בערב חג הפורים של שנת תשי"ד (1954) נכנס ראש הממשלה הטרי משה שרת אל מועדון מילוא בתל אביב, מועדון התרבות הרשמי של מפלגת השלטון מפא"י. מצב הרוח במועדון היה ירוד במיוחד, כיוון שיומיים לפני כן היה פיגוע רצחני שהעציב את כל הנוכחים.
אוטובוס של אגד נסע מאילת לתל אביב ובו חיילים ואזרחים שהשתתפו בחגיגות חמש שנים לשחרור אילת והנפת דגל הדיו. בדרך, כשהגיע האוטובוס למעלה עקרבים, חוליית מחבלים התנפלה על האוטובוס ורצחה 12 אנשים בפיגוע הכי גדול מאז מלחמת השחרור.
ראש הממשלה הבין את הדכדוך, אבל חשב לעצמו כי בחג הפורים יש לשמוח למרות הכול. שרת זיהה במועדון את הפזמונאי יעקב אורלנד והמלחין מרדכי זעירא וקרא להם למטבח. שרת סגר את דלת המטבח, ויש מספרים שהוא אף נעל אותה, והשאיר לשני היוצרים המוכרים (שכבר כתבו יחד בעבר להיטים כמו "היו לילות" ו"שני שושנים") משימה גורלית: לחבר שיר שמח שירים את המורל. זמן לא רב לאחר מכן יצאו השניים מהמטבח ובידם שיר חדש שנקרא פשוט "שיר שמח".
שיר שמח
"אם גם ראשנו שח
ועצב סובבנו –
הבה ונתלקח
מן השמחה שבנו.
הי, הי,
הבה ונתמלא
שמחה, שמחה כמלוא העין,
הי, הי,
שירו עלה, עלה
עלה ובער היין!
עלה ובער כאש
והדליקנו כוח!
אבוי למתייאש,
הלילה יש לשמוח!
הי, הי,
הלילה יגאל
כל מי, כל מי שנשמה בו,
הי , הי,
כל איש בישראל –
ניצוץ של נחמה בו…."
(מילים: יעקב אורלנד לחן: מרדכי זעירא)
משה שרת, שהיה בן למשפחה מוזיקלית וידע לקרוא תווים, היה האדם הראשון ששר את השיר. השיר הקליט הופץ מפה לאוזן בזמן קצר, ועד שהוקלט על ידי צמד עופרים והופץ ברדיו, הוא כבר היה מוכר מאוד.
בפרשה שלנו נדב ואביהוא בני אהרון מוצאים את מותם באופן טראגי בעיצומן של חגיגות חנוכת המשכן. אהרון ובניו הנותרים בטח היו רוצים להביע את כאבם בקול אך אהרון דומם והם מקבלים ציווי להמשיך את המלאכה ולא לקרוע את בגדיהם. את הבכי הם משאירים לשאר בני ישראל.
מיד אחרי תיאור מות בני אהרון, ממש באמצע חנוכת המשכן, מקבל אהרון ציווי חדש :"יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא י', ט'). המדרש מקשר את הציווי לחטאם של נדב ואביהוא ומסביר שחטאו בכך שנכנסו לעבוד במשכן כשהם שתויי יין (המדרש אף מוסיף משל אותו נעבד למונחים מודרניים: משל למנכ"ל רשת שפיטר את מנהל הסניף מסיבה לא ברורה, אבל הדבר הראשון שאמר למנהל הסניף החדש היה "הישמר שלא להוריד מחירים יתר על המידה". האזהרה למנהל החדש מסבירה למפרע את סיבת פיטוריו של הראשון).
התורה לא אוסרת את שתיית היין באופן גורף, אלא רק על הכוהנים ורק כשהם במשכן. ליין יש תכונות טובות רבות. הפסוק "יין ישמח לבב אנוש" מוכר לכל, ואפשר להוסיף עליו את הפסוק ממשלי "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש". חשבו כמה גדול הקושי של אהרון ובניו שנאסר עליהם להתאבל, ומיד אחר כך נאסר עליהם גם להעביר את העצבות בדרך הבדוקה והמקובלת. איך אפשר לשמוח בחנוכת המשכן במצב כזה?
האמת היא שאין פתרון טוב לאבלות. אחרי אסון כבד נראה שהעצבות עוטפת ומכסה כל חלקה טובה, יין יכול לטשטש את המחשבות ולפעמים זה עוזר. "שיר שמח" מגלה לנו שהשמחה כבר נמצאת בנו, ועלינו רק למצוא דרך להתלקח ממנה. יש כאלו שהיין עוזר להם לבעור משמחה אבל מי שלא יכול לשתות יין יכול גם פשוט לשיר שיר שמח שיש בו כוח להדליק בנו כוח ולהוציא את הייאוש.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
