומם, סטרוק הייתה מבינה את האיסור הזה טוב יותר מאשר חברי הכנסת משמאל, שאינם מבינים מדוע בבסיסי צה"ל אין חמץ בפסח. מותר גם לשער שבציונות הדתית תימצא תמיכה רחבה להפרדה בכיתות הלימודים של הסטודנטים החרדים, ובוודאי יבינו שם היטב מדוע ברהט יש נשים וגברים שמעדיפים שעות שחייה נפרדות בבריכה.
רע"ם והציונות הדתית – ומפלגות נוספות מן המחנה הלאומי – סולדות באופן שווה מהפרוגרסיבים ומתפיסת עולמם, המבקשת לקרוא תיגר על המוכר והטבעי. ככל שהפרוגרסיבים יקצינו, כך הם ידחפו יותר את השמרנים הערבים לזרועותיהם של השמרנים היהודים. אין כיום בחברה הערבית מורה שישלח להורים טופס עם חתימה של "הורה 1 והורה 2". השיח הזה לא יכול להתקיים באום אל־פחם.
האם אפשר לגזור מכך תסריט עתידי של ממשלת ימין שתכיל מפלגה ערבית אסלאמית־שמרנית? המוקש בדרך לממשלה כזו הוא כמובן הסכסוך בין היהודים לערבים על אדמת הארץ הזאת. מפלגת הציונות הדתית של סמוטריץ' התנגדה אומנם בתוקף לישיבה בממשלה אחת עם רע"ם, אבל אנחנו לא בהכרח מדברים על רע"ם שיושבת עכשיו בכנסת ובקואליציה של בנט. יום אחד עשוי לקום מנהיג ערבי שיבקש להקים מפלגה ערבית מתונה, שתניח בצד את הסכסוך היהודי־ערבי ותתמקד אך ורק בקידום הסוגיות הפנימיות החשובות לחברה הערבית בישראל.
אם מפלגה כזו תקום, סמוטריץ' יצטרך ויוכל להתגמש. דווקא השמרנות והתפיסה הנכונה שלו את התרבות האסלאמית השמרנית יאפשרו לו לקיים יחסים פוליטיים בריאים עם מפלגה כזו, באופן שגם ישרת את ישראל. הרי הבדואים והערבים לא הולכים לשום מקום, ואילו רע"ם הייתה עכשיו בממשלת ימין היא לא הייתה גרגרנית כפי שהיא בממשלה הנוכחית. אם השותפות הקואליציוניות שלה ידברו איתה בשפה של "כבוד", כמו שעשה סמוטריץ', סביר מאוד להניח שרע"ם תהיה צנועה פי כמה בדרישותיה.
בממשלה השמרנית הראשונה, הח"כים הערבים לא יוכלו אפילו לחשוב על התערבות בסוגיות הקשורות ליהדות. מעל ראשיהם יתנוסס תמיד החשש שמישהו יתערב להם בעבודת הקאדים או מועצת השורא. אך בממשלה הנוכחית הם תוהים כמה אפשר לסחוט מה"ליברלים", וכמה שטחים בנגב יוכלו לדרוש אם רק יסכימו להצביע בעד חוק הגיור.
