הפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל, ואילו היטלר והנאצים הם מפלטו של הסכל. אין מעשה יותר עצלני מבחינה יצירתית מאשר שימוש בדימויים נאציים. זה קל מדי, משום שזה מפעיל את בלוטות הרגש של הצרכנים באפס מאמץ, ולא דורש כלום גם מהיוצרים. אך דווקא משום כך שימוש בדימויים מאותה תקופה אפלה מעיד על יובש קשה במעיין היצירתי של היוצרים.
הפרק האחרון של תכנית הסטירה של "כאן 11" היהודים באים, אשר שודר במוצאי השבת האחרונה, מדגים באופן נפלא את הנקודה. התכנית נפתחה במעין טייק אוף סאטירי על התכנית (המזעזעת) והפופולרית מאוד של קשת 12, חתונה ממבט ראשון. החתן היה אדולף היטלר, ואילו לכלה לא הייתה איזו זהות ייחודית מובחנת. נראה שהמערכון התכוון ללעוג לפורמט של התכנית הפופולארית, ובמיוחד לצוות הפסיכולוגים שמובילים אותה, ד"ר יעל דורון ודני פרידלנדר. או שמא היה פה איזה משל חברתי מעמיק, על חיינו בישראל ובכלל. הכול ייתכן וקשה לדעת, כי השימוש בהיטלר כמשל מערבל את התמונה ומערפל אותה לחלוטין. לא מדובר הרי בסתם נבל גנרי, היטלר הוא לא בעל מכה או אבא מתעלל. הוא סמל הרוע המוחלט, זה שאין שום דבר מעבר לו. אז מה בעצם תפקידו במערכון ומה השימוש בו אמור לסמל? באמת שקשה להבין.
אז מה באמת ביקשו היוצרים להשיג באמצעות השימוש בהיטלר? אפשר להעלות כמה השערות, אך הסבירה ביותר היא גם הטיפשית ביותר: הם רצו לעורר מהומה. גל המחאה סביב העונה הקודמת של הסדרה עשה להם טוב וזקף את קומתם. הקריאות להורדת התכנית, או אפילו לסגירתו המוחלטת של התאגיד, מצד רבנים חשובים ומרכזיים, גרמו להם להרגיש חשובים ומעניינים. אז מה עושים כדי לשוב ולעורר עניין ומהומה, אחרי שהלעג לדמויות המכוננות של עם ישראל כבר מעט מיצה את עצמו? ובכן, התשובה הקלה ביותר היא כנראה היטלר. בואו נשים את היטלר על המסך, עונד סרט צלב קרס, ומיד תפרוץ מהומה.
למרבה השמחה הציבור לא מטומטם, והפרובוקציה הזולה עוררה פשוט פיהוק. 36 שעות אחרי שידור הפרק איש לא הגיב למה שקרה בו – כי זה פשוט לא מעניין. המרדף אחרי פרובוקציות לא מוביל לדבר, חוץ מאשר לשיעמום של הצופים, שמרגישים שליוצרי "היהודים באים" כנראה נגמר הסוס. מתוכנית חצופה, בועטת, מסקרנת ומרגיזה, היא הפכה לתכנית בנאלית, כמעט צפויה, שלא מעניקה לצופיה כל ערך אמנותי או סאטירי ממשי. אחת מגרסאותיו של "חוק גודווין" האינטרנטי קובעת כי דיון ברשת הגיע לסוף דרכו כאשר אחד המשתתפים בו עשה שימוש בהיטלר או בנאצים. יתכן בהחלט שהחוק הזה תופס גם לגבי תכניות טלוויזיה סאטיריות, שהשימוש בדימויים נאציים מעיד שהן הגיעו לסוף דרכן האמנותית.
