הגל השישי של הקורונה כאן, אין בכך כל ספק. די במבט חטוף בנתונים כדי ללמוד על כך. מקדם ההדבקה בקורונה זינק הבוקר (ג') ל-1.33 ועוד היד נטויה. מספר המאומתים אתמול היה גבוה מ-14 אלף ואפילו במספר החולים קשה – נתון המפגר בדרך כלל אחרי נתוני התחלואה הכלליים – כבר ניכרת עלייה. הפוגת הקורונה שאחרי גל האומיקרון הייתה קצרה במיוחד, ובקרוב מאוד המגפה כבר תחזור לנכוח בחיים של כולנו. התופעה לא ייחודית לישראל. בשלל מדינות מערביות שונות, ובראשן ארה"ב, הגל החדש מרים את ראשו, והדילמה הקשה ניצבת במלוא עוזה: איך מתמודדים עם המגפה כאשר תקופת החירום חלפה?
שנתיים מחלפו מאז אותו פורים בו פרצה הקורונה לחיינו, והיום כבר ברור מעל לכל ספק שאין שום תרופת קסם שתעלים אותה מחיינו בטווח הנראה לעין. שום חיסון לא ייתן מענה של קסם למגפה, וגלים נוספים של הקורונה צפויים לפקוד את כל מדינות העולם במחזוריות לפחות בשנים הקרובות. זה כמובן לא אומר שהחיסונים מיותרים וחסרי משמעות, אך ההתמודדות לא יכולה להתבסס עליהם באופן בלעדי.
אחרי שנתיים גם ברור שההתמודדות באמצעות סגרים והגבלות מיצתה את עצמה. מדיניות של סגרים מתאימה לאירוע קצר-טווח, או לשלב הראשון של התמודדות עם אירוע ארוך-טווח. כאשר מסתיימת תקופת החירום, אי אפשר לנקוט יותר בצעדי חירום. זה פשוט לא עובד. אף כלכלה לא מסוגלת לספוג שנים של הגבלות תנועה וצמצום פעילות של ענפי משק שלמים. ממילא, היכולת לנקוט באסטרטגיות של מניעה הולכת ופוחתת, וקרוב היום שבו אפילו הדרישה לבידוד חולים מאומתים כבר תהפוך ללא רלוונטית.
במצב כזה, דומה שהמענה היחיד לקורונה נמצא בהרחבה מהותית של יכולות הטיפול. הרבה יותר תרופות, הרבה יותר מיטות אשפוז עם מענה אינטנסיבי, הרבה יותר מחלקות קורונה, שייפתחו וייסגרו כבמעין אקורדיון בשנים הקרובות. זו הדרך היחידה להפחית תחלואה קשה ותמותה מקורונה בשנים הקרובות, לצד העמקה של מבצעי החיסונים.
למרבה הצער, דומה שמקבלי ההחלטות במדינת ישראל טרם התעוררו והפנימו את המצב. הגיעה העת לנטוש מערכים שהפכו עם הזמן לחסרי תועלת, ולנקוט באסטרטגיה ממוקדת של חיסון וטיפול. מערכי חקירות אפידמיולוגיות, נאמני קורונה והפצת בדיקות ביתיות במיליונים הן אסטרטגיות שהיו טובות כל אחת לשעתה. כעת יש לעצור את ההשקעה בתחומים הללו ולהפנות את כל המשאבים להעמקת והרחבת ההתחסנות – שהוכחה כגורם המרכזי במניעת תחלואה קשה – ובעיקר לשיפור מהותי ביכולות הטיפול. לא ייתכן שמדינת ישראל לא יכולה להעמיד 2,500 מיטות אשפוז קורונה ברמה גבוהה, לא על חשבון המערכת הקיימת, גם לאחר שנתיים של מגפה. אין שום סיבה שחולי קורונה ימשיכו להיות משוכנים במרתפים וחניונים שהוסבו למחלקות מאולתרות. איכות הטיפול בחולי הקורונה הקשים היא קריטית להישרדותם, ודאי שכאשר מדובר במי שעשו את המוטל עליהם והתחסנו, ראוי שהמדינה תעניק להם טיפול מיטבי.
הגיעה העת להפנים שאפשר אולי לכתוב ספר שכותרתו "איך לנצח מגפה", אך במציאות אין שום מתכון לניצחון על הקורונה. צריך להפסיק לדבר במושגים של ניצחון ולעבור לדבר על התמודדות, כזו שעשויה להימשך שנים ארוכות. ממילא לא חשוב אם אנחנו כעת בגל החמישי, השישי או השמיני. מה שחשוב הוא להתאים את המערכת לחיים שגרתיים בנוכחות קורונה. כיום למרבה הצער זה לא קורה.
