אתגר הגיור המתעצם לנגד עינינו אל מול העלייה הגדולה הצפויה מרוסיה ומאוקראינה, דורש פתרון נכון וישים. דו"ח נסים שפורסם בשנת 2018 היה נכון לשעתו; בנסיבות הפוליטיות והבירוקרטיות הנוכחיות הוא לא ישים. טוב יעשו מי שעמלו עליו בזמנו, אם יאמצו גישה מציאותית ובונה לאתגר הגיור ויצטרפו למשימה הלאומית, במקום לזרוק בליסטראות מהיציע באלו שמובילים את העשייה.
תולדותיו של המאמץ להקים מערך גיור ממלכתי ועל פי חוק כמעט כימיה של המדינה. לאורך השנים, כל המאמצים הפוליטיים למצוא פשרות ולהסדיר גיור כהלכה בחוק כשלו. לנוכח כישלון מתמשך זה בג"ץ הלך והכיר, צעד אחר צעד, בגיור לא אורתודוקסי. זאת תוך שהוא מתחנןלפני המחוקק, שוב ושוב, כי יכריע בשאלות הרות הגורל הללו במגרש הפוליטי ויחסוך ממנו את ההכרעה.
פרק נוסף ומשמעותי בסאגה הזו היה לפני כמה שנים, כאשר בית המשפט פסק בעתירה שנדונה בפניו שנים ארוכות, כי יש להכיר בגיור אורתודוקסי פרטי בישראל. בעקבות המהומה הפוליטית שקמה מינה ראש הממשלה את משה נסים, שר לשעבר ופוליטיקאי מנוסה, לנסות ולמצוא פשרה שתאפשר הכרעה פוליטית ותייתר את המשך הדיון בעתירה של הרפורמים, שביקשה להכיר בגיור שלהם בישראל.
משה נסים ישב על המדוכה, וכדרכו הוציא מתחת ידו דין וחשבון ובו שורה של המלצות על האופן שבו ראוי לקיים גיור ממלכתי בישראל. מבין רבות, בראש ההמלצות עומדות שתיים עיקריות: הראשונה היא להוציא את הגיור מידי הרבנות הראשית ולהקים, למעשה מאפס, רשות גיור ממלכתית, והשנייה – להפוך בחוק את הגיור האורתודוקסי־הלכתי לגיור היחיד המוכר לכל דבר ועניין. בעוד הקמת רשות גיור היא אפשרות אחת לאופן פעולתו של מערך גיור, הקביעה כי רק גיור הלכתי תקף, לו הייתה מתקבלת, הייתה משמעותית מאוד בעבור זהותה היהודית של המדינה.
אחרית דו"ח נסים ידועה. החרדים, סמוטריץ' ועוד כמה פוליטיקאים דתיים שסרבנותם אומנותם, מצאו תילי תילים של סיבות לדחות את מימוש הדו"ח ולהותיר את המצב על כנו. בכך הם הביאו עלינו את הכרעת בג"ץ שהכירה גם בגיור לא אורתודוקסי שנערך בישראל.
אבל השנה היא תשפ"ב ואתגר הגיור זקוק לפתרונות המחר ולא לדו"חות האתמול. גם אם הקמת רשות גיור היא פתרון אפשרי לרפורמה בגיור, היא חסרה לגמרי בהעדר האפשרות הפוליטית להפוך את גלגל הכרעתו של בג"ץ. יתרה מזו, מהלך כזה מורכב כל כך במציאות הפוליטית והבירוקרטית, שהיתכנותו, גם אם בסופו של דבר יחוקק, נתונה בספק גדול. מעל כל אלה, יש כמה נושאים שבהם דו"ח נסים לא נותן מענה ראוי, ובראשם עצמאות רבני ערים בגיור, סוגיה שהיא בלב החוק המקודם כעת.
במציאות הפוליטית הדינמית של ישראל, ומול הצורך לתת מענה מהיר ומיידי לאתגר הגיור, דו"חות עבר וחלומות הם לא תוכנית עבודה. חוק הגיור המונח על שולחנה של הכנסת, הוא הפתרון הנכון ביותר בעת הזו וזוכה לתמיכה רחבה של רבנים. רבני עיר נכונים לפעול על בסיסו, ולאפשרות להקים הרכבים מיד כשיאושר. טוב יעשה כל מי שהגיור יקר לליבו אם יצטרף למאמץ לחוקק את החוק ולחזק את הגיור ההלכתי בישראל.
מתן כהנא הוא השר לשירותי דת
