הדוקו־ריאליטי החדש מבית "יס", פריפריה אימפריה הצליח לבלבל אותי. התחושה מהצפייה בפרקים הראשונים הייתה של "וואו" – טלוויזיה שחייבים לראות. אלא שאז שקע קצת האבק והאמת נחשפה במערומיה: כי פריפריה אימפריה היא הגרסה הפריפריאלית של "מעושרות" (שהכניסה לחיינו את לאה שנירר וניקול ראידמן), מלווה בטעם לוואי חזק של סטריאוטיפים וגזענות.
הדמויות הדומיננטיות בסדרה הן אוריה עזרן, מעצבת אופנה מרמלה, אורטל בניסטי – מאפרת ומסרקת מאשדוד שסלבס מהמרכז מוכנות להיתקע בפקקים רק כדי שהיא תשדרג אותן – ונעמה מריומה, דוגמנית לשעבר ואם לחמישה בהווה שמנסה להניע מחדש את קריירת הדוגמנות שלה. סביבן מלוהקות גם בנות משפחת מנשרוב – האם דליה ובנותיה סינדי וקים – שיש להן סלון כלות ושמלות ערב. המשותף לכולן? הן מאוד רוצות להוכיח שהן יכולות לעשות את הדברים טוב יותר, גדול יותר, נוצץ יותר, מהתל־אביבים.
אל תבינו אותי לא נכון – אני מאמין שיש מקום וחשיבות לייצוג של כל הרבדים באוכלוסייה על המסך הקטן. אבל לקחת חבורה של נשים מתוקתקות, מטופחות ורהבתניות ולהציג אותן כ"פנים של הפריפריה" זה פספוס גדול. נכון, הן חלק מהנוף הפריפריאלי, אבל בוודאי שלא מדגם מייצג.
ובכל זאת, ההתחלה שידרה לי משהו מרענן, אחר. הרגשתי שמביאים לנו קצת פריפריה עוצמתית ולא מתנצלת על היותה כזאת. רק מאוחר יותר הבנתי שקיבלנו קבוצה של נשים שהכירו רגע לפני שהמצלמות נדלקו. יחד, כאמור, הן אמורות לייצג את הפריפריה, אבל בדיוק כפי שהמילה "מזרחים" מייצגת גוונים ותתי־גוונים כל כך שונים זה מזה – גם הפריפריה היא ספקטרום שלם שלא מגיע כאן לידי ביטוי ראוי והולם. אגב, כל הנשים כאן גרות דרומית לתל־אביב אבל צפונית לאשקלון, וגם פה יש פספוס גדול.
ועכשיו לעלילה: במרכז הדוקו הנשים מנסות להפיק יחד תצוגת אופנה, להפגין (שוב, בעיקר מול התל־אביבים) את הכישרונות שלהן בתחומי הביוטי השונים, באופן ש"ייצג את הפריפריה". אבל לא רק ההפקה התבלבלה – גם המשתתפות עצמן לא הבינו מה נדרש מהן, ולבסוף הן מחליטות לבחור בנושא של הסבתות שלהן ולבושן. בין הלוקיישנים להפקה, הן הולכות לראות את נמל אשדוד, מוזיאון אשדוד ושוק רמלה, והכול בניסיון – כן, כבר ניחשתם – לייצג את הפריפריה בצורה הטובה ביותר.
לזכותן של המשתתפות אפשר לציין כי הן מצוידות באמביציה גדולה מאוד להצליח. אלא שזו עוברת תמיד דרך ההשוואה לתל־אביב, שרק מרחיקה אותן מהמטרה. לאורך הסדרה אנחנו נחשפים לקלישאות על גבי קלישאות. הנשים מהפריפריה מסורקות למשעי, מאופרות ומטופחות, לעומת התל־אביביות שיורדות לרחוב בקרוקס ופיג'מה. הפריפריאליות תמיד עם מצלמה מוכנה ביד ופרצוף־סלפי, כשהתל־אביביות עם ספר מהוה ביד.
מטרת היוצרים הייתה ליצור סדרה שמשלבת פאן עם קריצה ביקורתית, אבל יותר מכול היא מותירה חותם של גזענות ישנה ושל סטריאוטיפים שנתקעו במקום מאז שנות התשעים. לא הגיע הזמן שכולנו נתקדם?
