הענקת פרס ישראל בתחום הזמר העברי השנה היא מאורע עצוב ומשמח בו-זמנית. עצוב – משום שהוועדה לא הספיקה לזכות בפרס את יורם טהר-לב, גדול הפזמונאים מבין אלה שעוד חיו בינינו עד לפני חודשים אחדים. משמח – משום שהיא זיכתה בפרס את אחד האנשים הראויים לו ביותר, אביהו מדינה. עד כדי כך ראוי, שרבים התפלאו שהפרס לא הוענק לו זה מכבר.
מדינה ראוי לפרס קודם כל בגלל נוכחות יוצאת דופן באורכה ובהיקפה בזמר העברי. הוא פעיל בתחום כבר קרוב ל-50 שנה, וקשה למצוא עוררין על כך שהוא הפזמונאי – ולמעשה, גם מלחין – החשוב ביותר במפעל תחיית הזמר המזרחי, זה המכונה כיום 'ים תיכוני'. יש זמרים בולטים שעיקר הרפרטואר שלהם נבנה על שיריו, ואלמלא הוא ספק אם היינו בכלל מכירים אותם. הבולט שביניהם הוא כמובן זוהר ארגוב, אבל לצידו ניתן למנות גם את שימי תבורי, דקלון, ואחרים. ובעיקר: יותר מכל אחד אחר, הוא תרם ביודעין להפיכתו של הזמר המזרחי לחלק מפס הקול הכללי של הישראליות, עם לחנים כמו 'שבחי ירושלים', 'אל תשליכני', ועוד רבים. לא במקרה, הוא עצמו הקפיד תמיד לכנות את הזמר המזרחי בכינוי 'הזמר הישראלי הים תיכוני'. בניגוד לאנשים מכל המחנות, כולל יוצרים מזרחיים בעצמם, שהעדיפו לתחום את הזמר הים תיכוני בגטו משל עצמו.
זה קשור גם למסלול חייו. הוא גדל כמובן בבית תימני, אבל אחרי שאימו נפטרה ואביו התחתן שנית, הוא לא מצא את מקומו בבית ועשה את נעוריו בקיבוץ. בניגוד לרבים מהצעירים המזרחיים שהגיעו בשלב כלשהו של בגרותם לקיבוץ, הוא דווקא לא הדגיש את הקשיים, התלונות והפער של אווירת הקיבוץ מזו של בית הוריו, אלא ידע לקבל בשמחה ולהפיק טוב ממה שהיה לקיבוץ לתת לו. הוא תמיד גם הקפיד להדגיש שלחניו מושפעים לא רק ממוזיקה מזרחית, אלא גם, למשל, מחזנות אשכנזית. וגם כשהיו לו טענות, צודקות לחלוטין, על קיפוח המוזיקה המזרחית בתחנות הרדיו השונות, מעולם לא דבק בהן שום קורטוב של שנאת אשכנזים.
יתר על כן: מדינה גם מעולם לא נתן 'הנחות קיפוח' לעמיתיו בזמר המזרחי. הוא דגל ביצירה איכותית, מצד המלים והלחן גם יחד, ולא היסס לבקר רבים מהיוצרים שבאו אחריו על הדלות והעליבות של תכני יצירתם. מבחינתו, לא מספיק שיצירה תהיה 'מזרחית' כדי לפנות לה מקום של כבוד בתודעת הציבור. היא קודם כל חייבת להיות איכותית. כיום, כשהרייטינג הופך להיות כמעט מדד בלעדי לבחינת מעמדה של יצירה, העמדת האיכות בראש סולם העדיפויות נשמעת כמעט אנכרוניסטית. אגב, לא רק בתחומי הזמר המזרחי.
יוצרים מכל תחומי האמנות ומכל מגזרי החברה, יכולים ללמוד ממדינה כמה לקחים חשובים: כן לאיכות, לא להתקרבנות; כן לתביעת מקומך שלך, לא לשנאת האחר.
