נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכריז בשבוע שעבר על החלטתו לסגת מהסכם הגרעין הכושל עם איראן. כידוע, הנשיא התייחס להסכם כ"עסקה הגרועה ביותר בהיסטוריה". ההישגים העגומים של ההסכם בשנתיים האחרונות היו לרועץ להנחות היסוד שלו.
התיאוריה שמאחורי הסכם "תוכנית הפעולה המשותפת והכוללת" (JCPOA) הייתה שהמשטר האיראני ימיר את שאיפותיו הגרעיניות בתמריצים כלכליים למען האינטרסים של עמו. אך במקום להתמקד בהתנהגות אחראית שפכה טהרן מיליארדי דולרים על הרפתקאות צבאיות מחוץ לגבולותיה, וגרמה להתפשטות קשת המוות וההרס בכל רחבי המזרח התיכון, מתימן ועד לסוריה. בינתיים העם האיראני סבל מצניחה בערך המטבע המקומי, מאינפלציה גוברת, משכר עבודה קפוא וממשבר סביבתי מסתחרר.
הנשיא טראמפ פעל בשיקול דעת. הוא הקדיש יותר משנה ללימוד ההסכם, ביקש מידע והערכות מתוך ממשלו, והתייעץ עם בעלות הברית שלנו. הוא החליט שההסכם הזה למעשה מערער את הביטחון של העם האמריקני, שעליו נשבע להגן. כתוצאה מכך הוא סיים את חלקה של ארה"ב בו. הפעולה הזאת הסבה לאחור מדיניות מסוכנת ולא נבונה, והעלתה אותנו על דרך חדשה שתתייחס להתנהגות התוקפנית והעוינת של אויבינו, תוך שיפור קשרינו עם שותפינו ובעלות הברית שלנו.
הכרת הנשיא בירושלים בירת ישראל בחודש דצמבר מדגימה את המדיניות הזאת, שהתממשה גם בפתיחתה הרשמית של שגרירות ארה"ב בעיר הקודש ביום שני. יש מי שמאמינים שישראל היא גורם מטריד המפר את מאזן הכוח במזרח התיכון, ושיש לרסן את השפעתה, אך הנשיא רואה לנגד עיניו את היתרונות העצומים שלהם זכתה ארה"ב בשל קשריה הממושכים עם ישראל, כמו גם את ההזדמנות למנף את השקעתנו לשיתוף פעולה גדול יותר שייטיב עם שתי המדינות.
ההעברה המהירה של שגרירותנו היא הדגמה פיזית של המחויבות האמריקנית לישראל, שהיא למעשה מחויבות לאינטרסים של הביטחון הלאומי שלנו. הגילוי של ישראל בדבר מאגר מסמכים על פעילויות הנשק הגרעיני של איראן בעבר מדגימה אף היא שאנו חולקים אויבים משותפים שאינם מבדילים בינינו. אנו בטוחים יותר יחד מבנפרד.
בנוסף, ישראל היא מעצמה כלכלית דינמית. גודל אוכלוסייתה מגיע רק לעשירית מזה של איראן, אך היקף התוצר המקומי הגולמי של ישראל שווה בערך לזה של איראן, וזרם ההשקעה הזרה בישראל גדול פי ארבעה מזה שבאיראן. שותפות כלכלית קרובה יותר עם ישראל לא רק תגביר את השגשוג האמריקני, אלא – כפי שאמר הנשיא טראמפ – תוביל לביטחון אמריקני גדול יותר.
כחלק מההכרזה על ההסכם עם איראן קשר הנשיא במכוון את נסיגתו ממנו למשא ומתן המתמשך עם צפון־קוריאה. לאיש בממשל טראמפ אין אשליות על המשא ומתן שלפנינו. אך הנשיא טראמפ גם מבין שצפון־קוריאה הפגינה התנהגות בלתי מקובלת, ושהתוכניות שלה לפיתוח כלי נשק להשמדה המונית הן סכנה מיידית לארה"ב ולבעלות הברית שלה. הנשיא מעדיף להתמודד עם הסוגיות הללו באופן דיפלומטי. מאז הימים המוקדמים של ממשלו הוא ביסס קשרי עבודה חזקים עם מקביליו ביפן ובדרום־קוריאה בדיוק לשם כך.
יתרה מזו, הנשיא טראמפ אינו נרתע מחילוקי הדעות שלנו עם סין, אך הוא גם נחוש בדעתו לעבוד בשיתוף פעולה עם הנשיא שי ג'ינפינג, שישחק אף הוא תפקיד מכריע בכל פתרון לאיום הגרעיני של צפון־קוריאה.
בכל המקרים הללו היה הנשיא טראמפ מוכן לנקוט פעולה לא קונבנציונלית כדי להפנות את המומנטום לצידה של ארה"ב. ההסכם עם איראן אינו מלכודת שאין להימלט ממנה – הוא בקושי עסקה לקויה שלא הייתה יכולה לעמוד בפני ביקורת משמעותית. גם ההכרה בירושלים בירת ישראל היא עדות למחויבותו של הנשיא לשמור על מילתו – דבר ששלושה נשיאים קודמים הבטיחו, אך לא מימשו. הנשיא טראמפ גם יצר את ההזדמנות למשא ומתן עם צפון־קוריאה.
העתיד מאתגר ואינו ודאי, אך דבר אחד שאנו יודעים לבטח הוא שהנשיא תמיד יעמיד את ארה"ב במקום הראשון במעלה.
ג'ון בולטון הוא היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב
