"פרויקט אדם" שייך לקליבר הגבוה של סרטי נטפליקס – הפקה מושקעת בכיכובם של "איי־ליסטים" כמו ריאן ריינולדס, מארק רופלו וזואי סלדנה, עטופה בשלל אפקטים דיגיטליים ברמה הגבוהה ביותר ו־ווייב של שובר קופות הוליוודי שאיכשהו התגלגל אליכם ישירות לסלון במקום לעבור קודם דרך קומפלקס הקולנוע. העלילה החזרה־לעתידית מוצאת את ריינולדס חוזר בזמן משנת 2050 לימינו ונאלץ לשתף פעולה עם גרסתו בת ה־12 כדי למנוע מאשת עסקים מרושעת מלשבש את כל עתיד האנושות.
ריינולדס שב לעבוד עם הבמאי שון לוי, שלפני רגע ביים אותו ב"לשחרר את גאי", אלא שהפעם התוצאה נעדרת את נגיעות המקוריות והקסם שהפכו את גאי לכה מוצלח. הבעיה המרכזית היא התסריט הצפוי שבמקום לנסות ולחדש משהו בז'אנר המשומש כל כך, עושה בדיוק את ההפך ומקבץ רצף בלתי נתפס של קלישאות מוכרות. לוי גם מנסה לתעל לא מעט מרוברט זמקיס וסטיבן ספילברג, שהשראתם מרוחה על כל הסרט, עם סצנות ושוטים שאמורים לדגדג לתודעה הקולנועית של הצופים הבוגרים יותר. אלא שבכך הוא רק מעצים את הפער הברור בין הסרטים מלאי הנשמה שעליהם גדלנו לבין המוצר המלאכותי שלפנינו.
ובכל זאת, כמה דברים עובדים כאן לא רע, ואם תוכלו לשים את הציניות שלכם בצד הם אף יהפכו את הצפייה בסרט למתגמלת למדי – מדובר דווקא ברגעים הדרמטיים ובלקחים האנושיים שעוסקים בהתמודדות הגיבור הצעיר עם מות אביו וביחס שלו לאמו. אומנם גם כאן לא באמת תיתקלו בהבזקי עידון ומקוריות, אבל גם ריינולדס וגם גרסתו הצעירה – ווקר סקובל המוצלח – מביאים אנושיות וחום שהופכים את אותם רגעי דרמה לאשכרה מרגשים. אין ספק ש"פרויקט אדם" לא סתם מצא את דרכו היישר לנטפליקס. אך אם תרצו, הוא יציע בידור נחמד לכל המשפחה.
גם "העיר האבודה" נוטל השראה מקלאסיקה של רוברט זמקיס, כשהפעם מדובר ב"בעקבות האוצר הרומנטי" המקסים מ־1984. סנדרה בולוק היא לורטה, סופרת ספרים רומנטיים. צ'אנינג טייטום הוא אלן, דוגמן השער החתיך אך לא־ממש־חכם של ספריה. לאחר שלורטה נחטפת על ידי מיליארדר אקסצנטרי, אלן, המאוהב בה בסתר, יוצא להצילה ושניהם מסתבכים בהרפתקה באי אקזוטי.
יש לומר לזכותו של הסרט שהוא מסרב בכל תוקף לקחת את עצמו ברצינות. ברור לגמרי שכל רצונו הוא לספק לצופיו שעתיים של הסחת דעת מענגת והוא ממש כמעט משיג זאת. למה רק כמעט? כי לאחר פתיחה מצוינת – מלאה בהומור, באקשן ובהופעת אורח היסטרית לגמרי של בראד פיט, הסרט מאבד קצת קצב, הבדיחות מאבדות קצת גובה, ועניין הצופים, ממש כמו הגיבורים, הולך קצת לאיבוד.
המנגנון הקומי המרכזי בתסריט הוא ערבוב התפקידים המסורתיים של הגבר והאישה. לא היפוך, ערבוב. זה אומר שלורטה היא לפעמים ההרפתקן המלא בתושייה ולפעמים הנערה בצרה, ואילו אלן מחלק את זמנו בין היותו פרימדונה מפונקת לגיבור שמציל את היום. הקונספט הזה מוצלח סך הכול ומייצר לא מעט עניין כי אף פעם לא תדעו כיצד כל אחת מהדמויות תתמודד עם המכשול הבא. קצת חבל שדמותו של אלן לא עקבית בכלל במבחן האינטליגנציה והיא מתזזת בין מפגני טמטום קיצוניים לתבונה מפתיעה – הכול בהתאם לדרישות הסצנה.
הערך המוסף המשמעותי כאן הוא הכריזמה השופעת של בולוק וטייטום והכימיה המצוינת ביניהם. בולוק היא בכלל סוג של אנומליה – מעין גרסה נשית של טום קרוז שבגיל 58 נראית עשרים שנה צעירה יותר. "העיר האבודה" היה צריך להיות יותר – מצחיק יותר, מסעיר יותר, מהנה יותר. זה לא אומר שהוא לא מספק סחורה חביבה מאוד, אבל חייבים להודות שלא היה מפתיע אם גם הוא היה נוחת הישר לפלייליסט של נטפליקס.
פרויקט אדם ארה"ב 2022, במאי: שון לוי 106 ד' | דירוג: 3 כוכבים מתוך 5
העיר האבודה ארה"ב 2022, במאים: ארון ני, אדם ני 112 ד' | דירוג: 3 כוכבים מתוך 5
הנסיך המודלק
למקרה שפספסתם, בטקס האוסקר, עלה כריס רוק להגיש את פרס הסרט הדוקומנטרי והתבדח על חשבון ראשה המגולח של אשתו של וויל סמית', ג'יידה פינקט–סמית'. כתגובה, עלה סמית' לבמה וסטר לרוק, ועוד המשיך לגדף לאחר שחזר למושבו. אז מתברר שפינקט סמית' סובלת מאלופציה (קירחות אזורית) וזו הסיבה לראשה המגולח. אפשר בהחלט להבין את רגישות הנושא, ועדיין, סמית' היה צריך לנהל אחרת את העניין. למחרת הטקס פרסם סמית' התנצלות. כעת נותר לראות מה תעשה האקדמיה שהודיעה כי מלבד הגינוי שפרסמה תבחן פעולה נוספת נגד סמית'.הנסיך המודלק
