בישראל מצויים היום כ־500,000 עולים מארצות בריה"מ לשעבר, שאינם מוגדרים כיהודים. למספר זה מתווספים בכל שנה עוד כ־10,000 איש, ועתה בעקבות מלחמת אוקראינה המספר עתיד לעלות ולגדול עוד. ציבור זה אינו נבדל, אלא מעורה ומעורב בכל מערכות חיינו. עם זאת, אלה המבקשים להינשא לבן זוג יהודי אינם יכולים לעשות זאת על פי חוקי המדינה. מציאות קשה ובלתי נסבלת זו הולידה מטבע הדברים התבוללות. כבר היום יש כ־10% נישואי תערובת בישראל, ואם המצב הנוכחי יימשך אנו עלולים להגיע לאחוז גבוה יותר במידה ניכרת.
במצב שבו ההתבוללות בתפוצות ישראל מגיעה לכדי 70% ויותר, וכאשר אנו עדים לראשית התבוללות גם במדינת ישראל, ניתן לומר שהעם היהודי הולך ופוחת וכי אנו מצויים בשואה רוחנית. זוהי בעיית הבעיות של עמנו. הנושא הוא, פשוטו כמשמעו, עתיד העם היהודי. מצב זה היה צריך להזעיק אותנו ולהדיר שינה מעינינו.
מציאות זו, שנוצרה עם העלייה מארצות בריה"מ לשעבר, חייבה את הרבנות הראשית לישראל ואת ממשלות ישראל להשקיע את מלוא המאמצים ולפעול ללא שיהוי לפתרון הבעיה, באמצעות מערכת גיור גדולה ונמרצת. אך לצערי הן ממשלות ישראל והן הרבנות הראשית לא פעלו כפי שהיו צריכות, ולכן הגענו עד הלום.
בשנת 1997 מינתה הממשלה את ועדת נאמן, והיא המליצה על דרכים לטיפול בבעיה. הוקם מערך גיור בהנהגת הרבנות הראשית, אך מערך זה כשל. מספר המתגיירים מדי שנה במערך הגיור, כולל יוצאי אתיופיה, הוא פחות מאלפיים, בשעה שהתוספת השנתית היא כאמור עשרת אלפים. משמע לא רק שאין פתרון, אלא הבעיה החריפה.
נוסף למערך הגיור הממשלתי קמו במהלך השנים גם בתי דין פרטיים, מחרדים ועד רפורמים, שגיוריהם אינם מוכרים לצורך נישואים. עקב היעדרו של חוק גיור, בעיות הגיור בישראל הוכרעו בכל השנים הללו על ידי בית המשפט העליון. בית המשפט חזר והתריע על כך בכל הזדמנות, ודרש מהממשלה ומהכנסת לחוקק ללא דיחוי חוק גיור. אך אלה, אם משום הזנחה ואם משום מחלוקות, לא עשו זאת.
מן הראוי שלא נחיה באשליה כאילו אנו פותרים היום את בעיית הבעיות של עמנו. דרוש לנו בדחיפות חוק גיור רציני עם פתרון אמיתי
בשנת 2017 הכינה הממשלה הצעת חוק, שלא היו בה פתרונות לבעיות אלא בסך הכול מתן גושפנקה של חוק להחלטות הממשלה, וזאת כדי להיענות כביכול לדרישות בג"ץ. על הצעת חוק זו קמה סערה גדולה וחריפה בישראל ובתפוצות, בעיקר מצד התנועה הרפורמית, והממשלה נאלצה למשוך את הצעת החוק חזרה. תחת זאת מינה ראש הממשלה דאז ועדה של איש אחד, את הח"מ, כדי לגבש המלצות בסוגיית הגיור בישראל.
ואכן, בשנת 2018 הגשתי לממשלה דו"ח והמלצות. הדו"ח כלל, זו הפעם הראשונה, חוק מקיף ומפורט המכונן גיור ממלכתי בישראל. הדו"ח המעמיק זכה להסכמה מרחבי קשת הדעות בישראל: החל מנשיא בית המשפט העליון לשעבר פרופ' אהרן ברק ושופטי העליון אליקים רובינשטיין ויעקב טירקל, ועד רבנים גדולים ונודעים, אנשי אקדמיה, חברי כנסת ואנשי ציבור חשובים. ואולם הממשלה, לבושתה, אפילו לא דנה בדו"ח שהושקעו בו מאמצים רוחניים ופיזיים בלתי נדלים, וזאת בשל התנגדות הסיעות החרדיות והרבנות הראשית להמלצות.
נוכח העיכובים הבלתי מובנים של הממשלה לחוקק חוק, נאלץ בג"ץ – לאחר שבמשך 14 שנים דחה שוב ושוב את פסק דינו לבקשת הממשלה – לפרסם את החלטתו המעניקה סמכות גיור לתנועה הקונסרבטיבית ולתנועה הרפורמית, כפי שהעניק קודם לכן סמכות כזו לבית דין חרדי. ושוב נוצר חלל ריק, ופתרון לתסבוכת אין.
והנה עתה הגיש כבוד השר לשירותי דת מתן כהנא הצעת חוק אשר קיבלה את אישורה של ועדת השרים לחקיקה. השר התהדר ואמר: "עושים היסטוריה". אך אם סברנו שהנה מגיע הפתרון ובאה גאולה לעולם, נחלנו אכזבה. בכל הכבוד הראוי, ההר הוליד גבעה. אושרה הצעת חוק ענייה ביעדיה, שאין בה כלל פתרון לכובדה, חומרתה והיקפה של הבעיה.
עלינו לדעת כי משמעות הצעת חוק זו היא שמערך הגיור הממשלתי הכושל דהיום, בהנהגת הרבנות הראשית, המגייר כאמור בסך הכול כ־1,500 איש בשנה, יוסיף להתקיים עם מלוא הסמכויות שהעניקה לו הממשלה, והפעם על פי חוק. אותם דיינים המחמירים שלא לצורך, דבר שגרם לרבים הרוצים להתגייר להימנע מכך, יוסיפו לעשות כן בדרך המלך. כלומר, הצעת החוק אינה מציעה שינוי במצב הנוכחי, אלא היפוכו של דבר, מבססת את הקיים.
"הבשורה" שבהצעה היא הענקת סמכות גיור גם לרבני הערים. לכאורה זהו רעיון טוב ואף אני שלם עימו, אבל מי שמכיר את המציאות ואינו אוהב להשלות את עצמו, יודע כי תוספת זו אינה מהווה פתרון לבעייתנו. כפי שהשר כהנא בוודאי יודע, בין רבני הערים יש חלק ניכר לרבנים חרדים השוללים את הצעתו, ואף כמה רבנים מקרב הציונות הדתית המקבלים את סמכות הרבנות הראשית המתנגדת להצעתו. על גילוי דעת השולל את החוק המוצע וקובע כי הוא יגרום בעם ישראל קרע שלא יהיה ניתן לאיחוי, חתמו למעלה מ־40 רבני ערים, לרבות מן הערים הגדולות.
לא זו בלבד, ב־35 ערים, ובהן גם ערים גדולות כמו תל־אביב וחיפה, אין היום רבני עיר מכהנים. משמע, מספר רבני הערים שירצו ויוכלו להקים בית דין לגיור הוא מועט. יתר על כן, רבני הערים שנותרו וגם הדיינים שהם ימנו, הם בעלי משרות וכהונות שונות. כלומר יש להם עבודה רבה אחרת, שהיא פרנסתם והם מחויבים לה. כמה זמן הם יוכלו להקדיש לגיור?
המסקנה המחויבת היא שגם במאמצים גדולים, מספר המתגיירים בשנה, העומד היום כאמור על כ־1,500, במקרה הטוב ביותר יוכפל ויגיע ל־3,000. הזהו פתרון? האם על זה הצהלה? גם הצעת החוק שהגשתי הסמיכה כמובן רבני ערים לגייר, אך מה שמוצג כעת כשיא הפתרון היווה שם מרכיב קטן, ביודעי שבזה בלבד לא נפתור את הבעיה.
"גם במאמצים גדולים, מספר המתגיירים בשנה, העומד היום על כ־1,500, במקרה הטוב יוכפל ויגיע ל־3,000. על זה הצהלה?"
הצעת החוק שנכללה בדו"ח שכתבתי מכוננת רשות גיור ממלכתית, חזקה ופעלתנית במקום מערך הגיור הכושל הנוכחי. במסגרת אותה רשות יקומו בכל מחוזות הארץ עשרות בתי דין חדשים, מתונים בדין ובעלי סמכות שיפוטית, שישבו יום יום, מבוקר עד ערב, ויעסקו אך ורק בגיור. הציפייה היא שמדי שנה יתגיירו בדרך זו לפחות עשרת אלפים איש, אם לא למעלה מזה.
בהצעת החוק הנוכחית, לעומת זאת, הדיינים הם פקידים בלבד, ללא סמכות שיפוטית, משום שהחלטותיהם טעונות אישור והם מתמנים על ידי איש אחד – תופעה מוזרה ואנטי־חוקתית. הצעת החוק נושאת לשווא את השם ממלכתי, באומרה: "מוקם מערך הגיור הממלכתי". הזהו ממלכתי, כשהדיינים מתמנים על ידי איש אחד, כאשר אין להם סמכות שיפוטית, ועוד כאשר קיימים בתי דין פרטיים לרוב?
ואכן, אחד הדברים החמורים ביותר בהצעת החוק הנדונה הוא שהיא נותנת תוקף חוקי לבתי הדין הפרטיים למיניהם, שאינם מעטים. על פי חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה והחלטות בג"ץ, ניתן יהיה להקים עוד בתי דין פרטיים לכל קבוצה שתבקש זאת. יתרה מזאת, מה ערך יש לבתי דין פרטיים, שהלא גיוריהם אינם מאפשרים למתגייר להינשא ליהודי, ובעבור מה הגיור אם הוא לא מאפשר נישואין? התשובה היא שבתי דין פרטיים קמים כדי להנפיק אישורי הגירה לישראל. אבל אין מדינה ריבונית בעולם הנותנת סמכות לכל קבוצת אנשים להנפיק אישור כזה.
והנה הצעת החוק הזו מקיימת ומעניקה תוקף חוקי לבתי הדין הפרטיים, כולל כמובן בתי הדין הרפורמיים והקונסרבטיביים, אף על פי שאלה יכולים היו להוסיף ולגייר גם בלי שהחוק קובע זאת, משמע חיזוק בחוק למעמדם וסמכותם של בתי הדין הפרטיים. גיור ממלכתי הוא זה שהמדינה קובעת מהו ומי מוסמך לעשותו, והמאפשר נישואים. יתר על כן, לא ייבצר כי בתי דין פרטיים הופכים לעיתים את הגיור לעסק, כפי שהתבטא לא פעם הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל.
אחת הבעיות הקריטיות בסוגיית הגיור היא נושא גיור קטינים, אך הצעת החוק הנוכחית כלל לא מתייחסת לנושא חשוב זה. לעומת זאת, הצעת החוק בדו"ח שחיבר הח"מ מכוננת בית דין מיוחד לגיור קטינים בשל החשיבות הנודעת לו, כשם שהיא מכוננת בית דין צבאי לגיור, שגם ממנו מתעלמת הצעת החוק של הממשלה.
כל מי שעיניו חדות יראה ויבין כי במהותה הצעת החוק הנוכחית היא למעשה חזרה על אותה הצעת חוק של הממשלה משנת 2017, שנגנזה מחמת הזעם הציבורי, רק בתוספת של הסמכת רבני ערים לגייר, וגם זה במספר מוגבל. בהצעה זו אין כל בשורה למרבה הצער, והיא החמצה של אותה מערכת גיור מקיפה שעלינו לאמץ. בכל הכבוד, המציע מדבר כל העת נגד התבוללות, אבל הצעת החוק שלו אין בה מלחמה בהתבוללות. לעומת זאת, הצעת החוק שבדו"ח היא הדרך היחידה להילחם בהתבוללות. היא מקימה הסדר חוקתי שיפוטי, עם צבא גדול של דייני גיור מתונים ברחבי הארץ, שזו משימתם האחת והיחידה ואשר יחוללו מהפכה.
לחיזוק אמירה זו נביא כאן דווקא את עדותו של כב' השר כהנא, במכתבו לראש הממשלה דאז מלפני כשנה: "הוועדה בראשות משה נסים הוקמה על פי הנחייתך, ומטרתה הייתה להוציא תחת ידה דו"ח וחוק אשר ייתנו מענה רחב, מקיף וארוך־טווח לסוגיה זו אשר נוגעת בלב ליבה של הזהות היהודית. זו ההזדמנות האחרונה להעביר החלטת ממשלה בעניין, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי. אני כותב מתוך כאב ודאגה עמוקה לעתיד עם ישראל בארצו, לא אוכל לעמוד יותר מנגד".
מי שכתב דברים חודרי לב כאלה, מן הראוי שיקיים את מה שדרש הוא בלב פועם מראש הממשלה. דהיינו, להגיש את הצעת החוק שבדו"ח כדי לקדש באמת מלחמה למען הזהות היהודית, ולא לעמוד מנגד.
הנביא ירמיהו אמר על ההנהגה בתקופתו: "וַיְרַפְּאוּ אֶת שֶׁבֶר עַמִּי עַל נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם". על משקל זה יש לומר היום, לצערי הרב: "וירפאו את שבר בת עמי על נקלה, לאמר גיור גיור אבל אין גיור".
מן הראוי שלא נחיה באשליה כאילו אנו פותרים היום את בעיית הבעיות של עמנו. דרוש לנו בדחיפות חוק גיור רציני עם פתרון אמיתי, כדי שלא נישא חלילה באחריות להתמעטותו של עם ישראל.
שר המשפטים ושר האוצר לשעבר משה נסים עמד בראש ועדה לגיבוש המלצות בנושא הגיור בישראל
