– אבא, מה בדיוק היה בתקופה ההיא עם הסגרים וההדבקות?
– וואו, זה היה מזמן. מה נזכרתְ בזה?
– סתם.
– אמ… מאיפה להתחיל. מה את זוכרת, בעצם?
– הייתי ממש קטנה. פשוט תספר הכול מהתחלה.
– הכול מהתחלה. טוב, אז היה זמר אחד, בשם ישי ריבו. בחור חמוד, היה מוציא כל מיני שירים בסגנון עדין כזה: תוכו רצוף אהבה, לשוב הביתה, הלב שלי, כל מיני דואטים עם עמיר בניון ואמיר דדון…
– לא מצא איזה הָמִיר כדי להשלים את הסריה?
– יש לך חוש הומור מצוין, חמודה, לא יודע מאיפה ירשת אותו. בכל אופן, יום אחד הוא הוציא שיר חדש, "תפגשני כשאפגושך". הטקסט היה בסגנון הרגיל שלו – אופטימי, משלב כמה פסוקים, כמה משפטים שחצי סותרים את עצמם, כמה משחקי מילים ופתגם או שניים. הוא די הצליח, וגם נכנס לפלייליסט של גלגלצ…
– מה זה גלגלצ?
– תחנה ברדיו.
– רדיו זה הדבר הזה עם התקליטים?
– בערך.
– אז מה הייתה הבעיה עם השיר?
– המנגינה.
– מנגינה לא מוצלחת?
– זה לא שהיא הייתה מוצלחת. או לא מוצלחת. היא פשוט נדבקה לחלוטין. לכל מקום שהיית הולכת, היית שומעת אנשים מזמזמים את הפזמון. איזה זה הלך… "וכשתפגשני תשטפני, ותפשיטני מפגעי, וכל כשלונותי ייסחפו עדי עד". אני בכוונה רק מצטט ולא מזמזם עם המנגינה, כי כל מי שהיה שומע מישהו אחר מזמזם אותה היה בסבירות גבוהה נדבק בעצמו.
– בסדר, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהכרתם מנגינה שנדבקת?
– מה פתאום. אני יכול לתת המון דוגמאות – אם תרצי…
– אני רוצה.
– זו הייתה הדוגמה. "אם תרצי". או "החיים שלנו תותים", "שני משוגעים", "אל תעזבי ידיים", או מוקדם יותר "הגיע זמן הגאולה", או "ותבנהו מהרה"… יש המון דוגמאות, לא נתחיל עם זה עכשיו. ובאמת היו שפקפקו בסכנה, אמרו שזה בסך הכול "קול דודי" עם יחסי ציבור. אחרים טענו שעוד מעט מגיע הקיץ, יהיו להיטים חדשים וכולם ישכחו מהאחד הזה. אבל די מהר כולם הבינו שזה לא היה נכון – "תפגשני כשאפגושך" התפשט באופן אקספוננציאלי. עוד ועוד אנשים נדבקו בו, וכל מי שנדבק התחיל לזמזם את השיר הזה ולא הפסיק במשך שבועיים. את יודעת מה זה במשך שבועיים לשמוע את אותו שיר מכל כיוון? אצל אחרים זה היה חמור יותר, השיר לא עזב אותם גם חודש.
באחד היישובים באזור שלנו בית ספר שלם נדבק. מורה שלא הקפידה על הוראות משרד הבריאות שמה את השיר הזה בתור הצלצול. כל התלמידים נכנסו מייד לבידוד.
– אה, היו בידודים?
– בטח. בהתחלה ניסו לקטוע את שרשרת ההדבקה, למצוא ליד מי זמזמת ולהכניס אותו לבידוד לפני שהוא יתחיל לשיר את השיר הזה. את מבינה, בנאדם יכול להיות בריא לגמרי, לטעון שהוא בכלל שומע רק מוזיקה קלאסית…
– קלאסית כמו סטטיק ובן אל?
– אמ… כן, למשל. אולי אפילו עוד יותר קלאסית. בכל אופן, פתאום משומקום הבנאדם מתחיל לזמזם "וכל כשלונותיי ייסחפו עדי עד", ואתה מבין שהוא כנראה היה ליד מאומת. אז ניסו עם בידודים, זה לא הצליח. עברו לאוזניות – כל מי שהלך ברחוב הלך עם אוזניות. חלק עם כאלה שחורות סטנדרטיות, אחרים עם אוזניות לבנות או סגולות, חלק עם כל מיני דברים ענקיים כאלה ופרוותיים. זה הפך כמעט לפריט אופנתי.
– וכולם הקפידו על זה?
– בשלב הזה כן. וככה אחרי כמה חודשים השיר הזה נעלם. הורדנו את האוזניות. חשבנו שניצחנו. ואז הגיע הגל השני: הווריאנט המזרחי.
– מאיפה הוא הגיע?
– ישי ריבו עשה דואט עם עומר אדם. שוב השיר הזה תפס חזק מאוד, והפעם אנשים התחילו לזלזל. היו שמים אוזניות ליד האוזן, במקום על האוזן ממש. או הולכים בלי אוזניות בכלל. במקומות מסוימים אפילו שמו את השיר הזה ברמקולים בחתונות, אמרו שזו הדרך של הגוף לחסן את עצמו. משרד הבריאות נאבק בהם, אבל באמצע נאום של שר הבריאות הוא התחיל לשיר "וכשתפגשני תשטפני, ותפשיטני מפגעי" בלי התראה. זה מאוד פגע באמינות של המשרד, ומקדם ההדבקה חזר להשתולל – שוב לא יכולת ללכת מטר בלי לשמוע את השיר הזה. אנשים שכבר נדבקו והחלימו חזרו לזמזם אותו שוב. זה היה נורא.
וככה זה המשיך. בכל פעם שחשבנו שניצחנו אותו, הגיעו עוד ועוד וריאנטים – לקראת שלושת השבועות הייתה גרסה ווקאלית, אחר כך איזו להקת חתונות עשתה לו קאבר, ואז היה ביצוע של קולולם. מתישהו הייתה הבנה שלא ננצח את הניגון, וצריך לחיות לצידו.
– ומה קרה אחר כך?
– יום אחד השיר פשוט נעלם. אף אחד לא ידע איך להסביר את זה. הפסיקו לשמוע אותו, הפסיקו להשמיע אותו, הפסיקו לזמזם אותו. ככה משום מקום. המדענים לא ידעו להסביר את זה. הוא כמובן גם ירד מיוטיוב…
– מה זה יוט…
– לא משנה עכשיו. בקיצור, הוא נשמר רק במעבדות מסוימות. אין לאף אחד גישה אליו חוץ מכמה חוקרי מוזיקה. יש כאלה שקוראים להשמיד גם את העותקים האחרונים, אבל בינתיים דעתם לא התקבלה.
– ואתה יכול לזמזם לי? רק את הפזמון?
– טוב, נו. זה הולך ככה: "וכשתפגשני תשטפני, ותפשיטני מפגעי, וכל כשלונותי ייסחפו עדי עד".
– וואלה. יפה דווקא.
– דיר באלכ את מתחילה לזמזם את זה מחר בבית הספר.
– מבטיחה שלא.
– בסדר. יאללה, לילה טוב, חמודה.
– לילה טוב, אבא.
–
–
– "וכשתפגשני תשטפני, ותפשיטני מפגעי, וכל כשלונותי ייסחפו עדי עד"… אוי, לא.
