אם צפיתם, האזנתם או קראתם השבוע בחדשות, ברור לכם שהדבר החשוב, המרכזי והגדול ביותר שמתרחש כיום הוא המלחמה באוקראינה. לפעמים נדמה ששום דבר חוץ מזה לא מתרחש. ראו למשל את הקורונה. מתי שמעתם לאחרונה על מצב התחלואה? האומיקרון רחוק מלהיעלם, בכל אחד מהימים האחרונים התגלו בין 4,000 ל־5,000 מאומתים חדשים ובשבוע האחרון נפטרו למעלה משישים ישראלים. ובכל זאת, לא ממש שמענו על כך.
הקורונה לפחות נהנתה מתקופת עדנה, בניגוד לנושאים חשובים אחרים. חוק יסוד שעבר השבוע בקריאה ראשונה, וששופטים עוד עתידים לפסול חוקים על בסיסו, קיבל יחס תקשורתי דל עד בלתי קיים. ניסיונות הרצח הכמעט יומיומיים בכבישי יהודה ושומרון, כאשר סלעים מוטחים בכלי רכב של יהודים, זוכים לכל היותר לידיעה קטנה. אפילו נושא בעל השלכות מרחיקות לכת כמו שיחות הגרעין עם איראן מקבל במקרה הטוב כותרות משניות, ורק ערוץ 14 טרח לשלוח כתב לווינה, שבה הן מתקיימות. אלו דוגמאות על קצה המזלג. שורה של התרחשויות חשובות ומשפיעות על חיינו לא זוכות לעשירית מהסיקור שמקבלת אוקראינה, אם בכלל.
וזה לא שנציגי מערכות החדשות דנו והחליטו שמעכשיו הדבר שחשוב לעסוק בו יותר מכול הוא המלחמה באוקראינה. דברים מסוג זה נקבעים במעין דינמיקה קבוצתית: כמו שכל החבר'ה מבית הספר או היישוב מתלבשים באופן מסוים, כי "ככה כולם מתלבשים", גם בעולם התקשורת כולם עוסקים במלחמה באוקראינה כי "על זה כולם מדברים". כשהתקשורת העולמית עוסקת במלחמה באוקראינה, כלי התקשורת הגדולים בישראל יעסקו בכך גם הם, ואחריהם יישרו קו כל השאר. סדר היום הזה מחלחל לרחוב וגם לרשתות: המלחמה היא נושא האקטואליה המרכזי שהאדם הפשוט כותב, קורא ומשוחח עליו.
שאלת הסיקור התקשורתי מצד עצמה אולי לא עד כדי כך חשובה. כמו כל אופנה גם היא באה והולכת, והחדשות שבערו אתמול כבר לא יעניינו אף אחד מחר. כמו שהקורונה והאומיקרון הפכו ל"נון־אישיו", גם סיקור המלחמה באוקראינה ימצה את עצמו בשלב מסוים. הבעיה היא שיש מי שחושבים שגם מקבלי ההחלטות במדינת ישראל צריכים לפעול לפי סדר היום שמשתקף בתקשורת.
כחלק מסדר היום התקשורתי, התחזק השבוע הלחץ על רשויות המדינה לקלוט זרם של פליטים מהמלחמה. כמובן, פליטים יהודים צריך לקבל בברכה: רבות מהעליות הגדולות לארץ הקודש היו קשורות לתחושת חוסר ביטחון בגולה. אולם אין כל סיבה שישראל תקלוט לתוכה זרם של פליטים מאוקראינה רק משום שזה הנושא שכל התקשורת מדברת עליו עכשיו.
העולם מלא בעשרות מיליוני אנשים שגורלם לא שפר עליהם. החיים במדינה מערבית כמו ישראל יהיו שיפור ניכר מבחינתם, אפילו כמהגרים שיתגוררו בשכונות הדלות ביותר. גם מלחמות לא ממש חסרות ברחבי הגלובוס, לצערנו הרב. באתיופיה למשל מתחוללת מלחמת אזרחים אכזרית זה למעלה משנה, גם אם הדבר לא מדווח במערכות התקשורת מדי יום או בכלל. ברור לכולם שמדינת ישראל הקטנה לא צריכה ולא אמורה לפתוח את שעריה לכולם.
ההבדל המרכזי בין כל מסכני העולם ובין הפליטים מאוקראינה הוא שהמלחמה בשטחה נמצאת בכותרות, והאופנה התקשורתית הנוכחית היא לדבר על זה. הרי מחר, מחרתיים או בעוד כמה שבועות הנושא ירד מסדר היום, ואיש לא יתעניין בגורלם של האוקראינים. זו לא סיבה להכניס לארץ עשרות אלפי אנשים שספק אם ירצו לאחר מכן לצאת ממנה. החלטות מדיניות חשובות צריכות להתקבל לפי מה שנכון, לא לפי מה שאופנתי.
