המחשבה שהחלטת הממשלה ביום ראשון על הקמת חמישה יישובים קהילתיים במבואות ערד היא תגובה לפיגוע בבאר־שבע, היא מופרכת בעליל. המהלך להקמת יישובי מבואות ערד מתגלגל במסדרונות כבר מאז שנת 2006. החלטת ממשלה ראשונה בנושא התקבלה כבר בשנת 2011, והמועצה הארצית לתכנון ובנייה אישרה אותה בשנת 2014. גם החלטת הממשלה הנוכחית, שמאשרת סופית את הקמת היישובים, מתבשלת במשרדי הממשלה כבר מספר חודשים, ותוכננה לעלות ביום ראשון, עוד לפני הפיגוע ביום שלישי שעבר. אגב, אחד מחמשת היישובים החדשים שעליהם הוחלט, והגדול ביותר מתוכם, הוא בכלל יישוב בדואי עבור פזורת אל־עמור, כך שקצת מוזר לראות אותו כתגובה לפיגוע שביצע אזרח בדואי.
אבל מתנגדי היישובים החדשים בנגב לא היו צריכים להשתמש בטענה שההחלטה התקבלה רק בשל הנסיבות, כדי להתנגד אליה. הם מתנגדים להקמת היישובים במבואות ערד כי הם מתנגדים בעקביות להקמתו של כל יישוב חדש בנגב, בדגש על יישוב יהודי. במכתב שהופץ בין ארגונים אזרחיים, ביוזמת החברה להגנת הטבע, נקראו שרי הממשלה לעצור את קידום היישובים החדשים בנגב ולהפנות את המשאבים להשקעה בתשתיות, להתחדשות עירונית ולהסדרת ההתיישבות הבדואית. "למהלך לקידום יישובים חדשים ישנה פגיעה חברתית, כלכלית וסביבתית", כתבו אנשי החברה להגנת הטבע. "הוא מחליש את חוסנם של היישובים הקיימים, המשוועים לתוספת אוכלוסייה וחידוש תשתיות".
כבר בדברי ההסבר להחלטת הממשלה אפשר למצוא תשובות לחלק מטענות הירוקים. "אזור בקעת ערד־מיתרים בגבולותיו ריק כמעט מהתיישבות יהודית", נכתב שם בפירוש. מזל שבממשלה לא אימצו את עמדת החברה להגנת הטבע, שחיזוק התיישבות יהודית אינו מהווה הצדקה להקמת יישובים חדשים. בדברי ההסבר יש טיעונים נוספים להצדקת המהלך. "התוכנית מהווה מענה למגוון ביקושים להתיישבות באזור מטרופולין באר־שבע, ומבוססת על מימוש ביקושים קיימים של אוכלוסייה ממרכז הארץ המעוניינת במגורים בנגב ביישובים כפריים קהילתיים חדשים". במילים אחרות, יש אוכלוסייה שמחפשת התיישבות כפרית חדשה בנגב, וראוי לתת לה מענה.
רוני פלמר, מנכ"ל תנועת אור, שמלווה את סיפור יישובי מבואות ערד מתחילתו, דוחה את כל טיעוני החברה להגנת הטבע. באשר לעלות ההקמה אומר פלמר שכל היישובים החדשים עומדים לקום בקרבה לתשתיות ראשיות, ולפיכך עלויות ההקמה שלהם דומות לעלויות ההקמה של שכונות חדשות בערים. מעבר לכך, אומר פלמר, עצם הקמת היישובים הללו עתידה להכניס כסף רב למדינה ממיסי הרכישה והבנייה. היישוב החדש כרמית הכניס למדינה כבר קרוב למיליארד שקלים. בנוגע לחשש מפגיעה סביבתית מזכיר פלמר שכל היישובים תוכננו על פי תסקירי השפעה על הסביבה, בסמוך לצירי תנועה, ובמקומות מופרים שהקרקע שלהם כבר הייתה בשימוש חקלאי או בשימוש אחר. גם במפות התכנון שפורסמו השבוע, ניתן לראות שהתוכניות ליישובים מתואמות עם התוכניות למסדרונות אקולוגיים.
מתנגדי היישובים החדשים בנגב מסרבים בעקביות להקמתו של כל יישוב חדש בנגב, בדגש על כל יישוב יהודי
באשר לטענה שההשקעה ביישובים חדשים באה על חשבון ערי הנגב, מזכיר פלמר שהבנייה בערים קיבלה בעשור האחרון חיזוק בהיקפים של מיליארדים במסגרת הסכמי גג ופרויקטים של מחיר למשתכן. בנוסף, בישיבת הממשלה הקרובה אמורה להתקבל החלטה על תקציב תוספתי בהיקף של חצי מיליארד שקלים לחיזוק ערי הנגב המזרחי – ערד, דימונה, ערערה וירוחם.
פלמר דוחה גם את הטענה שהיישובים החדשים ימשכו אליהם אוכלוסייה מתוך הערים ויפגעו בהן. "אם הערים, לאחר תקצוב משמעותי, צריכות כדי לא להיפגע למנוע מיישובים אחרים להתפתח, זה מעלה תהייה ונשמע כמו משפט שלמה, ש'גם לי גם לך לא יהיה'. כשאין תחרות בין יישובים, יש סטגנציה. בראייה ארוכת טווח, הערים בנגב רק יתחזקו מהיישובים החדשים".
רוח של שינוי
פלמר, תושב ירוחם, מזכיר שמקום מגוריו לא נפגע מהקמתו של היישוב הדתי מרחב־עם במועצה האזורית רמת־נגב, ואפילו הרוויח צרכנים ותושבים. "פתאום כשאנשים הגיעו מהמרכז לנגב, ראינו גם מעבר של חלקם מהיישוב אל העיר. התושבים שבאים ליישובים החדשים הם תושבים שחשבו לעזוב את הנגב, או כאלו שבאו מהמרכז ולא רצו לגור בעיר. ביישוב כרמית יש הרבה משפחות של אנשי קבע שלא רצו להתגורר בערד, ולא היו מגיעות לנגב לולא היינו מקימים את כרמית. גם הפרופסורים שגרים בעומר ובלהבים, לא היו מתגוררים בנגב לולא היו מקימים את היישובים המבוססים שלהם. בראייה ארוכת טווח, היישובים הללו גרמו לחיזוק באר־שבע ולהקמתן של שכונות יוקרתיות בתוכה, כמו שכונת רמות".
גורמים בתנועות ההתיישבות ששוחחתי איתם השבוע, הזכירו שלעיר ערד אין עד היום מרחב כפרי של יישובים יהודיים אלא רק של יישובים בדואיים, והדבר מקרין על אופייה. אם יהיו גם יישובים קהילתיים יהודיים באזור ערד, שיישענו על העיר בתחומי חינוך, תעסוקה, מסחר ושירותים, הם עשויים לחזק את העיר כמרכז אזורי עירוני של סביבתה.
לפני כחודש פרסמה תנועת אור, יחד עם מועצת הנגב, מסמך מעניין המבקש לשרטט את מפת עתיד ההתיישבות בנגב המזרחי. עיקרו של המסמך הוא חיזוקם של היישובים הקיימים בחבל הארץ הזה, בדגש על הערים. המסמך מציע שהיקף הדמוגרפיה הכולל של היישובים הכפריים בנגב המזרחי לא יגדל ביחס לערים, ויעמוד על כ־25% בלבד מסך הדמוגרפיה במרחב, גם בשנת 2048. מחברי המסמך אינם שוללים הקמה של יישובים חדשים אבל קוראים לחזק תחילה את ההתיישבות הקיימת ולמנף את הצמיחה הדמוגרפית בה, כבסיס מרכזי להנעת תהליכים של הקמת יישובים חדשים. "בזמן שביישוב חדש מדובר על כמה מאות משפחות, אנחנו מתכננים איך עיר כמו דימונה תגיע ל־300 מאות אלף איש", אומר פלמר. "אנחנו מדברים על צמיחה של מיליון תושבים בערים, בזמן שביישובים החדשים במבואות ערד נגיע יחד עם העיר כסיף ל־150 אלף בסך הכול".
פלמר, שעובד מול משרדי הממשלה במשך שנים רבות, מדווח בסיפוק שבממשלה הנוכחית מתקיימת עבודה מקצועית ויעילה בכל הנוגע לחיזוק הנגב, בדגש על משרדי הפנים, השיכון, ופיתוח הנגב והגליל. "בנגב המזרחי יש כמעט מיליון דונם שלא תוכננו מעולם, ובמשך עשרים שנה היו המון גורמים אינטרסנטיים שפעלו לחבל בהליכי התכנון. לצערי, משרד הפנים בשנים האחרונות לא עסק בהמשך פיתוח הנגב והגליל. זה לא היה באג'נדה של דרעי. גורמים פוליטיים ובעלי תפיסה ירוקה נקודתית עשו במועצה הארצית לתכנון ובנייה כרצונם, עד שהגיעה איילת שקד".
