הררי גינויים נערמו ביום שלישי בערב בזירת הרצח בבאר־שבע. מטבע הדברים, עיקר תשומת הלב הציבורית והתקשורתית ניתנה להודעות הגינוי של ערבים, שהרוצח הסדרתי יצא מקרבם. הן נבחנו בזכוכית מגדלת, ובדרך כלל הניבו שביעות רצון יהודית. חברי הכנסת של הסיעות הערביות וראשי הציבור הבדואי אמרו בדיוק מה שיהודים רבים השתוקקו לשמוע מפיהם ברגעים קשים שכאלה. לא רק מנסור עבאס, יקיר הקואליציה, אפילו איימן עודה, ואגב גם עופר כסיף, שגינה סוף־סוף "בכל תוקף" מעשה רצח של יהודים ואף הצמיד לפיגוע את התואר "נפשע", אם כי שכח לציין מהיכן הגיח הפושע. בציוץ של עודה דובר על "האירוע הרצחני", בלי "אבל" ו"יחד עם זאת".
וכי מה יגידו הפעם? באיזו אמתלה יוכלו לסייג את הגינוי ולגלגל כהרגלם את האחריות אל פתחי היהודים? הרי אפילו עם שפכטל משוכלל אי אפשר לגרד הבנה למניעי הרצח של יום שלישי או שוב לטעון ששני הצדדים אשמים. בקניון ביג בבאר־שבע אין גרעין תורני, מבצע הנטיעות בנגב הוקפא מזמן בגלל פחדנות ממשלתית, הר הבית שקט יחסית, בשייח' ג'ראח יש הפסקת אש, ואת רוב פעולות תגי המחיר בשטחים מבצעים לאחרונה דחפורי שר הביטחון, בין חומש למעוז אסתר. ובאשר לרוצח, הוא לא פלסטיני כבוש, כי אם ערבי ריבוני עם תעודת זהות כחולה, קצבאות ילדים מהביטוח הלאומי וכמובן זכות הצבעה לכנסת. השמש זרחה והשיטה פרחה כשהוא יצא לשחוט ולדרוס יהודים. לדוברי המגזר המוסלמי ולפרקליטיו לא נותרה ברירה אלא לגנות אותו, ולקוות להתפוגגות שגרתית מהירה של הזעם ברחוב היהודי; שחס וחלילה הממשלה לא תפתח במבצע מקיף של השלטת סדר בנגב אחרי עשרות שנות הפקרות וחידלון.
שיירגעו. אין לה כל כוונה כזאת. הודעות הגינוי של ראש הממשלה ושל השרים הבכירים היו תמצית התגובה הממשלתית לרצח המזוויע בבאר־שבע. מילים, ותו לא. לראשיה, שריה ויועציה אין תעצומות נפש וגיבוי תקשורתי ופוליטי למבצע שכזה. מלחמת שחרור צפון הנגב תתרחש רק באחרית הימים, ככלות כל הקיצין, כשנהיה עם הגב אל הקיר או אל הים, כמו ב־1967, ב־1973 וב־2002. הצד הערבי, ורק הוא, יקבע את העיתוי. בידיו תהיה תמיד היוזמה.
במה נתנחם בינתיים? ברוח הלחימה של שני האזרחים הפשוטים שנקלעו לזירת הרצח, התעשתו וחתרו למגע עם האויב. שניהם הזכירו לנו שלא אלמן ישראל. בפרוע פרעות בישראל, התנדב עם. מול שאננות בית המשפט, אשר חס על פעיל דאעש, הם הקפידו להתהלך חמושים; נהג אגד ומתנחל, חובשי כיפה, שלא עמדו מנגד. הירי שלהם היה מדוד ומדויק. כדור אחד או שניים והרוצח חוסל. הוא הסתער בשפלות על עוברי אורח תמימים שלא יכלו לנחש מראש את מזימותיו, אבל הוכרע חיש קל על ידי שני אזרחים דרוכים שהשיבו מלחמה שערה. האירוע הרצחני נחתם בתפארת גבורה. היא לא תשיב לחיים את המתים, אבל עוזרת לנו לא להתייאש.
