הפרסום אמש (ד') כי קבוצת האקרים פרצה למחשבו האישי של ראש המוסד דדי ברנע באמצעות הטלפון הנייד הישן של אשתו, והצליחה לדלות מסמכים אישיים שהופצו ברשת, כמו תעודת זהות, כרטיס טיסה ומסמכי מס הכנסה, מעלים את השאלה כמה בישראל מבינים את היכולות של האויב.
המטרה של ההאקרים, כמובן, היא ליצור השפעה על דעת הקהל, להביך ולהגחיך את מערך הגנת הסייבר של ישראל, שאמור בראש ובראשונה להגן על מי אם לא האיש הכי מסווג בישראל – ראש המוסד. חדירה לפרטיות ראש המוסד זה חתיכת הישג ושאף אחד לא יחשוב שהמידע שדלף איננו חמור. כל זה מצטרף לניסיון של האיראנים לגייס עובד בביתו של שר הביטחון, וביכולת האיראנית להפיל את שרתי האתרים של משרדי הממשלה. תארו לכם מה יכול לקרות אם ההאקרים הללו יגיעו גם לפרטים אישיים של אזרחים, וימקדו את התקיפות שלהם בצורה כזו שהמדינה תצטרך לא רק לספק הגנה אלא גם פיצוי במקרה של פגיעה כלכלית באזרחים מן היישוב.
מה שקרה לברנע קורה כל יום להרבה מאוד אזרחים תמימים. מספיקה הודעה אחת כתובה, משהו שרץ בוואטסאפ או אולי אפילו לתייג בפייסבוק קישור זדוני שמדביק את הנייד המדובר ומשם המרחק קצר מאוד לחומר שקיים במכשיר. דרך החומר שבניידים של כולנו ניתן להגיע גם לשורה של סיסמאות שהאדם הסביר מחזיק באמצעות מה שמוגדר הליך השמירה האוטומטי. גם אם לא תאשרו למכשיר שלכם לשמור סיסמאות באופן קבוע, מספיקה פעם אחת שתכניסו סיסמא כדי שהאקר מתחיל ידע לשלוף אותה.
המשחק ישתנה ביום שלאיראנים תהיה רוגלה דומה לאלו שמערכת הביטחון משתמשת בהן, כמו למשל "פגסוס" של NSO, שלא מזמן עשתה כאן הרבה כותרות. בשונה מרוגלות אלו, בקישורים זדוניים המשתמש לא צריך לאשר משהו או ללחוץ על קישור. טרוריסט הרשת שימציא כזו תוכנה, ושלא תטעו – האיראנים לומדים הכול דרך התקשורת ומבינים את החולשות והחוזקות בצד שלנו, כך שסביר להניח שכבר בימים אלו הם מפתחים אותה. ברגע שתהיה להם הטכנולוגיה לא רק שהם יוכלו לפרוץ למכשירים אלא גם לעשות זאת בלי שאף אחד יידע. המשמעות היא לא רק מלחמת תודעה שנועדה להביך, כי אם מלחמה של ממש על מידע יקר ערך ויכולות ריגול שלא מצריכות יותר מהטכנולוגיה המדוברת.
בצד שלנו, כמובן, צריך להמצוא את הפתרון מראש, ועל כך יעבדו מיטב המוחות. הדרך הטובה ביותר היא ניתוק מכל מכשיר שחי ברשת אבל מדובר בגזרה שהציבור באמת לא יכול לעמוד בה. בסוף, גם אם ראשי המדינה ינותקו מהרשת, תמיד יהיה בסביבתם מי שיחזיק במכשיר מחובר, ואפילו אם לא – יש מספיק מידע רגיש בדרגים הנמוכים, ולא באמת ניתן לנתק את כולם. באיראן מבינים היטב את המשמעות, והם בדרך לשם, וגם מעצמות אחרות יכולות לשים יד על טכנולוגיה, גם אם מוגבלת, ללמוד ממנה מה החוזקות והחולשות ובסוף לפתח טכנולוגיה משלהם. ביום שזה יקרה – המשחק ייראה אחרת לגמרי.
