לפני שנה בדיוק התקיימו הבחירות לכנסת ה־24, או כמו שכולנו קראנו להן, הבחירות הרביעיות. אין צורך לחזור ולתאר את עיוותו המוחלט של רצון הבוחר עם הקמת הממשלה הנוכחית, וכפי שכבר כתבתי כאן לא פעם, האשם בכך הוא הימין השבע מדי, המפולג מדי וחסר האחריות על כל גווניו. אבל שנה אחרי הבחירות הללו, הגיע הזמן להתייחס ברצינות לתופעה המוזרה והמביכה שנקראת "מפלגת העבודה בקואליציה".
המפלגה הזו – שמאל מובהק שהפך לרדיקלי בלא מעט מובנים עם בחירתה של מרב מיכאלי למנהיגתו – לא פיללה ולא חלמה להיות בקואליציה כלשהי. ובצדק. כי הרי איך אפשר לדמיין מפלגות שמאל בממשלה כשהעם הולך יותר ויותר ימינה, והופך את השמאל בקלפי לזרם אוונגרדי באמנות, לא הרבה יותר מכך. כאמור, הימין הכסיל העניק לשמאל מתנה שנחתה עליו משמיים, וכאן התחילו הצרות. מרב מיכאלי, בלי שום ניסיון ניהולי או היכרות עם משרות שלטון שצריך לעשות בהן משהו מעבר לדיבור דווקאי מסרבל וילדותי בלשון נקבה, קיבלה את משרד התחבורה. אפילו לא שנה בתפקיד, וכבר אפשר לראות איך בכל אשר תפנו נוצרה במשרד הזה בוקה ומבולקה בממדים אפיים, שמשפיעה לרעה על חיינו בכל אשר נפנה.
מחוץ לנמלי ישראל ממתינות ברגע זה למעלה משמונים אוניות הממתינות לפריקת מטענים. הסיפור מורכב, אבל אפשר לפשט אותו כך: משרד התחבורה בראשות מרב מיכאלי מעדיף את טובת ההסתדרות והפוליטיקה המערכניקית הפנימית על פניכם, אזרחי ישראל. הוא לא דופק על השולחן, אפילו לא מתקרב לזה, כדי לשחרר את הנמלים מאחיזתם הלופתת של ארגוני העובדים. כמה זה עולה לכם? ההערכות נעות בין 8 ל־14 מיליארד שקלים בשנה. כל עיכוב בפריקה עולה כסף, וליבואנים שמורטים את שער ראשם בעוד מטענם מתייבש בבטן האונייה לא נותר אלא לגלגל את העלויות המיותרות הללו עלינו הצרכנים. בנמלים מבינים שבראש המשרד הרלוונטי עומדת אשת שמאל סוציאליסטית, ושזה הזמן להסיג את מדינת ישראל לשנות השישים, לימים שבהם עסקני העבודה המאורגנת עשו מה שבא להם על חשבון הציבור.
הלאה. לאחרונה התפטר אפי רוזן, שניהל במשך שש שנים את אגף הרישוי. בינתיים, כך מדווח, הכאוס בלימודי הנהיגה גובר, בלי לרגש את בכירי משרד התחבורה. וישנם כמובן הפקקים שאזרחי ישראל סובלים מהם, שהולכים ומתגברים.
מרב מיכאלי ניהלה השנה במשך חודש וחצי את ענייני משרדה מארה"ב, בעקבות הליך פונדקאות שסתר את עמדותיה האידיאולוגיות המוצהרות בנושא. פולישוק של ממש. יש עמדה אידיאולוגית אחת שהיא כן ממשיכה לאחוז בה – התנגדות תקיפה למפעל ההתיישבות ביו"ש. בכנס באוקטובר אמרה מיכאלי ש"יותר מדי שנים ישראל הייתה מדינת יהודה ושומרון" – משפט שנראה כמו המשך ישיר לידיעה שפורסמה ביוני בישראל היום, ולפיה מיכאלי דורשת לקצץ מיליארד שקלים וחצי מתקציב הכבישים ביו"ש.
אפשר אחרת. שר התחבורה הקודם, שגם הוא אחז באידיאולוגיה פוליטית ברורה רק מהצד ההפוך, הבדיל בין דעותיו לפן המקצועי. בצלאל סמוטריץ' קיבל שבחים רבים על התנהלותו במשרד מימין ומשמאל, פשוט משום שעשה את עבודתו וירד לפרטיה, ולא עסק בהבלים פרוגרסיביים ובאג'נדות שמאל שהם הכול חוץ מתחבורה. כיצד סיכם לא מזמן גלובס את הקדנציה העגומה של מיכאלי עד כה? "משרד התחבורה נתקע במקום… מאחורי הקלעים מתרבות העדויות על חולשה מקצועית בצמרת המשרד, שלא מאפשרת קידום מגה־פרויקטים תחבורתיים חיוניים".
הבעיה ושמה "מפלגת העבודה בקואליציה" מתחילה בראש, או בראשה, אבל כמובן מחלחלת עד למטה. חבר המפלגה המכהן למרבה המבוכה כשר לביטחון הפנים, עמר בר־לב, הביך השבוע מאוד אפילו את חבריו במהלך הלווייתה של דורית יחבס הי"ד – אחת מארבעת הנרצחים בפיגוע הטרור בבאר־שבע. בר־לב נאם בפאתוס והצהיר ש"לא נשקוט עד שהרוצח ייכלא", בעודו מתעקש לא להקשיב לקהל האבל שצועק לו את מה שכולם חוץ ממנו קלטו: המחבל חוסל בזירת הפיגוע. זו כמובן לא הפעם הראשונה שבר־לב עושה פדיחות מהממות, כולל פארסת "אלימות המתנחלים". אני לא יודע מה בדיוק עובר עליו, אבל זה כנראה מה שקורה כשאדם שאמור להיות במעמקי ספסלי האופוזיציה, עם קרוב לאפס הכשרה ומתחת לאפס כישורים לעשות משהו מעבר לזה, מקבל פתאום משרד ממשלתי ונדמה כמי שקורס תחת הנטל.
המזל של מרב מיכאלי ועמר בר־לב, כמו עוד כוכבים בשמי המפלגה הזו דוגמת איבתיסאם "אם הייתי יוזמת תסריט אפוקליפטי הייתי משמידה את זיכרון־יעקב" מראענה, הוא שרוב הזמן תקשורת הזרם המרכזי עסוקה בלאתרג את הממשלה הזו, לשפרר את מסריה ולהחליק כל דבר שעשוי חלילה לערער אותה. יש פרסומים פה ושם של עובדות לא נעימות, ויש אפילו ביקורת, אבל היא עדינה שבעדינות, ונעשית במינימום ההכרחי הן מבחינת הזמן המוקדש לה והן מבחינת הווליום. שרים בממשלת ימין שהיו משיגים עשירית מהרזומה השלילי של מיכאלי ובר־לב בפחות משנה של כהונה היו נשחטים בתקשורת יום־יום ושעה־שעה. אבל יש פה ממשלת שינוי וביבי כבר לא ראש הממשלה – וזה ההישג החשוב ביותר שיש. עליו יש לשמור מכל משמר. וכל זה עוד לפני שיאיר לפיד מתמנה לראשות הממשלה. הכינו את אטמי האוזניים, רעש שופרותיו יחריש את אוזניכם מהר מאוד.
