שימי תבורי שר "הבטחנו זה לזו ברגע של חולשה שאם זה יגמר נגמור את זה יפה". אבל במציאות אין דבר כזה יפה כשנפרדים. יש כואב, יש עצוב, יש פוגע ומכעיס. ובעיקר יש מפחיד עד מוות כי אם זה לא הצליח להחזיק מה כן.
אני מודה, לא היו לי המון פרידות בטח לא כאלה שהיו משמעותיות. וזה קשור לזה שלא היו לי המון מערכות זוגיות וזה קשור לפחד הזה. כשהייתי ילדה ההורים שלי לימדו אותי כל מני דברים שנתתי להם להיכנס לעומק. כמה חשוב כבוד בין אנשים, מה הדבר המנומס לשאול במפגש אקראי ברחוב עם שכנה מפעם (רמז: לא כדאי לשאול אותה בחזרה בת כמה היא כבר למרות שזה מה שהיא שאלה עליי). וגם למדתי להיות ילדה טובה ושהמחיר של לא להיות ילדה טובה הוא גבוה, כי אז אני מאבדת את האהבה שלהם, לפחות עד שאני חוזרת להיות ילדה טובה שוב. זה לא איזה לקח מיוחד, ולא איזה טראומה שלא ברא השטן, זה ההורים שלי מנסים לעשות את הכי טוב שלהם בחינוך למרות שזה לא הקטע שלהם במיוחד.
אני מפחדת לאבד אהבה שיש לי ואולי בגלל זה אני מאוד הססנית בכניסה למערכות יחסים, בוחנת את הצד השני- האם הוא אחד שלא יפגע בי? שלא יעזוב אותי כשאהיה הכי תלויה בו? באופן אירוני או טבעי, תלוי אם אתם שואלים אותי או את פרוייד אני בדרך כלל מוצאת לי דווקא את אלו שיעזבו, שיאכזבו כשאני צריכה אותם.
לא היו לי המון פרידות אבל בהחלט נשבר לי הלב (איזו מטפורה משונה ושחוקה) פעם או פעמיים. השבוע בת דודה שלי מיטלי התקשרה אליי בוכה. היא יצאה עם מישהו בחודשיים האחרונים וזה היה אחרת מפעמים אחרות, הוא נכנס לה ללב. היא צעירה ממני כמעט בעשור ואני כל כך אוהבת אותה. בגלל זה כל כך כעסתי כשהיא סיפרה לי שהוא חתך. ועוד יותר כעסתי כשהיא סיפרה לי איך- ברגישות ואכפתיות כשהוא עצמו שבור לב ובוכה. וזה הכעיס אותי כי הוא לא נתן לה מקום לכעוס עליו או להתנתק ממנו, הוא רוצה להיות חלק מתהליך העיבוד שלה כלומר להישאר בתמונה.
בשונה ממה שתבורי חושב אין איך לגמור את זה יפה. כי זו תמיד פרידה, וזו תמיד נטישה ותמיד יש ניחוח של דחיה באוויר. ודחיה זה מעליב. אז תנו את הלגיטימציה להיעלב. חשבתי שזה אולי יהיה יעיל, אז הנה עשרת הדיברות של אמה דארק לפרידה טובה:
- אם החלטתם להיפרד אל תגררו את זה. אף אחד/ת לא רוצה שיעשו לה טובה וימשיכו להעמיד פנים איתו/ה שהכל בסדר. נגמר אז נגמר.
- מתלבטים? ספרו לחבריכם. כאילו, התלבטו איתם. בן או בת הזוג לא צריכים להיות אתכם בתוך התהייה האם תדחו אותם או לא. סתם באסה, עלבון וכאב לב.
- קשר ארוך ומשמעותי? תשכחו מהסעיף הקודם. עדיין לא חובה לשתף בכל לבט אבל חשוב לשתף שמתלבטים, שלא בטוחים.
- איך נפרדים? דייט אחד או שניים עדיף טלפון אבל בסדר גם בהודעה. דייט שני עד כמה שזה לא יהיה כשמפסיקים לספור דייטים ומגדירים כקשר- טלפון. כבר לא סופרים דייטים אלא אתם כבר בקשר- פנים אל פנים.
- אל תנסו להמתיק את זה. אף אחד לא רוצה להיות ידיד או ידידה של מי שזרק אותם, לפחות לא בהתחלה.
- אל תעליבו- אם הצד השני לא שואל אין צורך לתת כל רשימת הטיעונים לפרידה.
- אל תהיו קרציות- נפרדו ממכם אחרי דייט או שניים? אין צורך לשאול למה או לטעון לחפותכם. הצד השני לא רוצה, שחררו.
- הכי חשוב. אתם החלטתם לחתוך? תחשבו על הצד השני, איך זה יפגע בו פחות, מה הוא צריך עכשיו? בדרך כלל זה ספייס. שחררו את מי שנפרדתם ממנו לדרכו. תנו לו להשאר לבד עם צערו, תנו לו להתאבל בדרכו שלו. הכתף המנחמת שלכם לא אמורה לנחם אותו או אותה כרגע.
- בקשר משמעותי תנו לפרידה זמן ומקום. אפשר וצריך לדבר על זה, לדבר על איך זה מרגיש, כמה ואיך זה כואב.
- יש על ליבכם עוד שלא נאמר. מילים של אהבה ושל סיכום? תכתבו הודעה יפה, כזאת שרואה את הקשר אבל גם מכבדת ולא מבלבלת. אל תשלחו אותה מייד, חכו יום או יומיים, תנו למים לעבור בירדן. תחשבו שוב על הצד השני, האם ההודעה הזו תטיב איתו? אם כן תשלחו. אחר כך אספו את התרמיל ותמשיכו במסע.
