יתאר הקורא הנכבד פירמידה מחולקת לפרוסות אופקיות: בפסגה פירמידה קטנה שבסיסה מונח על פרוסה רחבה יותר, המונחת גם היא על פרוסה רחבה יותר וכך הלאה. ככל שהפרוסה נמוכה יותר היא: (א) מרוחקת יותר מהפסגה (ב) רחבה יותר מקודמותיה. עם זאת, ללא פרוסה נמוכה, אין בסיס לפרוסה גבוהה יותר, ופסגת הפירמידה לא הייתה פסגה אם לא היו פרוסות רחבות יותר מתחתיה. קיום הפסגה במקומה תלוי בקיום הפרוסות שמתחתיה. זה המשל.
הנמשל הוא הטרור: הג'יהאדיסט, הדוקר או המפוצץ את חגורת הנפץ או מטען החבלה הוא הפסגה: קטנה, מצומצמת אבל דוקרת. לוחם הג'יהאד מבצע את الجهاد بالسيف "הג'יהאד בחרב".
תחת קבוצת הלוחמים הקטנה נמצאת שכבת המגייסים: הם מגייסים את לוחמי הג'יהאד, מכינים אותם נפשית לביצוע המשימה, מדריכים אותם באופן השימוש בנשק, מצביעים עבורם על היעד המדויק ועל דרך ההגעה אליו ומשגרים אותם לביצוע הפעולה. המגייסים עצמם אינם עושים מעשה אקטיבי נגד האויב, אבל בלי פעילותם – الإعداد للجهاد – לא היה הג'יהאד מתבצע. על כל לוחם יש מספר אנשים העוסקים בגיוס, הדרכה ואיסוף מודיעין לג'יהאד.
תחת שכבת המגייסים והמדריכים נמצאת שכבת המכינים ללוחמי הג'יהאד את הנשק, את חגורת הנפץ או מטען החבלה. הם לא פועלים נגד האויב באופן ישיר, לעתים אין להם קשר ישיר עם הלוחם, אבל בלעדיהם המגייסים ולוחם ג'יהאד החרב לא יכולים לפעול. במינוח האסלאמי תפקיד המכינים הוא التحضير للجهاد – "ההכנה לג'יהאד." מספר המכינים גדול ממספר המגייסים, ולפעמים מוצאים בקרבם נשים.
תחת שכבת המכינים קיימת שכבת המממנים, שבלעדי הכסף שהם מספקים למכינים לא היו אלו יכולים להכין לג'יהאדיסט את נשקו. תפקידם הוא الجهاد بالمال "הג'יהאד בכסף". המממנים לא עושים מעשה טרור בידיים, אבל ברור שבלעדיהם לא הייתה מתקיימת ההכנה לג'יהאד. מספר המממנים גדול ממספר המכינים, שכן במקרים רבים המימון מגיע מתרומות הציבור הרחב.
תחת שכבת המממנים יש שכבה של מסיתים, המשכנעים את המממנים לממן, את היצרנים לייצר, את המגייסים לגייס ואת הג'יהאדיסט להרוג. מפחד פן ייתפסו, משתמשים המסיתים בסיפורי ההיסטוריה ובהלכות הדת כדי לעטוף בהם את המסרים שלהם התומכים בכל סוגי הג'יהאד נגד האויב. מספר המסיתים וציבור המאזינים להם רב ממספר המממנים.
תחת שכבת המסיתים יש שכבה של מכשירי התודעה, ובמקרה האסלאמי הם קבוצה של אנשים שעיסוקם הוא הגברת התודעה האסלאמית של הציבור כדי ליצור בציבור אווירה דתית שתקבל את הג'יהאד לסוגיו כאמצעי לגיטימי למלחמה למען קודשי האסלאם. מכשירי הלבבות פועלים בעיקר בקרב קבוצות שאינן מתאפיינות בדבקות דתית, והפעולה שלהם נקראת "דעוה", "הזמנה" להתקרב לדת. בלעדיה קשה למסיתים להסית, למממנים לממן, למכינים להכין וללוחם להתגייס לג'יהאד.
תחת שכבת מכשירי התודעה נמצא ציבור גדול יותר של המזדהים עם מטרות הג'יהאד ומסכימים לכל מה שעושות השכבות מעליהן. תחת שכבת המזדהים נמצאת שכבת המבינים את מטרות הג'יהאד גם אם אינם מזדהים איתן. תחת שכבת המבינים נמצא ציבור הרחב של הלא-איכפתניקים, אלה שכל הג'יהאד איננו מעניין אותם ולכן הם לא יעשו שום דבר, לא בעדו ולא נגדו.
מפגע בודד שעבר תהליך אינטנסיבי של "דעוה" איננו נזקק לאנשים שיהוו בשבילו את מלוא שכבות הפירמידה, שכן הוא לוקח את הסכין מהמטבח הפרטי שלו ואת המוטיבציה והבסיס הנפשי לפיגוע הוא מקבל ממערך ה-"דעוה" והתקשורת החברתית.
במדינות שבהן השלטון פועל "בלי בג"ץ ובלי בצלם" נגד הג'יהאדיסטים, קיימת שכבה נוספת של ציבור הנפגעים מהמלחמה בין המדינה והטרור ורובם לכן מתנגדים לטרור. רובם דוממים ומיעוטם – בעיקר אנשי מנגנוני הביטחון – נוקט בפעולות נגד הטרור.
באופן עקרוני, כך נראית פירמידת הג'יהאד בכל מקום בעולם וגם בישראל. קיום הפירמידה מעלה שאלה: במדינה דמוקרטית המקפידה על חירות הפרט, חופש הדיבור וחופש הדת, היכן עובר הקו בין פעילות אסורה ובין פעילות מותרת? ברור שהלחימה, הגיוס, ההכנה וההסתה אסורים, אבל האם ניתן לאסור את ה-"דעוה", "ההזמנה" לאסלאם? שאלה זו חשובה מכיוון שזו בדיוק הפעילות הגלויה, המקובלת בחוק הישראלי, של שני פלגי התנועה האסלאמית בקרב הציבור המוסלמי בישראל מאז שנוסדה בתחילת שנות השבעים.
הפעילות האסורה של הפלג הצפוני – מימון חמאס, הסתה – הביאה להכרזה על ארגונים הקשורים לפלג זה כהתארגנות לא חוקית, אבל הפלג הדרומי, זה המיוצג בכנסת ע"י מפלגת רע"ם, עוסק ב"ג'יהאד מדני", "ג'יהאד אזרחי", כפי שניסח זאת ח"כ מנצור עבאס בראיון שנערך איתו בערבית. בעברית הוא נזהר מלהעלות על דל שפתיו את המונח ג'יהאד, כדי לא לחשוף למאזיניו היהודים את האמת על פעילותו.
מסורתית הבדווים אינם משכילים ואינם בקיאים בכתבי האסלאם הרבים. ניתן לתאר את האסלאם שלהם כ"אסלאם לייט": שמירת מצוות בלי הרבה ידע דתי. שני פלגי התנועה האסלאמית מפעילים מערך "דעוה" – "הזמנה לאסלאם" – בנגב בקרב הבדווים מזה שנים רבות, ומטרת שניהם היא להגביר את המודעות האסלאמית בקרב הבדווים. התנועות בנו מסגדים, ארגנו שיעורי דת, אימנו מטיפים ואימאמים וסייעו בבניין בתים לא חוקיים ובהכשרתם כדי להתחבב ולהתקבל על הבדווים בנגב.
את הפירות הפוליטיים של הפעילות החינוכית והחברתית רבת השנים הזו קצרה מפלגת רע"ם בבחירות האחרונות, ואת הפירות הטרוריסטיים של הפירמידה הזו "קצרו" קורבנות הג'יהאד שמנהלים מוסלמים אזרחי ישראל בהשראת ה"דעוה" של התנועה האסלאמית, מסריה וההסתה שלה נגד עצם קיום המדינה, נגד מדיניותה ונגד אזרחיה היהודים מאז "אוסרת אלג'יהאד" – הארגון הג'יהאדיסטי שהקים מייסד התנועה האסלאמית שיח' עבדאללה נימר דרוויש לפני כחמישים שנה, דרך פיגוע ההתאבדות של פעיל התנועה מחמד חוביישי בתחנת הרכבת של נהריה (ספטמבר 2001), רצח השוטרים כמיל שנאן והאיל סיתאוי בהר הבית בידי שלושה בני משפחת ג'בארין מאום אל-פחם, מעוז הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית (יולי 2017) ועד הפיגוע שביצע הדאעשיסט הבדווי, מחמד אבו אלקיעאן, בבאר שבע בשבוע שעבר.
עם זאת, חייבים לזכור ששורשי פירמידת הטרור בהשראה אסלאמית בארץ מגיעים אל שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת ופעילותם נגד היהודים של נציגי "האחים המוסלמים" המופתי, חאג' אמין אלחוסייני ועז א-דין אלקסאם. התנועה האסלאמית בישראל על שני פלגיה היא הסניף הישראלי של תנועת "האחים המוסלמים" והתנועה האחות היא חמאס. מנהיג הפלג הצפוני, ראא'ד צלאח, הורשע על פי הודאתו בהעברת כספים לתנועה האחות חמאס, ועמותת "סיוע 48" של הפלג הדרומי העבירה כספים לשטח שתחת שליטת חמאס בעזה.
התנועה האסלאמית על שני פלגיה, כולל הפלג הדרומי המיוצג בכנסת, דוגלת בתפיסה האסלאמיסטית שלמדינת ישראל אין זכות קיום כמדינה יהודית אפילו אם היא דמוקרטית, כי:
1. היהדות היא "דין באטל" – "דת בטלה" – ורק האסלאם הוא "דין חק" – "דת אמת" ולכן אין סיבה לקיום מדינה עבור דת שאיננה קיימת.
2.היהודים אינם עם אלא קהילות השייכות לאומות העולם ולכן הם צריכים לחזור לארצות שמהן הם היגרו לארץ..
3. ארץ פלסטין היא וקף אסלאמי ואסור על פי השריעה להוציא אותה אל מחוץ ל"דאר אלאסלאם" – "בית האסלאם" ולהקים עליה מדינה לא אסלאמית
4. היהודים חייבים לחיות תחת חסות האסלאם כ"אהל ד'מה" – "בני חסות" – ואין להם זכות לארץ, למדינה, לריבונות, לצבא, למשטרה ולכל סממן שלטוני אחר.
5. אסור ליהודים לשלוט על מוסלמים.
6. ירושלים שייכת למוסלמים בלבד, לא ליהודים ולא לנוצרים.
7. תפילת יהודים בהר הבית תחת חסות המשטרה היהודית, מסמלת בעיני המוסלמים את שיבת היהדות לחיים, דבר המנוגד לחלוטין לתפיסה הבסיסית ביותר של האסלאם על עצמו ועל הדתות האחרות.
הפיגוע שהתרחש בבאר שבע השבוע ובמהלכו נרצחו ארבעה ישראלים, הוא תוצאה עקיפה – ואפשר לומר גם הצלחה – של פעילות ה-"דעוה" של התנועה האסלאמית על שני פלגיה. לכן אני לחלוטין לא מאמין בכנות של הגינוי שיצא מטעם מפלגת רע"ם לפיגוע זה.
לכל מי שחוקר לעומק את כתבי "האחים המוסלמים" ואת פרסומי התנועה האסלאמית בישראל על שני פלגיה, ברור שמערך ה-"דעוה" שהתנועה הקימה בישראל בכלל ובנגב בפרט הוא חומר נפץ אידיאולוגי רב עוצמה, ודי באירוע אחד – דוגמת מבצע בעזה, פינוי בית בשיח' ג'ראח, אירוע אלים בהר הבית – כדי לפוצץ את כל חבית חומר הנפץ הזה.
לתחושתי אנחנו מתקרבים לרגע הפיצוץ בשל הצטברות סיבות, שאחת מהן היא התדמית החלשה של המדינה היהודית הנובעת מכמה סיבות: (1) חולשת הרוב היהודי שגרמה להסתמכות הקואליציה הממשלתית על תנועת "האחים המוסלמים"; (2) חוסר היכולת של ארגוני הביטחון הישראלים לטפל באירוע רחב היקף במקומות רבים במדינה כפי שהוכח במאי 2021; (3) המגבלות שהטילה מערכות המשפט, הפרקליטות ואכיפת החוק על הטיפול הראוי נגד פעילות עוינת שמקורה באזרחי המדינה.
סיבות אחרות, חיצוניות, הן התגברות חמאס, ההשפעה האיראנית והמעורבות התורכית והקטארית בפעולות "דעוה" במדינת ישראל, ו-"דעוה" כפי שראינו היא שכבה חיונית ורבת חשיבות בפירמידת הטרור.
