כששר האוצר ושר החקלאות הכריזו על ביטול מכסי היבוא על פירות, ירקות ושמן זית, השרה מיכאלי כתבה להם מכתב ביקורת: "התנהלות נגד התוצר המקומי החקלאי – היא סכנה אמיתית לביטחון הלאומי והחברתי בישראל". האמנם?
מיכאלי מבקשת לצייר בראש שלנו ציור, כאילו "התוצר המקומי החקלאי" עומד בינינו לבין רעב. אין דבר רחוק יותר מהאמת. כמעט כל הקלוריות שאנו צורכים, כולל חיטה למזון אדם, זרעונים למזון עופות ובהמות שהופכים אחר כך לחלב, ביצים, פרגיות וסטייקים – כמעט הכול מיובא מחו"ל. הסיבה פשוטה: ישראל צורכת כ-4 מיליון טון של זרעונים לשנה. אין לישראל לא את המים ולא את הקרקע לגדל כמות כזאת של זרעונים, והמעט שהיינו יכולים לגדל פה היה עולה הרבה יותר ממה שעולה לייבא אותם.
גם הדלק וחלקי החילוף לטרקטורים, למכונות חליבה וכדומה מיובא מחו"ל. אז החקלאות הישראלית אינה מבטיחה לנו שום ביטחון תזונתי, כי ישראל איננה מייצרת כמעט כל תשומה חקלאית בסיסית, למעט מים (יקרים), דשנים וקרקעות (מוגבלות).
עכשיו נשאלת שאלה: מה יותר יעיל? מה עולה פחות כסף לצרכן הישראלי? לייבא לכאן תשומות לתוצרת חקלאית וכאן להפוך אותו לבורקסים, לביצים, חלב, פירות וירקות, או לתת למישהו בחו"ל לעשות את זה ולייבא לכאן את המוצרים הסופיים? התשובה ברורה והיא גלומה במדיניות החקלאית: מכסות ייצור, מכסות יבוא, מחירים מפוקחים ומגבלות כמותיות – הכול כדי להגן על החקלאי הישראלי מפני העובדה שחלק גדול ממה שהוא מספק לנו אפשר להשיג בפחות, מחו"ל.
ומי משלם את ההפרש בין יבוא תוצרת חקלאית מחו"ל לבין יצירתו בישראל? הסתכלו במראה קוראים יקרים.
אילו הייתה המדינה חושפת את הענף החקלאי לתחרות אמיתית, היו קורים מספר דברים. ראשית, מספר המשפחות המתפרנסות מחקלאות היה יורד, אולי גם התוצר. שנית, המשקים החקלאיים שנותרו היו מתייעלים מאוד. הם היו מתמחים, כפי שחלק מהם כבר עושים, בייצוא מיוחד של מוצרי יוקרה שיש להם ביקוש גבוה בחו"ל, וסל הקניות של האזרח הישראלי הממוצע היה הופך לזול יותר.
אם מירב מיכאלי באמת הייתה מגנה על הישראלי הפשוט, העמל לפרנסתו, היא הייתה מוחאת כפיים לשרי האוצר והחקלאות במקום לשלוח להם מכתבי מחאה. בהתנהלותה עכשיו היא מגנה על אצולה הגוזרת קופונים מהציבור בחסות מדיניות הממשלה. אין בכך חדש; זהו התפקיד שמפלגת העבודה משחקת במגרש הפוליטי הישראלי כבר שנות דור. עלייתה של מיכאלי לראשות המפלגה הביאה שינוי בסגנון, אך לא שינוי במהות.
ד"ר יצחק קליין הוא ראש המחלקה למחקרי מדיניות בפורום קהלת
