הביטוי "חי בסרט", וההשוואה בין סרטים לחיים באופן כללי, מכוונים בדרך כלל לאלמנט העלילתי: יש הבדל ברור בין התנהגות אנושית והתפתחות הסיפור הבדיוני לבין החיים האמיתיים. אולם, למרבה האירוניה, וכפי שהחיים מתעקשים להוכיח לנו שוב ושוב, המציאות עולה על כל דמיון. עלילות ריגול סבוכות של ג'ון לה־קארה נראות תמימות יחסית לחוויות אמת מהמלחמה הקרה. דמויות מזוויעות של ברט איסטון אליס (יוצר "אמריקן פסיכו") משקפות למעשה מפלצות אמיתיות שמסתובבות בינינו.
גם במובן הטכנולוגי הייתה ועודנה נטייה לזלזל בגרסה הבדיונית של מכשירים אלקטרוניים עתידניים – ממכוניות מעופפות ועד הולוגרמות ודומיהן. זאת, למרות שבכל פעם מחדש אנחנו מוצאים את עצמנו עם גרסאות דומות להפליא – אם לא מתקדמות יותר – של מכשירים שנחשפנו אליהם בסרטים עתידניים וספרי מדע בדיוני (חשבתם פעם על כמה דברים הטלפון שלכם מסוגל לעשות?)
אך בשדה הטכנולוגי קיים בכל זאת אלמנט אחד שכמעט תמיד נעלם מהעולם הבדיוני למרות שהוא כל כך נוכח וכואב בעולם שלנו: תקלות קטנות.
אנחנו לא מדברים פה על וירוסים גדולים, קריסות מערכות או תשתית רשת שמאבדת את עצמה לדעת – אלמנטים שדווקא מומחשים היטב בעולם הדמיון – אלא על באגים קטנים ומעצבנים שלא מספיק חשובים כדי לגרור פתרון בעיות מעמיק או קריאה לעזרה, ובכל זאת מסוגלים להוציא אדם מדעתו. הודעת הווטסאפ שמשום מה מסרבת להישלח; הנטפליקס שללא כל סיבה נראית לעין מחליט להיתקע ולטעון עצמו לדעת עשר פעמים בשתי דקות; שיחת הזום שבהמחשה קיצונית של חוק מרפי מחליטה לא לפתוח את המיקרופון שלנו בדיוק באמצע ריאיון עבודה או שיחה חשובה עם הבוס.
כולנו חווים תקלות כאלה, וחווים אותן כל הזמן, ומשום מה הן נוטות להיות הרבה יותר מעצבנות מאשר בעיות שבאמת משפיעות על החיים שלנו. אולי דווקא משום שבשעה שהעיגול האדמדם מסתובב ומסתובב מעל פניו של קפטן ז'אן־לוק פיקארד, ואחוז הטעינה נתקע על 29, אנחנו מבינים שאין כאן באמת סיבה להתלונן. שאלה רק כמה רגעים קטנטנים של חוסר שביעות רצון באמצע פרק מותח במיוחד של מסע בין כוכבים: הדור הבא (דוגמה אקראית לחלוטין, כמובן); שהתגובה הראויה לתקלה כזו היא פיהוק והמתנה סבלנית, אבל בפועל – בעיקר אם התקלה מתרחשת בפעם החמישית בכמה דקות – אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מטיחים את השלט על המסך בכל הכוח.
איכשהו, התקלות הקטנות והמחרפנות האלה אף פעם לא קורות לפטריק סטיוארט על סיפון חללית האנטרפרייז או לטום קרוז שמאיים בדרמטיות על הנבל שמתכנן להשמיד את העולם בשואה גרעינית. משום מה, מעולם לא ראינו שיחת הולוגרמה חשובה של דארת' ויידר נתקעת בשל חוסר קליטה, ולא צפינו בו אומר שוב ושוב במבוכה: "אתה יכול להגיד את זה שוב, מאסטר? אתה קטוע", רגע לפני שהוא משמיד את הטכנאי האחראי. ולפני שאתם משגרים אלינו מייל עם תשובה מתחכמת: לא, זה לא נחשב אם זה קורה בקומדיה.
אנשי הבידור היקרים, ספילברג ושות' (הרי כולכם מקפידים לקרוא את המדור הזה כל שבוע) – אולי לא יזיק מדי פעם להציג כמה באגים מערכתיים קטנים. ולכם, אנשי הטכנולוגיה שמדור זה הוא ביתם השני, במקום לעבוד על המצאות מיותרות כמו אייפון חדש ואוזניות שבהן שומעים את הבאס 0.3258 ברור יותר בכמה שירים של להקת האינדי האהובה עליכם, למה שלא תקדישו קצת יותר זמן לתקלות הקטנות של החיים?
מינוי לגיהינום
על פי דיווח חדש בבלומברג, אפל עובדת על מערכת חדשה שלפיה תרכשו מינוי לא רק למגוון השירותים שהיא מציעה, אלא גם לחומרה עצמה. אייפונים ואייפדים כבר לא יימכרו אלא יעברו אל משתמשים בסוג של ליסינג. כי למה שירשו לנו לקנות דברים שאנחנו רוצים? מדור בנושא בקרוב.
תור לעתיד
בסוף השבוע דווח שגוגל תשיק שדרוג חדש לשירות החיפוש: הצגת תורים פנויים כשמחפשים שמות של מרפאות. בשלב הראשון השירות ככל הנראה יהיה זמין בארה"ב בלבד, אבל אפשר להניח שבקרוב נראה אותו גם כאן בארץ.
לתגובות, המלצות, משחקים (וממים של וויל סמית') שגרו לנו מייל: digital.makor@gmail.com
