המלחמה באוקראינה מוכיחה שבאופן מהותי לא הרבה השתנה מאז עלילות יוסף הצדיק במצרים. אם לשפוט על פי מחירי החיטה שזינקו עם פרוץ המלחמה, שבע השנים הטובות חלפו בלי שאפילו היינו מודעים להן. וכמו בחלומו של פרעה, שבע השנים הרעות מתדפקות כעת על הדלת. כולנו יודעים כעת לשנן: רוסיה ואוקראינה מייצרות שליש מתנובת החיטה העולמית. אולם השבוע הודיע שר החקלאות של אוקראינה רומן לשצ'נקו כי בעקבות הפלישה הרוסית יקטנו שטחי המזרע של חיטת האביב מ־150 מיליון דונם ל־70 מיליון או אפילו פחות. ועם הסנקציות על רוסיה, העתיד אינו מבשר טובות.
אבל זו תהיה טעות לחשוב שהמלחמה לבדה אחראית למחסור הצפוי בחודשים ובשנים הקרובות. בחלומו השני ראה פרעה שבע שיבולים בריאות וטובות עולות, ואז שבע שיבולים דקות ושדופות קדים צומחות אחריהן. במונחים עכשוויים קוראים לזה משבר האקלים. ואם עד לפני עשור עוד חשבנו שזה משהו שיקרה בעתיד הרחוק, אם בכלל, באו האביב הערבי והמלחמה בסוריה ולימדו אותנו פרק חשוב בהלכות אקלים באזורנו. במצרים התקומם העם נגד משטר הרודנות של הנשיא מובארכ, אך ספק אם המשטר היה נופל אלמלא העלייה במחיר הלחם. גם ההבנה מדוע פרצה מלחמת האזרחים בסוריה לא תהיה שלמה בלי להטמיע את תפקידה של הבצורת המתמשכת, שאילצה רבים מתושבי הכפרים לנטוש את אדמותיהם ולעבור לערים הגדולות. שם, בחיפוש אחר פרנסה, נבטו הזעם והייאוש. המלחמה בסוריה חלחלה עמוק לשטחן של לבנון וירדן, שהוצפו בפליטים והאיזון החברתי שלהן התערער. היום גם ירדן וגם לבנון, שלא לדבר על עיראק, הן מדינות על סף תהום. בלבנון, שבה השחיתות משחקת אף היא תפקיד מרכזי, נוסף על כל הצרות – הסף נחצה. בירדן זה עלול לקרות בכל רגע. גם טורקיה ועיראק, מדינות הפרת והחידקל, גן עדן מקדם, סובלות מהתייבשות חמורה.
לעומתן, ישראל ומדינות המפרץ שגשגו באזור למרות כל הקשיים. בעיקר הודות להטמעה של טכנולוגיות חדישות כמו התפלת מים תעשייתית וניהול כלכלי ופיננסי מתקדם. מדינות המפרץ אף הקדימו את זמנן בחכירת רבבות דונמים של אדמות חקלאיות בסרביה, סודן ומדינות נוספות, במטרה להבטיח לתושבי הנסיכויות ביטחון תזונתי.
אבל כעת אי אפשר להתעלם עוד מכך שגם אם המלחמה באוקראינה לא תפרוץ את גבולותיה, ברמה המעשית – עם או בלי הסנקציות על רוסיה – מדובר כבר כעת במלחמת עולם. בעיקר בשל אפקט הדומינו. המלחמה משבשת את שרשראות האספקה העולמיות; בקרוב למחסור בחיטה יצטרף מחסור בשעורה, תירס ושמן חמניות, שרוסיה ואוקראינה מגדלות לייצוא. ומכיוון שאוקראינה ורוסיה הן גם יצואניות גדולות של דשנים, מדובר במכה כפולה לחקלאות העולמית. גם מחירי הדגנים והמספוא לבעלי חיים צפויים לזנק, והוא הדין באשר לברזל ולחומרי גלם לבנייה. כך שגם תשומות הבנייה צפויות לעלות, והמחירים בשוק הדירות הרותח ממילא יעלו עוד יותר.
לאן כל זה מוביל? על פי נתוני ה־OECD, המשבר הנוכחי צפוי לגרוע 1.1 אחוז מהתמ"ג העולמי. ישראל תסבול מפגיעה של 0.7 אחוז מהתוצר. בין ענפי הייצוא הישראלי שצפויים להיפגע בעקבות הסנקציות על רוסיה, נמנים הייצוא החקלאי והרפואי. גם ענף היהלומים, המבוסס על ייבוא יהלומים מרוסיה, צפוי להיפגע.
אולם לפחות במה שקשור לייצוא החקלאי לרוסיה, שכרגע נראה כשוקת שבורה, אולי יש פתרונות. מקורות כלכליים בבריטניה אומרים כי יש אפשרות לא רעה שאחת מרשתות שיווק המזון הגדולות בבריטניה תהיה מוכנה לרכוש את התוצרת החקלאית הישראלית שיועדה לרוסיה, מתוך הבנה שמחיריה יהיו נמוכים מהמחיר של ייבוא ירקות מספרד למשל. הממשלה הבריטית הקימה חדר מצב שסורק הזדמנויות על בסיס יומי, במטרה להוריד את יוקר המחיה בעבור האזרח הבריטי.
האנרגיות של הסכמי אברהם
המשבר בעקבות המלחמה באוקראינה מאיץ תהליכים גם במזרח התיכון ומכריח את מנהיגי האזור לחפש וגם למצוא פתרונות. ביום שלישי יצא ראש הממשלה נפתלי בנט למפגש פסגה משולש בשארם א־שייח', עם נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי ויורש העצר של איחוד האמירויות מוחמד בן־זאיד. מלכתחילה זה היה אמור להיות מפגש חשאי, שנועד לייצר שיח פתוח על הברית האזורית החדשה שנוצרה בעקבות הסכמי אברהם והחיבורים האפשריים שלהם להסכמי השלום עם מצרים. אלה חיבורים מתחייבים כדי לקדם את פני האתגרים הביטחוניים והכלכליים: איראן מזה, והמשבר הכלכלי בעקבות המלחמה באוקראינה מזה.
אם בעקבות המפגש ייטען הסכם השלום בין ישראל למצרים באנרגיות החיוביות הגבוהות המאפיינות את הסכמי אברהם, צפוי להיווצר משולש כוחות כלכלי אזורי חסר תקדים. במיוחד אם ישראל, מצרים ואיחוד האמירויות ישכילו לרתום כל אחת את יתרונותיה, בייחוד בתחומי האנרגיה והביטחון התזונתי, להתמודדות עם האתגרים העכשוויים. מצרים היא מדינת ענק שאוכלוסייתה מונה יותר מ־100 מיליון איש. לסחר עימה יש פוטנציאל אדיר, שישראל לא יכלה למצות עד כה בגלל אופיו של השלום הקר. אולם כעת הסכמי אברהם נותנים להסכם השלום עם מצרים רוח גבית, המאפשרת לנשיא א־סיסי לפתוח ערוצים חדשים לשיתוף פעולה. זוהי שעה של רצון טוב שכמותו לא היה שנים רבות. ואכן, במפגש בשארם סוכם להתחיל לדחוף כבר בשבועות הקרובים להסכם סחר חופשי עם האמירויות, להמשיך בפיתוח מתווה הגז ולהאיץ את הקשרים הכלכליים. כבר בחודש הקרוב אלפי תיירים ישראלים בסיני ייתנו גב לכלכלה המצרית, שאיבדה את התיירים מרוסיה. ובין כל ההתפתחויות מאחד דבק החשש מפני שובו של הסכם הגרעין עם איראן.
כן, רוחות של שינוי באוויר, ותחושה שישראל חייבת להמשיך ולנווט במים סוערים ולהתאים את עצמה לשינויים הגדולים. זה לא יהיה פשוט, אך כל משבר הוא גם הזדמנות. ואחת כזו נמצאת גם בהודו.
בשבוע הבא צפוי ראש הממשלה בנט לצאת לביקור בהודו. ההזמנה לביקור הגיעה כבר באוקטובר, עם ביקורו של שר החוץ ההודי בישראל. הביקור יתקיים בסימן 30 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים, ומטרתו חיזוק הברית בין המדינות, העמקת הקשרים ביניהן ודיון בשיתופי פעולה בתחומי הכלכלה, החקלאות והטכנולוגיה. עם השנים נוצרו בין ישראל להודו יחסים חמים וטובים. בין נרנדרה מודי לראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו אף נוצרו יחסי קרבה וידידות. וכפי שזה נראה כרגע, כל הנתונים קיימים כדי שהחמימות והקרבה תימשך ואף תעמיק עם נפתלי בנט. לבנט זו תהיה פגישה שנייה עם מודי, אחרי פגישתם הראשונה בוועידת האקלים בגלזגו לפני חודשים אחדים.
עם ההודעה על הביקור הביע בנט את שמחתו "לצאת לביקור רשמי ראשון בהודו בהזמנתו של ידידי נרנדרה מודי, כדי להמשיך להוביל יחד את הדרך המשותפת ביחסי המדינות. מודי", צוין בהודעה, "הוא האדם שהתניע מחדש את היחסים בין הודו וישראל, ויש לכך חשיבות היסטורית. אלו יחסים עמוקים בין שתי תרבויות ייחודיות, התרבות ההודית והיהודית, שנשענות על הערכה עמוקה ושיתופי פעולה משמעותיים. יש דברים רבים שנוכל ללמוד מההודים, וזה מה שאנו שואפים לעשות".
בעבור ישראל, ההזדמנות להעמיק את היחסים עם הדמוקרטיה הגדולה בעולם, יותר ממיליארד איש, פותחת שלל הזדמנויות: מחקלאות והייטק, ועד שיתוף פעולה מדעי וטכנולוגי בתחומי פרמצבטיקה וחלל. דווקא הפערים בין לואו־טק להייטק שמאפיינים את תת־היבשת ההודית הם יותר הזדמנות מאשר מכשול.
בימים האחרונים הודו נמצאת בחדשות גם בהקשר של המלחמה באוקראינה. גם הודו היא מיצרניות החיטה הגדולות בעולם, אולם עליה להאכיל 1.2 מיליארד איש ולכן היא מחזיקה מלאי חיטה בסדר גודל עולמי. השנה אף נהנתה הודו מיבולי חיטה גדולים, זאת בניגוד לרוסיה, קנדה ואוסטרליה שסבלו מפגעי מזג האוויר והציגו יבולים דלים יחסית עוד לפני המשבר הנוכחי. כעת, בעקבות המלחמה, הודו חותמת על עסקאות אדירות לייצוא חיטה.
משבר החיטה החל הרבה לפני פרוץ המלחמה. אחרי מלחמת העולם השנייה נהנה העולם מכמה עשורים יציבים יחסית מבחינה גאופוליטית. באותה תקופה פותחו זנים חדשים עתירי יבול. אבל בשנים האחרונות גדלה אוכלוסיית העולם ואילו שטחי המזרע הצטמצמו בעקבות עיור, תנודתיות ושינויי אקלים, בצורות וחום קיצוני. וגם הקורונה הוסיפה את שלה.
אוצר בבנק הגנים
לאור כל זאת, השאלה היא אם ביקור בנט בהודו ישמש מקפצה לשת"פ חקלאי־מדעי בין ישראל להודו, שיתבסס על סינרגיה בין היכולות הישראליות בתחומי המחקר החקלאי־גנטי והטכנולוגיות החקלאיות המתקדמות, ובין חוקרים מצוינים בהודו, כוח אדם אינסופי ושטחי ענק הדרושים לגידול חיטה.
ד"ר רואי בן־דוד הוא חוקר במכון וולקני בתוכנית להשבחת חיטה. למרות היתרונות הגלומים בשיתוף פעולה כזה עם הודו, ההמלצה הראשונה שלו בתחום היא להיות צנועים. "ישראל היא מדינה קטנה", הוא אומר, "המייצרת בסך הכול 15 אחוז מתצרוכת החיטה שלה. את היתר היא מייבאת. אז פתרון של משברים עולמיים מעכשיו לעכשיו – זה לא בתחום יכולתנו. לא אנחנו נאכיל את העולם. הכוחות הגדולים באמת הם רוסיה, אוקראינה, ארה"ב, הודו, קנדה. להם יש שטחי ענק הדרושים לגידול חיטה. אנחנו לעומתם זבוב. הדיאטה ההודית מבוססת בעיקר על דגן וקטניות, והיא צריכה קודם כול להאכיל את עצמה. מה שקורה כרגע עם הודו הוא משחק במלָאים, שאינו יכול להחליף את שלושים האחוזים מהצריכה העולמית שמייצרות רוסיה ואוקראינה".
לאחר שהבהיר את המגבלות, מתרצה החוקר מוולקני לומר מה כן. "שיתוף פעולה עם הודו קיים כבר עכשיו. במפגש בין ראש ממשלת ישראל לראש ממשלת הודו כדאי לומר לו שיש לנו פוטנציאל לא רק לגידול חיטה אלא לשיתוף פעולה נרחב הרבה יותר. צריך לקחת את הודו, שהיא מדינת ענק עם פוטנציאל ענק, אנושי וחקלאי, לקחת את ישראל שיש לה הרבה ידע וטכנולוגיה – ולחזק כל מה שאפשר. פשוט להשקיע במחקר ופיתוח חקלאי. והדרך המועדפת היא שמשרדי החקלאות בישראל ובהודו יקצו תקציב ראוי, שעל בסיסו יוגשו הצעות מחקר משותפות. זה יכול להיות פנטסטי".
בתוך כל זה יש לישראל נכס יוצא דופן: בנק הגנים הישראלי, שבמסגרתו הוקם פרויקט "ארץ חיטה". נעשה כאן מחקר נרחב על חיטת הבר, הקרויה על שמו של אהרן אהרונסון, שהגנום שלה פוענח במלואו. ובכלל, אומר בן־דוד, "ישראל היא מוקד למגוון גנטי של זני חיטה בגלל מיקומה בערש החקלאות, הסהר הפורה. זהו אזור התפוצה של זני הבר שהולידו את גידולי הבר של המהפכה הניאוליתית, עם מגוון תכונות מוצלחות של עמידות למחלות ותנאי שטח קשים. במחקר נמצאו לא פחות מאלף קווים גנטיים בשטחי ישראל והרשות הפלסטינית. כולם מופקדים בבנק הגנים למען הדורות הבאים. זהו אוצר בלום למחקר עתידי, לפיתוח והשבחת זנים עמידים והכלאתם עם זנים עתירי יבול".
ויש לו מסר נוסף: בזמן שאנו עובדים על שיתופי פעולה בינלאומיים, עלינו לדאוג להשאיר לעצמנו יכולת חקלאית לייצר לפחות חלק מהצריכה של עצמנו. "צריך לחזק את החקלאות המקומית שתישאר מגזר חי, כדי שתהיה חקלאות ישראלית מתקדמת ובת־קיימא שמושכת אליה אנשים צעירים. אחרת, כמדינה קטנה ניחשף בקרוב מאוד לרמות סיכון גבוהות".
פוטנציאל משבר החיטה מצוי רק בתחילתו, והוא עלול להביא לעימות בין רוסיה לנאט"ו בים השחור. שרת החוץ של האיחוד האירופי, אורסולה פון דר ליין, קראה השבוע לפוטין לשחרר מאות ספינות מטען נושאות משלוחי חיטה התקועות בים השחור. האם הנשיא הרוסי ייענה לקריאה, או שזירת הקרבות עומדת להתפשט אל מעבר לגבולות אוקראינה?
