ביום שישי האחרון, 18 במרץ, ערך השליט של מה שנותר מסוריה, בשאר אסד, ביקור חטוף ומפתיע באיחוד האמירויות. אסד נפגש עם שתי דמויות המפתח של האיחוד, מחמד בן זאיד אאל נהיאן, מנהיג אבו ט'בי המכהן גם כמנהיג האיחוד כולו, וראש ממשלתו, האמיר של דוביי, מחמד בן ראשד אאל מכתום. ביקור זה, היה הראשון של אסד במדינה ערבית כלשהי אחרי שסוריה הוקאה מתוך ארגון הליגה הערבית, בעקבות מרחץ הדמים שאסד הטביל בו את עשרים מיליוני אזרחיו.
בהתחשב בעובדה שאיחוד האמירויות היא אחת משתי מדינות המנהיגות כיום את העולם הערבי יחד עם סעודיה, ניתן להניח שמנהיגי האיחוד ביקשו וקיבלו את הסכמת סעודיה לקיום הביקור. הסכמה זו חשובה מכיוון שאסד כיוון את מלחמתו בעיקר נגד ארגונים אסלאמיסטים סלפים שקמו נגדו, וחלק מארגונים אלו פעלו ועדיין פועלים נגדו – בהיותו עלווי כופר – מתוך נקודת מבט דומה למדיי להשקפה האסלאמיסטית הווהאבית השוררת בסעודיה.
השאלה העולה מאליה היא מה מחפש אסד באמירויות, ולמה היה חשוב לאיחוד האמירויות להזמינו לביקור.
ראשית, אסד מחפש לגיטימציה. זה לא חדש, שכן כבר אביו חי כל שלושים שנות נשיאותו בתחושה קשה – ואמיתית – שאין לו לגיטימציה כי הוא עלווי ולא מוסלמי, כי הוא הגיע לשלטון בהפיכה צבאית, כי הוא הפסיד את הגולן במלחמת ששת הימים וכי הוא דיקטטור צמא דם, ובעיקר דמם של "האחים המוסלמים" שאת המרד שלהם (1976-1982) דיכא באכזריות רבה ובמחיר חייהם של כחמישים אלף אזרחים.
כנהוג במסורת הערבית הזוכרת לאדם את חטאי אביו, בנו של חאפז אלאסד, בשאר, סובל מבעיות היעדר הלגיטימציה של אביו, אלא שהוא הוסיף עליהן, שכן מספר ההרוגים בהתקוממות שהחלה בימיו, בדיוק לפני אחת עשרה שנים, גדול יותר מפי עשר ממספר ההרוגים בימי אביו ונמצא בסביבות שש מאות אלף ומכיוון שבתוך סוריה הוא איננו שולט על חלקים נרחבים, הוא מחפש את חותמת הלגיטימציה במדינות אחרות.
בשאר גם מחפש כסף, והרבה, כדי להתניע את תהליך השיקום של הריסות סוריה. אלפי בתי מגורים נהרסו, כמו גם תשתיות ביוב, אספקת מים, דרכים, חשמל, רכבות, מפעלים, סכרים, ועוד ועוד. סוריה זקוקה למאות מיליארדי דולרים כדי להיבנות מחדש, ובשום מקום בעולם למעט באיחוד האמירויות, אין כסף פנוי בכמות שסוריה זקוקה לו. כיום, כשגם אוקראינה מצטרפת לרשימת המדינות הזקוקות לסיוע כספי בשיקום, אסד חש שהוא חייב לרוץ לאמירויות כדי לוודא ששני בקבוקי האינפוזיה הכלכלית העיקריים – אבו ט'בי ודובאיי – מחוברים אליו לפני שיתחברו לאוקראינה.
מנהיגי האמירויות רואים בצרכיו של אסד פתח תקווה לצמצם את נוכחותה של איראן במזרח התיכון, שכן הם יכולים להתנות את מתן הסיוע לסוריה בצמצום הנוכחות האיראנית במדינה זו. ייתכן שתקווה זו לא תתגשם, שכן אין לאסד מנופי לחץ אמיתיים על האיראנים שבאמצעותם יוכל לכפות עליהם לצמצם את נוכחותם או פעילותם במדינתו, ובכל זאת, הם רוצים לנסות.
סיבה נוספת להזמנת אסד היא רצון מנהיגי האמירויות לתקוע ציפורן בעינו של ביידן, שכן הוא וממשלו רואים באסד אישיות מצורעת שאין לקיים איתה שום מגע. בהזמנת אסד שולחים נסיכי האמירויות מסר לביידן: "אתה בא להסכם עם האיראנים בניגוד לעמדתנו, אז אנחנו נדבר עם אסד בניגוד לעמדתך". ואכן, נד פרייס, דובר משרד החוץ האמריקני הגיב על ביקור אסד באמירויות באמרו שהוא "מאוכזב ומוטרד מהניסיון להפוך את אסד ללגיטימי".
האמירויות וגם סעודיה דחו את בקשת ביידן להגביר את תפוקת הנפט, ובכך לא סיפקו את רצונו להוריד את מחירי הדלק בתחנות התדלוק בארה"ב, שנסקו לאחרונה בשל הסנקציות שהוטלו על רוסיה בשל מלחמתה באוקראינה. ביידן זקוק להורדת מחיר הדלק כדי להגביר את סיכויי המועמדים לקונגרס של המפלגה הדמוקרטית בבחירות "אמצע התקופה" בנובמבר הקרוב. מבחינת האמירויות וסעודיה עדיף שהוא ייכשל ויהפוך ל"ברווז צולע" שלא יוכל לקדם את יחסי ארה"ב עם איראן. סיבה נוספת לאי הגברת התפוקה היא שככל שמחיר הנפט גבוה יותר כך גדלים רווחיה של סעודיה, והיא זקוקה לכסף בעקבות התמשכות מלחמתה נגד החות'ים בתימן.
כל הסיבות לעיל טובות ויפות, אבל לי נדמה שיש סיבה אחרת, גדולה וחשובה הרבה יותר לביקור של אסד באמירויות, והיא שאסד אינו אלא שליח של פוטין שדרש מאסד לטוס לאמירויות כדי לבקש מהנסיכים עתירי הפטרודולרים סיוע כספי לרוסיה, בעקבות הקשיים הכלכליים שהיא חווה בימים בעקבות הסנקציות הבינלאומיות שהוטלו עליה בשל המלחמה נגד אוקראינה.
מה שתומך בסברה הזו היא העובדה שאסד נועד עם שני מנהיגי האמירויות העשירות ביותר, אבו ט'בי ודובאיי, כדי לוודא ששניהם מקבלים הישר ממנו את הבקשה של פוטין. הסיכוי שבקשה כזו של פוטין תבוצע גדול מאפס, שכן הרצון באמירויות לפעול נגד האינטרס האמריקני גדול יותר ממה שהאמריקנים מתארים לעצמם, ובעניין הזה סעודיה מסכימה לחלוטין עם האמירויות בשל הפחד המשותף שלהן (ואפשר להוסיף כאן גם את בחריין) מאיראן ומפעולותיה אחרי שהאמריקנים יסירו את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור ויסירו מעל איראן את הסנקציות הכלכליות.
סביר להניח שבאמירויות רואים בפוטין את האדם היחיד המסוגל להשפיע על איראן בכיוון הרצוי לאמירויות, אחרי שהתייאשו מביידן, ולכן כדאי להם לסייע לפוטין, ואם זה ירגיז את האמריקנים, הבריטים, הצרפתים והגרמנים – החתומים כולם על הסכם הגרעין הגרוע עם איראן – אז סיוע לפוטין הוא בוודאי דבר חיובי.
לסיכום ניתן לומר שתהיינה הסיבות להזמנתו של אסד לאמירויות אשר תהיינה, הן מביאות אותנו לשתי מסקנות חשובות:
האחת: הפוליטיקה במזרח התיכון היא פוליטיקה ריאליסטית, מחוברת למציאות ורחוקה מאידיאולוגיה, משיקולים דתיים או מוסריים. אסד ניצח בסוריה אז אין מה לעשות וצריך לדבר איתו. התשתית הפיזית של המזרח התיכון היא דיונות חול המשנות את הפוזיציה שלהן לפי מצב הרוח (תרתי משמע) ולכן הפוליטיקה, כמו כל דבר אחר במזרח התיכון, נתונה לשינויים תכופים ולתמורות תזזיתיות.
השנייה: ישראל איננה יכולה לבנות את מדיניותה על טוב ליבו של אף אחד, לא מעבר לאוקיאנוס האטלנטי ולא במזרח התיכון, ואסור לה לסמוך על הסכמים שנבעו מהאינטרסים של השנה שעברה, החודש שעבר, השבוע שעבר ואפילו אתמול. כל יום מחייב בדיקה מחודשת של מפת האינטרסים הגלובלית והאזורית, ובפרט כאשר המערכת הגלובלית סוערת, באירופה מלחמה משתוללת, סין על טאיוואן מאיימת, איראן על שכנותיה משתלטת ואל הגרעין במהירות שועטת.
