העיניים, האוזניים והלבבות עדיין נשואים לנעשה באוקראינה. על אדמת אירופה ניטשת מלחמה שלא נראתה זה שמונים שנה, וכולנו מתעניינים במתרחש בחרקיב, בלבוב ובקייב. אבל מסביב העולם ממשיך להתנהל ולספק חדשות שאמורות לעניין אותנו לא פחות. המשא ומתן של המעצמות עם איראן בווינה על חידוש הסכם הגרעין הוא כמובן אחד מהם. עוד נגיע אליו, אבל הרשו לי להסב את תשומת לבכם לסקר השנתי של גאלופ שהתפרסם השבוע בארה"ב. מכון הסקרים הזה בודק כבר כמה עשורים את יחסם של האמריקנים למדינות העולם. הנשאלים מתבקשים לציין מהי עמדתם לגבי כל מדינה, לפי הסרגל הבא: מאוד בעד, בעיקר בעד, מאוד נגד, בעיקר נגד, אין דעה.
ישראל ניצבת במקום מצוין ברשימה הזו, עם 71 אחוזי אהדה. רק שש מדינות מקדימות אותה: קנדה, בריטניה, צרפת, יפן, גרמניה והודו. כידוע, ישראל היא מוקד חדשות עולמי, לעיתים שנוי במחלוקת בפוליטיקה האמריקנית, שכלל גם עימותים ישירים בעבר הלא רחוק בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ברק אובמה. עם כל הכבוד לשש המדינות הללו, הנתון הזה פנטסטי, וצריך ללמד אותנו כמה דברים חשובים שלא מעט פוליטיקאים ואנשי תקשורת ינסו לטשטש.
הדבר הראשון והחשוב ביותר כרגע קשור להסכם הגרעין עם איראן. כל נבואות הזעם שהושמעו כאן על כך שבמאבקו בהסכם נתניהו הורס את הקשר עם ארה"ב מתרסקות אל קרקע הסקר הזה. ולא רק השנה. סקרי גאלופ לאורך השנים מלמדים ששיעור התמיכה האמריקנית בישראל הולך ועולה, עם סטיות קטנות לפה ולשם.
אם בוחנים את הנתונים משנות התשעים, מגלים שישראל שיפרה מאוד את מעמדה באמריקה. לדוגמה, בשנת 1991 עמד שיעור האהדה למדינת היהודים על 47 אחוזים בלבד. בשנת 2004 שיעור אוהדי ישראל בארה"ב כבר עמד על 59 אחוזים – ומאז ועד היום, כבר כמעט שני עשורים, הוא אינו יורד מתחת לקו 60 האחוזים. בשנות המשבר מול אובמה התמיכה בישראל דווקא עלתה: מ־63 אחוזי אהדה ב־2009 ל־67 אחוז ב־2010, ל־68 אחוז ב־2011, ול־71 אחוזים ב־2012. לאחר מכן חלה שוב ירידה קלה, אבל לא מתחת לקו 65 אחוזי האהדה. שנת השיא עד כה הייתה 2021, עם 75 אחוזי אהדה לישראל בקרב אזרחי ארה"ב. השנה, כאמור, שיעור התמיכה הוא 71 אחוזים.
זה אומר דבר אחד חשוב מאוד על הגרעין האיראני: ממשלת ישראל חייבת להפעיל לחץ על ממשל ביידן כדי לשפר עד כמה שאפשר את ההסכם, שהולך ומסתמן כבעייתי מאוד לישראל. סקרי דעת הקהל בארה"ב הם לא משהו שעוברים עליו לסדר היום. זו מדינה דמוקרטית באמת, ללא ראשי מפלגות שמצהירים על עצמם כימין לפני הבחירות והולכים עם השמאל אחריהן. שיטת הבחירות האמריקנית מכתיבה מרוץ תמידי, כשבכל שנתיים נבחרים מחדש כל חברי בית הנבחרים, ושליש מהסנאט. הנבחרים הללו, גם הדמוקרטים, רואים את הסקר הזה, מבינים שישראל חשובה לבוחריהם, והם יפעלו בהתאם. אל לישראל לחשוש מלשים את הדברים על השולחן, לפעמים גם לדפוק עליו. הציבור האמריקני מאחורינו.
כשצוללים לפרטי הסקר מבינים עד כמה עמוקה התמיכה בישראל. הרפובליקנים ודאי תומכים בנו באחוזים פנטסטיים, אבל גם הדמוקרטים מפגינים רוב מוחץ של 63 אחוזי אהדה מול 36 אחוזי אי אהדה. איראן, לעומת זאת, עם 13 אחוזי תמיכה עלובים בלבד, נמצאת בתחתית טבלת האהדה האמריקנית, יחד עם מדינות מוקצות אחרות כמו צפון קוריאה. הפערים אסטרונומיים, חד־משמעיים, ומחייבים את ישראל להשתמש באהדה האמריקנית הטבעית הזו כלפינו, שמבוססת על אתוס מכונן רב שנים. אפשר להפסיק לחשוש מהשלכות דמיוניות ומפחדים נטולי בסיס.
הלקח השני שאפשר וכדאי ללמוד מהסקר הזה, וממגמת העלייה הברורה בתמיכה האמריקנית בישראל, הוא שמבחינת רוב האמריקנים ישראל אינה כוח כובש ביהודה ושומרון, או לפחות (בחלק הדמוקרטי, נניח) שזהו כיבוש הכרחי, מוצדק בנסיבותיו המיוחדות ונסבל. אי אפשר להבין את המציאות אחרת. אם האמריקנים היו תופסים את מדינת ישראל כקלגס שמדכא מיליוני אנשים, לא סביר שהם היו מודיעים לסוקר של גאלופ על אהדתם אלינו. איזה מזל שהאמריקנים נחשפים פחות לתקשורת הישראלית התועמלנית נגד ההתיישבות ונגד אחיזתנו בחבלי המולדת הללו, הם עוד היו משתכנעים שאסור לאהוד אותנו.
הנקודה השלישית היא שעלינו לקחת את ההייפ ברשתות החברתיות באופן מוגבל. לכמה ממובילי דעת הקהל בשמאל הרדיקלי האנטי־ישראלי יש המוני עוקבים – המחוקקת אלכסנדריה אוקסיו־קורטז היא הידועה שבהם – ולעיתים נדמה שהיא וחברותיה ל"סקוואד" מצליחות להטות את המפלגה הדמוקרטית לכיוונים מעוררי חשש מבחינתנו. אני לא טוען שהקבוצה אינה קיימת, ויש לה בוודאי השפעה כלשהי, אבל גם אחרי כמה שנות פעילות בקונגרס, אוקסיו־קורטז לא מצליחה לפגום באהדה המוצקה של תושבי ארה"ב כלפי ישראל.
הנתון הזה נכון גם כשמסתכלים על "הקהל שלה" – צעירים בני 18 עד 34. בקרב הקבוצה הזו האהדה לישראל עומדת על 66 אחוזים, קרוב מאוד לשיעור האהדה הכללי, והוא נכון גם באגף המשכיל בחברה האמריקנית (בוגרי קולג' ומעלה), שם שיעור האהדה לישראל עומד השנה על לא פחות מ־80 אחוזים. ביידן והצוות שלו קוראים סקרים ומבינים היכן נמצאת דעת הקהל האמריקנית. היא איתנו. הגיע הזמן שגם אנחנו נדע ונפנים זאת.
מפגינים בטהרן שורפים את דגלי ישראל וארה"ב צילום: איי.פי
