ספל התה המכונה הטוויטר סער וגעש סביב ההכתרה של ישיבת ירושלים לצעירים. למי שלא מעודכן, תלמידי הישיבה קיבלו ברכות מכמה פוליטיקאים, ובאקט שמעיד בעיקר על חוש הומור של תלמידי ישיבה תיכונית הקרינו אותן בתוספת כיתובים מעליבים. אכן, כפי שטענו רבים, מדובר בשבר חינוכי עמוק שמעיד על סולם ערכים קלוקל או משהו כזה.
כותב שורות אלו למד בעצמו בישל"צ. כמו השנה, גם כשהייתי שמיניסט הייתה שנה מעוברת, אבל חודש נוסף זה לא כל כך הרבה. כשמועד ההכתרה התקרב, ועד המחזור תלה במסדרון דף, ובו כל מי שרצה לשמש כוועדת תסריט להכתרה יכול היה להגיש מועמדות. בערך שמונה אנשים כתבו את עצמם, ואז במהלך מרהיב וצמוד לתקנון בערך כמו זה של ועדת האיתור ליועמ"ש, הוועד בחר שניים מתוכם, הוסיף לרשימה שני מועמדים שלא נרשמו ובחר גם בהם.
אני הייתי אחד מהארבעה. הצעתי לעשות הכתרה שכולה פרפראזה למגילת אסתר, אבל הקולגות שלי לא הבינו מאיפה הבאתי את הרעיון המגוחך הזה ומה הקשר בין ההצעה הזו לפורים, ובמקום זאת הציעו רעיון שהלם בהרבה את התרבות שממנה אנחנו שואבים – הארי פוטר. קרוב לשישה שבועות ישבנו מדי ערב, ובסופם אף אחד מאיתנו לא סבל את הפרצוף של שלושת האחרים, אבל גובש תסריט להכתרה שלא נראתה כמוה בישיבה לפחות מאז השנה שעברה: "הארי פוטר ואוצרות הראי"ה". את הישיבה הפכנו להוגוורטס, את ראש הישיבה לדמבלדור (עובדת בונוס: שמו של הרב ירחמיאל וייס זהה בגימטריה לזה של אלבוס דמבלדור, מוזמנים לבדוק), ובאחת מסצנות הסיום שילבנו גם גורילה ענקית כי מה שווה הכתרה אם אין בה איזו גורילה או שתיים.
בזמן ששלושת הגיבורים מנסים למצוא את ספר הקסמים האבוד, וכל אחד עובר תהליך עמוק ומורכב לפחות בעיני השמיניסטים שהיינו – דראקו מאלפוי וחבריו השביעיסטים מחפשים דרך להכניס את אוכלי המוות לבית הספר, וממש כמו בספר השישי בסדרה הם מנסים לפתוח פתח דרך ארון קסום ומקולקל. בנוסף לקומדיה המתוכננת, התרחשה במערכה הזו גם קומדיה של טעויות, שהקהל לא היה לגמרי מודע אליה, בעיקר בגלל הכישרון של השחקנים. שורות נשכחו, טקסטים אולתרו ושחקן אחד עלה לבמה דקה אחרי כולם, בגרביים, ואמר: "לא מצאתי את הדרך". כולם צחקו, מפני שהוא שיחק דמות של אהבל והם חשבו שזה חלק מהטקסט, והם לא ידעו שהוא פשוט לא הספיק להחליף בגדים מהתפקיד הקודם.
אבל הפאשלה הגדולה ביותר הייתה ברגע השיא של המערכה. התכנון היה שמאלפוי יצליח סוף כל סוף לפתוח את הארון, ואז יצאו מתוכו כמה דמויות מוזרות למדי (לא הייתי מעורב בכתיבת החלק הזה, ועד היום אני תוהה אם זה היה ניסיון לבדיחה גסה-כביכול). מאלפוי ידחף פנימה את חברו קראב כדי לבדוק אם הפתח הוא דו-כיווני, ומייד יבוא אחד מאוכלי המוות כשהוא עוטה מסכה, יטפח על כתפו של מאלפוי ויאמר: "עבודה טובה, מאלפוי". וכך נגמרת המערכה בטון אפל ומורט עצבים, כאשר במערכה הבאה הארי פוטר יגיע לכנסת (אל תשאלו למה) ויפגוש שם כמה מחברי הממשלה: אהוד ברק, עמיר פרץ, אלי ישי, ועוד שניים שעדיין מלווים את המערכת הפוליטית – אביגדור ליברמן ובנימין נתניהו.
ובכן, הכול עבד כמתוכנן. הארון היה סגור, לקח זמן אבל בסוף בשילוב של כוח ואלימות הוא נפתח, ועל פי התסריט יצאו מתוכו כמה דמויות אפלות. אלא שבניגוד לתסריט, הרגל של השלישי נתפסה במסגרת העץ, והארון פשוט קרס על הרביעי ועל שאר השחקנים. הם ניסו להרים אותו, והוא רק נשבר יותר. כעת הם עמדו על הבמה עם ערמת עץ שבור (ומדובר בארון אמיתי מהפנימייה כמובן), ובלי שום דרך להמשיך את ההצגה.
השחקן של מאלפוי עשה את הדבר היחיד ההגיוני: פשוט דחף את קראב אל מאחורי הקלעים, ומשם יצא אוכל מוות שטפח על שכמו ואמר: "עבודה טובה, מאלפוי". נכון, בתסריט המקורי העבודה הטובה היא תיקון הארון, ולא הפיכתו לגוש נסורת, אבל למה להתקטנן. אמנם הייתה אווירה של בלבול מסוים, אבל כשהמערכה נגמרה הקהל מחא כפיים. מאוחר יותר דיברתי עם תלמידים מכיתות אחרות שהופתעו לשמוע שהארון הנופל לא היה חלק אינטגרלי מהתסריט.
מוסר השכל: תיראו מספיק בטוחים בעצמכם, זה יעבוד בסוף.
