לפני כעשרים וחמש שנים, כאשר התחילו להתפוצץ בינינו אוטובוסים ומסעדות, הסבירו לנו אלה שהביאו לכאן את ראש רוצחי היהודים כי ידו איננה במעל, שהרי הוא שותף נאמן לחזון "השלום" ו"המזרח התיכון החדש". המשך פעולתו של מנגנון הסחת הדעת הציבורית מפני המציאות יצר בהמשך את סיפור ההונאה על משגרי הרקטות מעזה, שאינם חברי ארגון הטרור חמאס השואף לשקט. בימים אלה שוב חוזרת הנוסחה על עצמה כאשר אין לומר "ערבים רצחו יהודים" אלא רק "זה דעאש".
אמירת המילים המפורשות, המסבירות כי שנאת יהודים היא גורם בלעדי לרציחתם בידי מוסלמים בעלי תעודות זהות ישראלית, מסוכנת מאוד לשלל בעלי אינטרסים ומעצבי דעת קהל מטעם "ממשלת השינוי". ביניהם נמצא את אלה האוחזים במשיחיות מבית "שלום עכשיו", שחזונם הנשגב על אהבת האדם האוניברסלית עלול להיות מוטל בספק, כמו גם אלה המתעקשים להקשיב רק למילים החיוביות בעברית שמשמיע הצד השני, הקורא בערבית לחיסולה של ישראל.
ראשי ממשלה המחליטים על צעדים דרמטיים יודעים שבכך הם מהמרים על עתידם הפוליטי. מכאן שהם ייעשו הכול על מנת לנווט את הדיון הציבורי הרחק ככל הניתן מהשאלות שמציבות בדיעבד תוצאות החלטתם. השליטה בערוצי התקשורת המרכזיים מאפשרת להם לטעת בציבור מילים מעצבות תודעה, המונעות מרבים וטובים מלשאול את השאלות והמסקנות העלולות לסכן את האמונות והצרכים הפוליטיים של בעלי העניין. דיון במילים פשוטות והגיון סביר הוא תהליך מסוכן עבור האוחזים באמונות שווא מכיוון שהוא עלול להביא למסקנות שיערערו על אותן אמונות. בניגוד לממשלת רבין, שזכתה בתחילת דרכה לרוב מוצק, הממשלה הנוכחית ניצבת מראש על כרעיים רופסות, מה שמחייב אותה לקיים מערך הונאה מוצק לאין שיעור יותר בכדי לשרוד.
"ממשלת השינוי" נוצרה בעזרתה הנלהבת של התקשורת הישראלית, שנותרה שותפתה הנאמנה בכל מצב ובכל תנאי. תרבות השקר וההונאה, שבלעדיה לא ניתן כידוע לרתק את הצרכן הממוצע, מתבססת על מילים גדולות וחלולות המשכנעות אותו שכל הנראה ונאמר במסך הוא אמת שאין בלתה. כך למשל, התכנית המוזרה והמתישה המכונה "חדשות השעה שמונה", ממנה לומד הצופה לכאורה על המתרחש סביבו. מדובר במצג של שקרים וחצאי אמיתות, שמטרתו להסיט את צרכן "החדשות" מהאפשרות, העומדת לכאורה תמיד בפניו, לבחון כל אירוע מכל צדדיו. מהדורות החדשות הן לא יותר מעוד מופע ברצף מופעי הבידור והסדרות המתגלגלות על המסך, וכך גם איכות הקשר בינן לבין מה שמתרחש באמת סביבנו.
בהקשר למעשי הרצח האחרונים, הלך רוח הפשטני והירוד מתוצרת התקשורת מקל מאוד על ההפרחה והאימוץ של אמירות בנוסח "זה דעאש", משמע שמקרי הרצח האחרונים אינם עוד מקרה פשוט בו מוסלמים רוצחים יהודים רק מכיוון שהם יהודים, כפי שקרה פעמים רבות לאורך ההיסטוריה. אם זה רק "דעאש" אזי מקרי הרצח בבאר שבע ובחדרה הם לא יותר מסטייה נדירה מדרך האהבה כלפי כל מה שקשור ביהודים, שהביאה להחלטה לרצוח כמה מהם. שמעון פרס ניסה לחזק את אמונתו ברעיונות השווא של עצמו כשאמר על נרצחי הפיגועים שהם "קורבנות השלום". נפתלי בנט מחרה ומחזיק אחריו באומרו כי מה שקרה השבוע היה "פיגוע שני של תומכי דעאש בישראל". כמו ממשלת רבין השנייה – גם כעת המשך קיומה של הממשלה מותנה בשימוש בשקרים קטנים לשם תיחזוק השקר הגדול.
ובהזדמנות זו יש לזכור כי מבצע "חומת מגן", שבימים אלה מציינים עשרים שנה להתחלתו, היה תוצאה של התמוטטות אמון הציבור במערכת אמונות השווא, שראשיתה בהסכמי אוסלו. כמו כל תופעה, גם הונאת הציבור הנוכחית נידונה להיעלם מתישהו מעולמו של הישראלי השפוי. מומלץ לנו להתכונן כראוי לתוצאותיה של אותה התפכחות.
