דמיינו את ראש ממשלת חמאס, איסמעיל הניה, מכנס את ממשלתו באוקטובר 2005 ואומר לה את הדברים הבאים: "ביסמיאללה אל רחמן אל רחים, בזכות ההתנגדות הציונים נמלטו מפה עם זנב בין הרגליים, חמדו א-ללה. אבל זו רק המשימה הראשונה בתכנית השלבים שלנו. אנחנו נחזור בעזרת אללה לכל פלסטין. ליאפא, לאל חליל, לאל קודס, לחיפה, לנצרת. אבל מה, לא נעשה את זה כמצורעים וזבים כפי שנהגנו עד כה. אנחנו נבוא מעמדת כוח. קראתי את הביוגרפיה של נשיא סינגפור הראשון לי קואן-יו, והתרשמתי עמוקות מההצלחה שלו לבנות מדינה משגשגת המבוססת על קפיטליזם רדיקלי יחד עם דיקטטורה נאורה. זה מה שאנחנו נעשה פה"
"כמה זמן לוקח לבנות מדינה חזקה, 50 שנה? ברשותכם אני מכריז על הודנא לחמישים שנה. בזמן הזה נגייס את המעצמות של הכופרים ונבנה פה בתי חולים, נמל בינלאומי, גורדי שחקים, תעשיית הייטק פלסטינית. נדרוש הרחבה של הרצועה לכיוון אל-עריש כדי לקבל רצועת חוף ארוכה נוספת ולפתח תיירות. אנחנו לא נבנה פה מערכת דמוקרטית כופרת המבוססת על ערכים כמו חופש מחשבה וחופש ביטוי, ודחייה עד כדי תיעוב של דיקטטורה. אבל כן נבנה פה עצמה ושגשוג. הצעירים שלנו יהיו משכילים וירוויחו טוב. כשנסיים את זה, נבוא אל הציונים מעמדה של כוח" .
אם זו הייתה האסטרטגיה של חמאס – הראשונים לשתף איתו פעולה בהתלהבות היו הישראלים. מה אתם רוצים, סינגפור של המזרח התיכון? אנחנו אתכם! היו מגיבים בהתלהבות ראשי ממשלות ישראל, החלום שלכם הוא החלום שלנו. נתמוך בכם ככל שיידרש ואת הוויכוח על זהות המשיח ואופי מלחמותיו נשאיר לנכדים.
אם זו הייתה האסטרטגיה הפלסטינית, היה היום בעזה נמל ימי ושדה תעופה בינלאומי. שיירות משאיות הבטון, הברזל והזכוכית היו מצמיחים את הרצועה לגובה, בתי המלון היו קולטים תיירים רוסים ואירופאים בחורף, ומוחמד האלמוני שנהרג אתמול על הגדר היה משתתף היום בתכנית מנהיגות הכוללת תואר שני בתכנון עירוני במנהטן, במימון האיחוד האירופי. ישראל לא הייתה מטילה שום מגבלה על הכניסות לרצועה למעט משלוחי טנקים, וגם על זה היא הייתה מוכנה לדבר אם הצד השני היה משכנע שזה 'למטרות שלום'. אפילו הצהרות מפורשות על מלחמה עתידית היו מתקבלות בסלחנות אם הפלסטינים היו נמנעים מגילויי אלימות בהווה.
אבל כל זה לא קרה. שמלת הבטון והמלט נבנית מתחת לאדמה. במקום גורדי שחקים קיבלנו מנהרות תופת, במקום אוניברסיטה טילי קרקע-קרקע, ובמקום נמל ימי אימונים לשהידים. פנטזיית השיבה לפלסטין הגדולה וחלום החליפות האסלאמית האימפריאליסטית, הפכו עבור הפלסטינים לאובססיה דתית פתולוגית. הם משעבדים עבורה הכול. ההווה מגויס לחלוטין לטובת עתיד מדומיין, והמנהיגות פועלת בצורה שנראית כחוסר רציונלית באופן מובהק.
שום דבר לא מדלל את הדם הלוהט או מטשטש את החיזיון האפוקליפטי של הנהגת החמאס: לא האבטלה ברחובות, לא העוני המחפיר, לא ההרוגים שנערמים, לא התשתיות הקורסות, לא בתי החולים הרעועים ולא החשמל שכמעט לא מגיע. היא יצרה לעצמה עולם אלטרנטיבי שבו ככל שיהיה רע – כך יהיה טוב.
שלשום התפרסם סרטון המראה שיעור בגן ילדים עזתי. לא צריך להיות אבא לקטנטנים כדי להזדעזע מהמסר – כבר בגיל שלוש הם מחונכים למות כשהידים במסגרת 'ההתנגדות'. אירועי האתמול הוכיחו שמטרת שלטון חמאס היא לסיים את היום עם כמה שיותר הרוגים, הגדר הפכה עבורו למקבילה מודרנית מקאברית של מזבח המולך. ההנהגה הפלסטינית ברצועה יודעת היטב שה'יאוש' של הצעירים הוא תוצאה של ההחלטות שלה וההכרעות המוסריות שלה. רק חלק מהישראלים פה עדיין לא יודעים את זה או לא רוצים לדעת.
מוות של אנשים צעירים כואב וצובט את הלב, גם כשהוא מוצדק, גם כשאין ברירה כי האומה צריכה להגן על גבולותיה מפני הקמים עליה לכלותה. אבל צריך להביט למציאות בעיניים: אפשר להמשיך לדבר על אחריותנו למצב, על 'האלטרנטיבה' שאנחנו כן או לא מציעים. אפשר לשאול מדוע לא קידמה ישראל את תכנית 'האי הכלכלי' של שר התחבורה כץ, מדוע היא לא עושה די לרתימת הקהילה הבינלאומית לשיקום הרצועה, ומדוע אין לה מדיניות סדורה בנוגע למתרחש בה.
אולם השיח הזה מניח שבסכסוך הישראלי-פלסטיני יש רק מבוגר אחראי אחד, הישראלי, והכל תלוי בהחלטות ובפעולות שלו. הבעיה הקטנה היא שזה לא המצב. יש כאן שחקן נוסף, מבוגר, רציונלי. הוא ישות משפטית לגיטימית הנושאת באחריות מלאה למעשיה, אולם עולם הערכים שלו מנוגד לחלוטין לכל מה שאנחנו מכירים: הוא מאדיר את המוות עד כדי כך שלא ברור אם קרבנות האדם שהוא מקריב הם אמצעי או מטרה. היעדים המדיניים והפוליטיים שלו הם הרבה מעבר למה שהישראלי השמאלני ביותר יהיה מוכן לתת, ובכל מפגש שלו עם הישראלי הוא חוזר שוב ושוב על עקרון העל שמנחה אותו לאורך שנים ארוכות: אין מקום לשנינו בעיר הזו.
בשורה התחתונה, ברגע שחמאס יפסיק לנסות להשמיד את ישראל ולהתחמש לשם כך, תוך גניבת כספי התושבים, כל הגבולות יפתחו ויהיה שם שגשוג כלכלי בלתי רגיל. אלא שברשימת העדיפויות של הנהגת חמאס אזרחי עזה לא מופיעים אפילו בתחתית. חאלד משעל אפילו לא טורח לגור שם אלא חי לו בנעימים בקטאר עם הון אישי שנאמד ב-2.4 מיליארד דולר. הוא לא עשה את הכסף הזה בזכות היותו יזם מוכשר או פיתוח תרופה לסרטן. הוא שדד את הכסף הזה מהתושבים שהוא מאמלל כבר שנים ארוכות. הדרך לצאת מהמצב הזה היא קודם כל לחשוף את השקר של חמאס במקום לגבות אותו.
