היה לא נעים, בלשון המעטה, לשמוע את חוסר הנוחות של בכירי מערכת הביטחון והתעשיות הביטחוניות בתדרוך מיוחד שהתקיים בשבוע שעבר, כשרצו לספר על התקדמות נוספת ומשמעותית בדרך למערכת יירוט באמצעות לייזר.
הראשון שקפץ על המציאה היה לא אחר מאשר ראש הממשלה נפתלי בנט, שבחר בצורה מאוד מוזרה, כבר לפני מספר חודשים, להודיע כי בקרוב לישראל תהיה מערכת יירוט בלייזר. כבר אז היו כאלו שתדרכו את הכתבים וטענו כי בנט הנאומים והכותרות שבנט בוחר לשחרר לאוויר מביכים, שכן המערכת רחוקה שנות אור הפיכתה למבצעית, בטח לא באופן שיחליף את כיפת ברזל, שרביט קסמים, החץ ועוד.
כבר מהיום הראשון ההבנה הייתה שהדרך ליירוט באמצעות לייזר לא כזו ארוכה, אבל יש להבדיל בין היכולת ליירט לבין להביא את המערכת ליכולת מבצעית, והפער עומד על כ-15 שנה לפחות. אתם בטח שואלים – למה כל כך הרבה? ובכן, התשובה היא שעל אף שמדובר בטכנולוגיה באמת פורצת דרך, והתעשיות הביטחוניות עטות עליה, הן נמצאות רק בשליש הדרך, ובחשבון פשוט אפשר להבין שמ-15 שנה מתחילת הפיתוח עד להפיכת המערכת למבצעית עברו 4 שנים, מה שאומר שיידרש כעשור, ואולי יותר, עד שניתן יהיה להכריז על השחרור מהתלות במערכות אחרות ובמיירטים יקרים. אגב, זה לא הפריע לראש הממשלה לחזור על הספין גם בשבוע שעבר, וללעוג בעמוד הטוויטר הרשמי של ראש הממשלה לספקנים. ובכן אדוני ראש הממשלה, הספקנים יושבים מטרים בודדים ממך בשולחן הממשלה ובכנסת, ולטענתם גם אתה יודע כי המרחק בין ההצהרות שלך למציאות הוא בערך כמו המרחק בין הניסוי הראשון של המערכת לבין הפיכתה למבצעית.
אף אחד מאלו שתדרכו בנושא בשבוע שעבר לא היה מוכן לענות על השאלה מתי זה יקרה, ובצדק, הם בעצמם לא יודעים. ונשאלת השאלה מהיכן הגיע ראש הממשלה להצבת לו"ז לאירוע גזירת הסרט והכרזה על המערכת כמבצעית.
אגב אם בנט היה טורח להקשיב רק לאדם אחד – ראש מו"פ (מחקר ופיתוח) במפא"ת (המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) במשרד הביטחון, תא"ל יניב רותם, הוא היה שומע ממנו את הדברים הבאים לגבי היכולת של המערכת: "אנחנו מתכוונים בעזרתה ליירט למעשה את האיומים, קודם כל סביב עוטף עזה" הבהיר רותם, "אנחנו לא מחליפים לא את כיפת ברזל, לא את שרביט קסמים ולא את החץ. אנחנו מביאים מערכת משלימה, כך תכננו מראש, לזה אנחנו מתכוונים, היא גם תהיה מערכת כלכלית והרעיון המרכזי הוא – כשאני אומר מערכת משלימה זה אומר שאנחנו נפעיל את שתי המערכות תמיד במקביל, נשתדל מה אפשר לעשות עם הלייזר, מה שלא, יש לנו את האמצעים הנוספים שביניהם גם כיפת ברזל".
המשמעות, אדוני ראש הממשלה, פשוטה מאוד: לא במקום – אלא בנוסף. כלומר על כל 4,500 טילים ופצמ"רים, מל"טים, רחפנים או שאר מעופפים שהחמאס ישגר לעבר מדינת ישראל, ב-11 יום כמו במבצע שומר החומות, המערכת לכל היותר תעזור, אבל לא תפתור את הבעיה. ועדיין, מדינת ישראל החזקה והחכמה תצטרך לרוץ לאמריקנים ולהתחנן לכמה מיליארדים כדי להשלים את המלאי.
כיפת ברזל, אגב, נולדה כרעיון שאף אחד לא חשב שיצליח, גם לא בצה"ל הגדול. אבל כיפת ברזל הפתיעה גם את המפתחים שלה, את התעשיות הביטחוניות, ואפילו את האמריקנים, שהשקיעו לא מעט כסף בהבאתה לעולם. היסודות שנשתלו במערכת ההיא הן הבסיס להצלחת מערכת הלייזר הנוכחית. בסופו של דבר, תהיה לישראל מערכת לייזר שתעצור איומים אוויריים רבים ותחסוך לנו הרבה מאוד כסף על מלחמות עתיד. רק שבדרך שכחו לספר לכם שעבור הכסף שישראל תשקיע בפיתוח הטכנולוגיה הזו ובהפיכת המערכת למבצעית – יידרשו חמש מילחמות כדי להפוך אותה לרווחית.
כמובן שאין בדברים אלו סיבה לעצור את העבודה, ההפך. ישראל יכולה להרוויח לאורך שנים הרבה מאוד מהפיתוח והצלחת המערכת. היא פורצת דרך, היא ראשונה בעולם והיא עוד תכניס מיליארדים לקופת המדינה. אבל מכאן ועד לחגוג בטוויטר או בנאום כזה או אחר את מסיבת הסיום, המרחק הוא רב. לא בטוח שלמישהו יש מושג עד כמה.
