הרבה יותר מדי אנשים מתארים את השגיאה של הנשיא ג'ו ביידן בסוף השבוע, כשהוא לכאורה קרא להדיח את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מהשלטון, כטעות קטנה ונסלחת. היא לא. היא חלק מדפוס מטריד של תקלות שמגבירות שלא לצורך את הסיכון לעימות ישיר עם רוסיה.
זו בהחלט לא הייתה המעידה המילולית הראשונה של ביידן ביחס לסכסוך רוסיה-אוקראינה. בינואר הוא רמז ש"פלישה מינורית" של רוסיה לאוקראינה עשויה שלא לגרור עיצומים מערביים. לאחרונה, נראה היה שהוא הפתיע את הממשל שלו כשהגדיר את פוטין כ"פושע מלחמה". הוא גם אמר לצנחנים אמריקנים שמוצבים בפולין שהם יהיו עדים לגבורתם של האוקראינים "כשתהיו שם", במה שנשמע כמו רמז שכוחות אמריקניים יצטרפו ללחימה. הוא גם אמר שנאט"ו תגיב "באותו מטבע" אם רוסיה תשתמש בנשק להשמדה המונית במלחמתה עם אוקראינה, במה שנשמע כמו רמז שכוחות הברית ישתמשו בנשק גרעיני או כימי טקטי בתגובה אם פוטין יעשה זאת תחילה. הבית הלבן נאלץ להבהיר שלביידן אין כוונה לשלוח חיילים לאוקראינה, והיועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן אמר שהנשיא התכוון ש"נגיב בהתאם".
זה דפוס מפחיד. העולם מצפה שנשיא ארה"ב יספק מנהיגות בינלאומית. האדם הזה מוכרח להפגין רגיעה וזהירות תוך כדי קבלת החלטות, בידיעה שכל מילה תיבחן בקפדנות כדי לברר מהי המדיניות האמריקנית. חוסר היכולת העקבית של ביידן לבצע את המשימה הזו פירושו שהעוזרים חייבים כל הזמן "לנקות" את דבריו ולהבהיר את מדיניות ארה"ב לאחר מעשה. אפשר לתהות מה מנהיגי בעלות הברית לוחשים זה לזה בפרטיות על ביידן.
צריך גם לתהות מה פוטין חושב על כל זה. אנחנו יודעים שהלאומן הרוסי מאמין בדברים לא נכונים, כגון שההיסטוריה האוקראינית לא מספקת לרפובליקה הסובייטית לשעבר זכות לעצמאות, כפי שכתב פוטין במאמר א-היסטורי בשנה שעברה, וכי ממשלתה זקוקה ל"דה-נאציפיקציה". הוא גם פרנואיד, כפי שמעידה אמונתו שהתרחבות נאט"ו איימה על רוסיה, למרות שנאט"ו התחייבה שלא להציב באופן קבוע כוחות בשטחן של מדינות סובייטיות לשעבר או מדינות ברית ורשה.
לפיכך, פוטין יכול היה להאמין בקלות שהמעידות הלשוניות של ביידן הן בעצם המדיניות האמיתית של ארה"ב, ושההכחשות של הבית הלבן נועדו להונות אותו. מסקנה כזו תהיה הרת אסון.
פוטין עלה לשלטון ב-1999, זמן קצר לאחר מסע ההפצצות של נאט"ו נגד בעלת בריתה הרוסית המסורתית סרביה. סלובודן מילושביץ', נשיא סרביה שמלחמות הבלקן והטיהור האתני שלו הובילו למלחמה, נעצר ונשפט על פשעי מלחמה. מילושביץ' מת בכלא של האו"ם סמוך להאג בשנת 2006. פוטין, שמאמין בבירור שהוא דמות היסטורית שתחזיר את הגדולה הרוסית, ודאי לא ירשה לעצמו לסיים באופן דומה. אם הוא חושב שאין לו מה להפסיד בהסלמת הסכסוך באוקראינה, מי יודע למה הוא מסוגל?
ישנן שתי דרכים אפשריות להסביר את המעידות הלשוניות של ביידן. הראשונה היא שהוא לא באמת מנהל את העניינים ושהצהרות של עוזריו הן שיקוף מדויק יותר של המדיניות האמריקנית. השנייה היא שהוא מנהל את העניינים אבל חסר לו הפילטר הדרוש כדי לסנן מחשבות פרטיות.
ההסבר השני הוא ההסבר הסביר יותר, שכן הוא עולה בקנה אחד עם נטייתו של ביידן להשמיע הערות מעליבות לפני היותו נשיא. מי יכול לשכוח את האמירה שלו בפני קהל שחור ב-2012 שנשיא רפובליקני יחזיר אותם "לשלשלאות"? הוא גם עשה טעות אחר טעות בקמפיין של 2020, וכינה גבר אחד באיווה "שקרן ארור" ואישה בניו-המפשייר "חיילת פוני שקרנית עם פני כלב". כאשר הוא לחוץ או עייף, הוא נוטה להתפרץ ולעשות טעויות. זה פשוט חלק ממי שהוא. אבל מה שחמוד או נסלח במהלך הקמפיין עלול להוביל לאסון כאשר שתי מעצמות גרעיניות מעורבות בעימות מתוח.
אמריקנים מכל הקשת הפוליטית אינם חפצים במלחמה מקרית עם רוסיה שתוצת על ידי רגשות זועמים של שני גברים. דמויות אחראיות חייבות להבהיר, הן בפומבי והן בפרטיות, שהשליפות של ביידן אינן מקובלות. אולי זה ישכנע אותו להיצמד לתסריט. למען כולנו, יש לקוות שזה מה שיקרה.
