גירושין הם לא אופציה.
אני רואה את הפוסטים האלה בכל מקום: תיאור סבוך של קושי משמעותי בזוגיות ואי שם בתחילתו, מרכזו או סופו של הפוסט, משורבב המשפט "אבל גירושין זאת לא אופציה".
ואני שואלת: למה? למה בעצם גירושין אינם אופציה?
הרי ממקומות עבודה אנחנו מתפטרים, מהסכמי עבודה אנחנו יוצאים ואם קנינו מוצר פגום, אנחנו מחזירים אותו.
אז אם בחרנו לא טוב או אם חשבנו שבחרנו טוב אבל טעינו, אז זהו? אי אפשר להתחרט?
בנישואין הראשונים שלי גירושין לא היו אופציה מבחינתי. חד וחלק. וזה לא היה משום שהזוגיות שלנו הייתה מאושרת. הפוך. אבל המחשבה שהילדים שלי יגדלו בלי אבא נוכח, הייתה עבורי בלתי נסבלת. כל הצרות בחיים שלי התחילו כשאבא שלי נפטר בילדותי. אז עשיתי הכל כדי שזה יעבוד לא משנה כמה נורא זה היה.
אגב, גם הגרוש שלי מספר סיפור דומה, אבל הפוך. גם הוא מספר שסבל. גם הוא מספר שלא היה מסוגל לפרק את הבית. לבסוף, הוא עשה לנו את הטובה הזאת ועזב אותי. שתי דקות אחרי ההלם, כבר הודיתי לו על זה (אני יודעת שלא לכולם זה מרגיש ככה).
כשגירושין אינם אופציה, בלי לשים לב אנחנו מפסיקים להעריך את מה שיש לנו ומפסיקים להשקיע. אין טעם לטרוח. הם ממילא יישארו איתנו או שאנחנו ממילא לעולם לא נעזוב. אפשר גם להפוך בקלות להיות הקורבן שעושה הכל לבד ומרגיש בדידות איומה – ולא לעשות מעשה, כי גירושין הם לא אופציה. לא חייבים לריב מריבות ענק. אפשר פשוט לשקוע לתוך השעמום וההרגל, לקשר שמזכיר קצת את הקשר של הורים וילדים. קשר כזה שהוא מובן מאליו, שהנתינה מובנת מאליה ושאחד הצדדים (ההורים) צריך כל הזמן להרים את הנטל הזה. לבד.
ואני אומרת שצריך להיזהר מזה, כי אפשר בטעות לייצר יחסי תלות שמזכירים יותר קשר הורים ילדים מאשר קשר זוגי. על מנת שהקשר יהיה קשר זוגי בוגר, אני אומרת שצריך לבחור בו. כל יום מחדש. ולכן, בכל יום מחדש גם האופציה של גירושין צריכה להיות על השולחן. האופציה צריכה להיות שם ולא בכדי לשמר מאזן אימה, אלא בשביל לשמר מאזן אהבה.
זוגיות היא הסכם או חוזה לכל דבר ועניין. זה נכון שחלקים רבים שלו אינם מודעים בהכרח, זה נכון שרובו לא כתוב בשום מקום ודווקא העובדה הזאת בעיניי, מחזקת את הצורך של שני בני הזוג לדעת שגירושין הם בהחלט אופציה. תמיד.
כשגירושין הם אופציה, אנשים זוכרים להמשיך להשקיע בעצמם ובבני הזוג שלהם. הם זוכרים לא לפתח יותר מדי תלות. הם זוכרים לשמור על מה שיש להם, להעריך את מה שיש להם. הם גם חופשיים ללכת בכל רגע נתון ולכן, הם יכולים לוותר על דמות הקורבן האומלל של הקשר הזה.
אני מניחה שמי שכבר יצא להם להתגרש, מי שכבר ניסו את האפשרות של "גירושין הם לא אופציה" ואז גילו שהיא בהחלט אופציה, כבר לא ייכנסו לקשר בלי ההבנה הבסיסית שקשרים עלולים להסתיים ואם אנחנו לא רוצים שהם יסתיימו, דווקא את האופציה להתגרש – עלינו לקחת בחשבון.
