גם אתם, שקוראים עכשיו את הטור הזה בכל הערים שאינן מוקפות חומה מימות יהושע, אתם שחגגתם פורים אתמול, וכל המחרוזות של ומרדכי יצא וכולי כבר לא חופרות לכם באוזניים, אתם שאולי קמתם הבוקר עם הנגאובר ואולי לא, גם אתם יודעים טוב־טוב ששושן פורים האמיתי אצלנו בירושלים ממש עכשיו. ואני אומר את זה בכאב לצערי הרב, כי מצידי לגמור עם זה כמה שיותר מוקדם. אני לא איש של פורים, והחג הזה תמיד היה עבורי מקור לסבל מתמשך וטריגר לדיכאון ולבדידות קיומיות.
שנה אחת השתכרתי בפורים כהוגן. הייתי בן 19 אולי. וגם הפעם הזו הייתה פעם אחת יותר מדי. זכרתי את הפעם הזו כל כך לרעה, שבמשך תקופה ארוכה אחריה לא העזתי אפילו להריח יין. אין מה להגיד, זו הייתה חוויה קשה וטראומטית מאוד, ומאז אותה שנה החלטתי להקדיש את הפורים שלי לטיפול תומך בשיכורים שקרסו תחת העצב העמוק והנורא שפועם ביום הזה.
אני זוכר את עצמי מרים מהרצפה של חדר האוכל בישיבה איזה חבר טוב שלי בעיצומה של המסיבה, מניח את היד שלו על הכתף שלי ותופס אותו חזק במותן שלא יקרוס אל תוך עצמו. אני זוכר את הנאום שהוא תקע לי באוזן במרחק שבין חדר האוכל לבין הפנימייה שלנו. מרחק שאמור לקחת חצי דקה ובאותה הפעם לקח לנו בערך רבע שעה. בסוגריים אני כותב דברים שניסיתי להשחיל תוך כדי הנאום ופעולות שקטעו אותו. תחזיקו חזק. זה כמו ללכת על בלונים:
וואי. תודה. תודה שאתה מרים אותי. אני לא יכול לעמוד יותר. עדן אני לא יכול לעמוד יותר… {בסדר, הנה אחי, אני מחזיק אותך} אני לא יכול לעמוד על הרגליים יותר! היצר הרע גומר אותי, אתה מבין מה שאני אומר לך?! הוא גומר אותי. פעם הייתה שחרית! פעם הייתה מנחה! פעם הייתה מעריב! היום?! היום אני לא עומד על הרגליים! אתה יודע כמה זמן לא התפללתי? זהו! איפה אני ואיפה התפילה שלי? {פורץ בבכי} עדן! תעזור לי! איפה אני ואיפה התפילה שלי?! {הכול טוב אחי, גם אני צריך להתחזק בתפילה, מי לא?! אתה לא לבד} בטח שאני לבד! כל החיים אני לבד! {ממרר} תגיד, אתה מכיר אותה? {את מי?} אתה מכיר אותה! אני יודע שאתה מכיר אותה, אבל אתם כולכם מרוכזים בעצמכם, למה שתעזור לי? למה שלא תדבר עם אבא שלה, אה? עשיתי לך פעם משהו רע?! {על מה אתה מדבר אחי?} אתה יודע טוב־טוב על מה אני מדבר! אל תשחק אותה! מה ביקשתי בסך הכול? שתגיד עליי כמה דברים טובים?! {טוב אחי} זהו! אני מתחיל מחר נשים־נזיקין ועושה סיום עד פסח. אתה יודע כמה זמן לא פתחתי דף גמרא? פייייי… מי סופר? אבל זהו נגמרו החגיגות. נשים־נזיקין עד פסח! מתי פסח?! {עוד חודש} פסח הבא בעזר השם! תזכור מה אמרתי לך עדן! פסח הבא אני מסיים נשים־נזיקין בעיון! {בהצלחה אחי, הופ, תיזהר רגע, יש מדרגה} אווווו! הנה צביקה! צביקה בוא רגע בוא רגע {צביקה בא} שתדע לך ר׳ צבי שאתה אחד האנשים שאני הכי אוהב בעולם! לא ככה עדן? {לגמרי} צביקה! אני אוהב אותך! תן לי חיבוק! {צביקה אוזר אומץ ומחבק} צביקה, איי איי איי צביקה היקר! {פורץ בבכי} צביקה אני רוצה לברך אותך שיהיה לך זיווג הגון! {אמן} אני החלטתי שהשנה אתה מתחתן! נגמר הסיפור הזה! {אמן} ואם לא תתחתן אני מברך אותך שתתחתן עם התורה! אוי טאטע אני רוצה להתחתן עם התורה הקדושה! {בוכה ואז מקיא} רגע. רגע. אני צריך להתקשר לאור. {למי?} לאור. {מי זה אור?} בן דוד שלי. השם ירחם! בן דוד שלי שתאמין עדן… יש לו נשמה גבוהה מאוד אבל השם ירחם, לא עלינו ולא על בנינו, תינוק שנשבה! אין לו תיירה, אין לו כלום ושום דבר! אפילו לא קמצוץ. עגלה ריקה! {פורץ בצחוק} הנה, חכה רגע. {צליל חיוג ארוך שמגיע לתא קולי} אור! שולם עלייכם! א פריילעכן פורים! זה מקליט עכשיו, לא? {אני מהנהן} תקשיב, אור הצדיק! אני לא יודע אם אתה זוכר אותי. אני הבן של נחמה, אחות של האבא שלך. פתאום ככה מתוך המצווה של פורים נזכרתי בכם! נזכרתי בכם ורציתי להגיד לכם שחבל על הזמן. כל יום שעובר בלי תיירה ובלי תפילה זה נורא ואיום. נורא ואיום. אני אולי נשמע לך שיכור או משהו, אבל שתדע שאני שם לב בדיוק מה קורה איתי. זהו. שיהיה לכם פורים שמח. ד״ש לכולם. כל טוב. כל טוב. להתראות. הלו?
