הקוביות המכושפות של בלוק הימין שוב נפלו על אותם מספרים – הפעם בסקר "מאגר מוחות" שפורסם בישראל היום. מבין ארבע האפשרויות שהוצגו בו לראשות הממשלה זכה בני גנץ ל־10 אחוזים, נפתלי בנט ל־14 בלבד, יאיר לפיד ל־21, ובנימין נתניהו התייצב מעל כולם עם רוב של 55 אחוזים. אלא שבסקר החשוב באמת, סקר המנדטים, גוש הימין הכולל את הליכוד, הציונות הדתית והמפלגות החרדיות עמד שוב על 59 מנדטים בלבד. צופה אל הארץ המובטחת, אך אליה לא יבוא.
פעם אחר פעם הסקרים מראים שגוש הימין צומח, אבל נעצר צעד לפני המחוז הנכסף של 61 המנדטים. אומנם אפשר להתעודד מהצמיחה של גוש הימין שמונה היום 52 ח"כים בלבד, אבל צריך להיזהר מאופטימיות שאין לה על מה לסמוך. כלל לא בטוח שארבע מפלגות הגוש – הליכוד, הציונות הדתית, ש"ס ויהדות התורה – יצליחו להשיג יחד בבחירות הבאות 61 מושבים בכנסת, רוב דחוק שיכול להיעלם ברגע.
וכשזה המצב, אי אפשר לא להרהר באפשרות שגוש הימין זקוק למפלגה שוברת שוויון. בשבועות האחרונים עולים דיבורים בקרב חוגים בימין על אפשרות למפלגה שכזו, אולי בראשות ח"כ עמיחי שיקלי, איש ימינה שסירב להצטרף לנפתלי בנט כשבחר להקים קואליציה עם השמאל, בניגוד להבטחותיו.
חשוב לומר: שיקלי נפגש עם גורמים בימין, אבל כרגע עדיין נחשב רשמית לחלק מימינה, ולא יכריז על עצמו כפורש עד שיחויב לעשות זאת. וגם: עם כל הכבוד וההערכה שזכה להם כשעמד על ערכיו, הוא עדיין רחוק מלהיות מותג שיסחוף אחריו 140 אלף מצביעים כדי לעבור את אחוז החסימה.
שיקלי הצליח אומנם להביא בין 200 ל־300 איש לכנס שערך בשבוע שעבר בלוד – חלקם פעילי ימין ערכיים ומוכשרים, המוכרים מאוד בחוגי הטוויטר ובקרב המעורים בפוליטיקה – אבל זה לא בסיס למפלגה. בקהל הרחב רוב השמות הללו, כולל שיקלי, לא אומרים יותר מדי. אם בנט ושקד לא הצליחו לעבור את משוכת אחוז החסימה כשהגיעו לבחירות מעמדה בכירה בהרבה – הוא היה שר הביטחון, היא שרת המשפטים – לא נראה ששיקלי יוכל לעשות את זה משיפולי ספסלי האופוזיציה.
אבל שיקלי עצמו ושאלת עתידו הפוליטי מעניינים פחות. האפשרות העקרונית להקמת מפלגה כזו היא החשובה. "מפלגת שיקלי", לצורך העניין, היא שם קוד. יש כיום מספר לא מבוטל של מנדטים נודדים שטרם מצאו לעצמם בית פוליטי: מצביעי ימינה מאוכזבים, תומכי תקווה חדשה שנעלמת לחלוטין בסקרים, וגם כמה ממי שנתנו את קולם לכחול לבן או ליש עתיד, ואינם נלהבים משיתוף הפעולה עם מפלגת רע"ם.
הצבעה לליכוד, לציונות הדתית ולמפלגות החרדיות אינה אפשרית בעיניהם. המפלגות הללו נחשבות בעיניהם לשותפות כשרות לקואליציה, אבל היד שלהם לא תושט בקלפי לפתקיהן. אם לא תקום מפלגה שתקבץ אליה את אנשי הימין־מרכז עם קבוצת הימין הליברלי, זו שסמוטריץ' דתי מדי עבורה והליכוד לא מספיק אליטיסטי בשבילה, קולותיהם ילכו לגוש השמאל.
השאלה החשובה היא היכן תקושש המפלגה די מצביעים. המרווח בין הקצה הימני של הליכוד ובין שמאלני הציונות הדתית צר ביותר, וספק רב אם שוכנים בו ארבעה מנדטים. מפלגה כזו, אם תקום, לא יכולה להתבסס על האזור הזה, ובוודאי שלא לנסות לקבץ אליה את הקולות של שתי השכנות הללו. קניבליזציה פנים־גושית שכזו לא תשנה את מאזן הכוחות ולא תקדם את הימין אל מעבר לקווי 61.
מפלגה כזו יכולה לשבץ את עצמה בימין־מרכז, באופן מעט מקביל לליכוד. אם תצליח לגייס דמות מובילה ומוכרת, ולמצוא סדר יום שיבדל אותה מהליכוד ויקרוץ למצביע הימני־ליברלי, זו יכולה להיות הדרך לחזרתו של הימין לשלטון.
