מדוע אנחנו משקרים לעצמנו כשאנחנו אומרים שהרוצח מחורה הוא חריג?  

הפיגוע המחריד שבוצע בבאר שבע על ידי אזרחי ערבי ישראלי, תושב חורה, הצליח להדהים בהפתעתו את החברה הישראלית. לא רק בגלל המספר הרב של הנרצחים אלא בגלל שהוא עומד בסתירה לכל מה שהסבירו לנו אחרי שומר החומות. 

האלימות הקשה של ערביי ישראל אחרי מצבע שומר החומות הוסברה על ידי גורמים רבים בתקשורת הישראלית (בין אם זה מכוני מחקר ביטחוניים כמו INSS ואחרים) ככזו שנובעת משתי סיבות עיקריות: סיבה אחת היא שמדובר בצעירים חסרי מעש, נוער שוליים בעלי עבירות פליליות שארגוני פשע דרדרו אותם למעשי לאומנות אלימים וקשים. הסיבה השנייה היא תגובה אלימה לפעילות של גרעינים תורניים ולהזנחה הקשה מצד המדינה. היו לא מעט ביקורות סביב ההסברים הללו אבל כל מי שיקרא ניירות עמדה על שומר החומות מצד אותם גורמים, ישים לב כמה הנימוקים הללו תופסים מקום מרכזי בהסברה (שלא לומר הצדקה) לאלימות הערבית בחודש מאי 2021. 

אבל ההסברים הללו לא תופסים לגבי הרוצח מחורה. 

אותו מפגע לא הגיע מתוך עולם פלילי. הוא אמנם ישב בכלא על חברותו בארגון דאע"ש אבל לא מדובר באיש שוליים אלא במורה לשעבר, מטיף במסגדים, איש משפחה עם ילדים. הוא חי ביישוב שזוכה לתקציבי עתק ממדינת ישראל. אין גרעינים תורניים בישובו. האיש יצא לרצוח יהודים אך ורק מתוך אידיאולוגיה חולנית ואנטישמית. מדובר באדם שחי את התפיסות המעוותות הללו במשך שנים ואף הטיף אותן באופן ציבורי בשנים שהתופעה הדאעשית פרחה במזרח התיכון. לכן האירוע הזה נתפס כמו הפתעה גמורה. 

אלא שהאירוע הזה לא אמור להפתיע אותנו. אנחנו, כלומר התקשורת הישראלית ודעת הקהל בישראל, מסרבים באופן מובהק לעסוק באלימות הפוליטית של ערביי ישראל. כל אירוע אלימות ברוטאלי שמיוצא על ידי החברה הערבית בישראל נתפס מצד התקשורת הישראלית כ"הפתעה", אירוע חריג שאנחנו בעצם לא אמורים לצפות לו. אך החברה הערבית בישראל מייצאת אלימות פוליטית בכמויות גדולות מאוד והסיבה שהאירועים הללו נתפסים אצלנו כ"הפתעה", כאירועים חריגים, היא בגלל חוסר הנכונות בשיח הישראלי לעסוק בהם. 

אפשר לומר שיש מעין השתקה שיטתית, הדחקה והתעלמות מוחלטת ממעשי אלימות פוליטיים בחברה הערבית. אנחנו גם לא מגדירים את האלימות הערבית כ"אלימות פוליטית" או גזענית. אלימות פוליטית זה לרוב משהו ששייך לימין ולימין הדתי בפרט. כולם יודעים מיהו ברוך גולדשטיין. אבל איך קראו לאותו ערבי ישראלי מאבו סנאן שביצע פיגוע התאבדות, מישהו זוכר? יש אינסוף דיונים וסימפוזיונים על האלימות הפוליטית מימין. יש כלום ושום דבר על האלימות הפוליטית של ערביי ישראל. 

המתנחלים מפחידים יותר מהבדואים

לפני שלושה שבועות התקיים כנס באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי) תחת הכותרת "בין מחאה לאלימות פוליטית". על איזו אלימות פוליטית דנו בכנס הזה? כמובן, שלא היה אף דובר או מרצה שייחד את שיחתו לאלימות הפוליטית של ערביי ישראל. לעומת זאת, היו כמה וכמה מרצים שהתייחסו אך ורק לאלימות מכיוון פוליטי מאוד מסויים. כך למשל הפרופ' איתן אלימי התחיל את הרצאתו במילים האלה: "אני הולך לדבר על מחאה ואלימות מסוג שונה לחלוטין: מחאה ואלימות של ארגוני מתנחלים". כמה מפתיע. 

באופן אירוני, פרופ' אלימי ניסה להסביר מדוע לא הייתה אלימות מצד מתנחלים בתכנית ההתנתקות אחרי "שלפי הסיקור העיתונאי התקשורתי, שגרם ללא מעט אנשים כאן, ואתם זוכרים את זה, להבין שהנה עוד מעט יש מלחמת אזרחים. המדהים הוא שזה לא קרה. אז איך אנחנו מסבירים את העובדה שהכלב לא נבח או נשך או שבניגוד לכל הסיכויים המאבק נגד תכנית ההתנתקות היה בעיקרו מאבק לא אלים". אולי זה קשור לעובדה שיש סיקור יתר חסר פרופורציה בכל מה שקשור לאלימות מתנחלים. 

באותו כנס דיבר סגן הרמטכ"ל לשעבר, סגן השרה יאיר גולן, על אלימות פוליטית בישראל. כלומר, על אלימות מתנחלים שהרי איזו עוד אלימות פוליטית קיימת במדינה הזו? רק מימין. 

סגן הרמטכ"ל במיל' הזהיר מפני אותו ציבור מתנחלי "שהולך וגדל מבחינה דמגורפית" (ילודה מצד מתנחלים זה דבר מפחיד כידוע) ואיך יכול להיות שלא עושים דבר נגד הרבנים והפעילים המסיתים מהימין? ואם זה יימשך כך הזהיר, "כאשר מיעוט קיצוני כופה על הרוב לעשות כך ולא אחרת מי ירצה לחיות פה?", תהה גולן. אבל מה קורה כאשר מיעוט קיצוני מוציא מתוכו עשרות פעילי דאעש? גולן לא עוסק בביקורת על הבדואים. המתנחלים מפחידים אותו יותר. 

הפיגוע בבאר שבע מעמיד את ההטפות על האלימות הפוליטית מימין באור כל כך מגוחך. את יאיר גולן לא מעניינת אלימות פוליטית. אם אלימות פוליטית הייתה מעניינת אותו הוא היה שואל את עצמו מדוע יוצאים כל כך הרבה רוצחים, אנשים שרצחו יהודים, מקרב החברה הערבית בישראל. זה קרה בשומר חומות. זה קרה על הר הבית ב-2017. זה קרה השבוע בבאר שבע. זה קורה לא מעט בכלל. אין שום פרופורציה בין אלימות מימין אל מול האלימות הפוליטית שיוצאת מחברה הערבית בישראל ובכל זאת, כשאנחנו מדברים על אלימות פוליטית אנחנו יודעים בדיוק על מי ונגד מי מוכוונות המילים הללו. 

אבו אלקיעאן לא לבד

למעשה האלימות הפוליטית של ערביי ישראל היא מכת מדינה של ממש. זה לא רק הרצח הברברי של אותו מורה לשעבר מחורה. אלו ידיעות שחולפות ליד אוזננו ואנחנו ממשיכים כאילו כלום לא קרה. למשל, העובדה שהשב"כ עצר לפני כמה ימים תושבים מהגליל שהפכו לסייעני חזבאללה. גם זו אלימות פוליטית. מה המשמעות של ריבוי המקרים של בגידה בקרב הציבור הערבי בישראל? אין על זה דיון ציבורי בכלל. אנחנו גם לא רוצים לדון בנושאים הללו, אולי אנחנו מפחדים מהמסקנות. 

האלימות הלאומנית בנגב נוכחת וקיימת כל הזמן. בתחילת חודש ינואר מספר צעירים בדואים הציתו את רכבו של עיתונאי 'הארץ', לאחר שהבינו שהוא יהודי וחלקם היו מעורבים בזריקות בקבוקי תבערה על תחנות משטרה והנחת אבנים על מסילות רכבת שיכלו לחולל פיגוע המוני. 

התקשורת הישראלית יצאה מגדרה לספר לנו שביישוב חורה "נדהמו לשמוע" על המחבל שיצא לרצוח זקנים ונשים בבאר שבע. "הוא משוגע", הסביר אחד התושבים לאוהד חמו מערוץ 12. ראש מועצת חורה אמר שהוא לא מכיר תופעות אלימות כאלו ביישוב שלו.

באירועי שומר החומות גם תושבים מחורה הצטרפו לגל האלימות נגד אזרחים יהודים. בכביש 31, סמוך לחורה, יצאו מאות מתפרעים, רבים מהם מחורה, לזרוק אבנים על מכוניות של יהודים. אחד הפורעים, עומר אבו אלקיעאן שמו, הבחין בנהג יהודי, לכן לקח מוט ברזל ובקש להטיח אותו בראשו של הנהג. לפני שלושה חודשים הוגש נגד אבו אלקיעאן כתב אישום על חבלה בכוונה מחמירה בנסיבות של טרור ויוחס לו מניע גזעני. אם מאות מתושבי חורה יוצאים לפגע בנהגים יהודים רק בגלל שהם יהודים למה זה כל כך מפתיע שיוצא משם אחד שגם רוצח יהודים? 

בשנת 2015, שוב תושב חורה, מוהנד אלעוקבי, רוצח את החייל עומרי לוי ז"ל בתחנה המרכזית בבאר שבע. אלעוקבי היה מחובר לארגון חמאס. אלו לא מעט אירועים אלימים וקשים שיוצאים מתוך היישוב חורה. 

כאמור, התקשורת הישראלית לא עוסקת באלימות הערבית כמו שהיא עוסקת באלימות יהודית או באלימות מתנחלים. מהסיבה הזו כל אירוע לאומני מצד ערביי ישראל נתפס כאפיזודה חריגה ונזרקת לתהום השכחה. אבל האמת היא שאין שום דבר חריג בתופעה הזו. לפני חודשיים הורשע תושב רהט בניסיון רצח של שוטרים יהודים לאחר שהחליט לבצע פיגוע בהר הבית ולמות כשאהיד. ב-2017 נרצח החייל רון קוקיה ז"ל על ידי תושבים בדואים ישראלים מפזורת כסייפה. בשומר החומות ירו בדואים בנשק חם על צירים בנגב. אלו לא מעט מקרי רצח לאומני ואלימות קשים מצד בדואים ערבים ישראלים. אנחנו כבר הספקנו לשכוח את המקרים הללו כי הרגילו אותנו להפנים שמדובר באירועים חריגים ולא בתופעה. "תופעות של אלימות" זה משהו ששייך למתנחלים ולדיונים בכנסת על "אלימות מתנחלים" בוועדת חוקה עם ח"כ גלעד קריב. כך מסלפים מציאות, כך מוציאים מפרופורציות אלימות זניחה ומנגד משתיקים, מעלימים ומדחיקים את האלימות הלאומנית המאוד נוכחת וקיימת מצד ערביי ישראל. אנחנו מטייחים את האלימות הערבית ולא רוצים באמת לדון בה, ואחר כך מופתעים שהיא מתפרצת במלוא אכזריותה, ושוב מדחיקים וחוזר חלילה. 

והאמת היא שרצח יהודים בידי ערבים ישראלים זו איננה תופעה חריגה או נדירה אלא אירוע שחוזר על עצמו לעיתים תכופות, ואף יותר ויותר בשנים האחרונות. אבו אלקיעאן, הרוצח מחורה, הוא לא דמות חריגה, הוא לא טעות ולא מקרה. הוא מבטא זרם אלים שקיים בחברה הערבית בישראל שהכריז מלחמה על היהודים. כדאי שנכיר בכך.